אני היחידה שבזמן האחרון מרגישה בדכאון?

אני מאובחנת וזה רק מחמיר. אז.

דכאון זאת מחלה ואי אפשר לאבחן את עצמך
אז אם התכוונת לעצובה אז גם אני

ממש לא

דיכאון זאת לא הרגשה חולפת...
זאת מחלה נפשית ... אי אפשר לאבחן את עצמך .
אם את מרגישה שאת נמצאת במצב
הזה הרבה זמן אני ממליצה לך להתייעץ על
זה עם מישהו 3>

אוקי אבל אם בן אדם אומר שהוא מרגיש בדיכאון הוא לא תמיד מתכוון שהוא חושב שבאמת יש לו דיכאון
שואלת השאלה אני אשמח שתגידי למה התכוונת

ההרגשה הזאתי של מלא פעמים שיושבים עם מוזיקה עצובה בלילות ומבינים שלאף אחד לא איכפת ממך ואין לך מישהו לספר לו את הדברים ששנה שמורים לך בבטן מהפחד שישפטו ופשוט תקועים לבד חסרי חברים ובא לך לפרוץ בבכי אבל אין לך איך וגם כשאת שמחה את מרגישה באיזור המצח כזה דמעות שבאות לצאת ואין מה לעשות?
טוב אם זה נחשב דיכאון אז כנראה את לא היחידה, אני מקווה שזה סתם הרגשה עצובה שעוברת מתישהו.
כאילו, כשאני בסביבת חברים זה משתפר אצלי, וישר כשאני כבר לא בסביבת חברים המצב רוח שלי מתהפך.

אה כן ושהתחביבים שאהבת נעלמים. איזה כיף :)

אנונימי
אבהלה תיארת בידיוק מה שאני מרגישה
אני לא מאמינה

שואל השאלה:
הרגע הזה שאין לי חברים

לא

אני די מאובחן לזה משנה שעברה בעיקרון אבל כן

מלא כתבו פה שדיכאון זו מחלה. לא אוהבת להגדיר את זה ככה.
לדיכאון בהחלט יש קריטריונים. את יכולה לנסות לאבחן את עצמך אבל זה סתם בזבוז זמן. הדבר הכי נכון לעשות אהובה זה לגשת לאיש מקצוע. מניחה שאת בבית הספר אז יועצת או פסיכולוג. זה לא דבר רע אל תדאגי וגם ממש לא צריך להתבייש בזה. סך הכל אדם שמקשיב לך ויכול לתת לך עצות ולעזור. אין יותר משחרר מזה. במיוחד כשאת שומרת את כל הקושי שאת חווה לעצמך מבלי לשתף. זה יכול להיות דיכאון. יש גם דיכאון קיצוני וחמור אבל.. זו גם יכולה להיות תקופה קשה או עצובה. כזאת שאת מרגישה בודדה ולא שמחה. וזה בסדר! כולם באיזשהו שלב בחיים עוברים תקופה ממש קשה ועצובה ולכן הכי חשוב והכי נכון זה להיעזר באנשי מקצוע שרק רוצים להקשיב לקשיים שלך ולנסות לעזור לך כדי שתרגישי הרבה יותר טוב ושמחה. אם את לא בעניין גם שיתוף הורה או חבר וחברה טובה יכול מאוד לעזור אבל באמת ממליצה בחום. הולכים למורה מבקשים לראות יועצת ושופכים לה את הכל בחדר. משחרר ועוזר. תהיי חזקה ותזכרי שאחרי תקופה קשה תמיד מגיעה תקופה יותר טובה!

שואל השאלה:
אין לי נסיון עם יועצת בית ספר. אבל אני יודעת שאני אעשה את הטעות של החיים שלי ברגע שאני אפתח בפניה.

זה סבבה לגמרי פשוט לא משנה מה אל תגידי לה כלום על להתאבד זה ישירות יעבור להורים

שואל השאלה:
אני יודעת. ילדה מהכיתה שלי אמרה את זה שנה שעברה בצחוק ובום. הבית ספר הכריח אותה לראות פסיכולוג..
זה היה בצחוק היא אמרה "אוף כמה מבחנים בא לי למות"

את ממש צודקת בגלל זה הרבה אנשים לא הולכים לטיפול פסיכולוגי בגלל שהם מפחדים שאם הם יגידו משהו חמור זה ישפיע עליהם בעתיד. זה בהחלט לא נעים ויכול להפחיד ואני ממש מבינה אותך. אבל במציאות זה לא נכון!
גם חשוב להסתכל על הצד של היועצת או הפסיכולוג. כי בסופו של דבר את צריכה להיות כנה. ואם יש לך מחשבות אובדניות זה בסדר אבל אנשים מסביבך צריכים לדעת על כך לא בגלל שהם רוצים לעשות עם המידע הזה משהו נגדך אלא רק בגלל שהם רוצים לשמור עלייך ולנסות לעזור לך להרגיש יותר טוב ושמחה. אז את לא צריכה לפחד כי למרות שהרבה מפחדים מזה במציאות זה לא כזה נורא וזה לא משפיע על העתיד. היום המון אנשים הולכים לפסיכולוג גם בבית הספר גם בצבא וגם בגיל מבוגר. הכי חשוב שתגידי באמת מה את מרגישה ושתזכירי לעצמך תמיד שגם אם את מפחדת להגיד את האמת בסוף הם רק רוצים להיות שם בשבילך. ברוב המקרים זה נגמר רק ביועצת אגב שנפגשת איתך פעם בשבוע בערך ואת פורקת את שעל ליבך וגם אם היא תישלח אותך לפסיכולוג אז זה לא נורא ולא מזעזע זה בסך הכל אדם שרוצה להקשיב לך ולעזור. בהצלחה אהובה!

אגב לגבי הורים- אם את ממש מפחדת שהם ידעו על מצבך כדאי שתפתחי את הנושא בשיחה הראשונה עם היועצת ותנסי להבין מהתשובה שלה אם היא מחויבת לספר או לא. ברוב המקרים לא מערבים הורים רק במקרה שיש חשש לחייך.

זה לא יקרה לך כמו שקרה לאותה ילדה שאמרה בטעות, תכלס את יכולה לספר את האמת ולפרוק. יבינו אותך