יש פה מישהו שקיים בסטיפס שהוא לא מנפגעי סטיפס?

מה זאת אומרת נפגעי סטיפס

שואל השאלה:
אנשים שהזמינו להם משטרה לבית כי הם כצבו משהו עובדני

שואל השאלה:
אובדני****

לא קרה לי
לפחות עדיין

אה לי זה אף פעם לא קרה

שואל השאלה:
חחח חחח וואי מוזר

שואל השאלה:
לו* וזה קרה כמעת לחצי ממי שבסטיפס

שואל השאלה:
נשבעת שכן תבדוק

שואל השאלה:
א- תקשיב זה כמו תל אביב יש את הצד של הים ויש את הסנטר חחח

לי הזמינו משטרה לבית

שואל השאלה:
יאי אני לא לבדד (לא יאי כי הזמינו לך משטרה)

חחח, זה היה נוראי.
הייתי בחדר ובדקתי מה התאריך וראיתי שכבר כמעט שנתיים עברו מאז שהפסקתי למאת מהבית ולא ללכת לבית ספר
ושהפעם האחרונה שהייתי זה היה בכיתה ז'
ושעכשיו אני כבר אמורה להיות ב-ט' (מעדיפה לא לפרט על למה הפסקתי ללכת כי זה סיפור אחר) והייתי כל כך מיואשת מהכל אז הורדתי אינסטגרם, אחרי כמה שנים שלא היה לי (כי מחקתי בגלל משהו שקרה).
ואז נכנסתי לעמודים של ילדות מהבית ספר שלי (וילדות שהיו חברות שלי פעם)
וראיתי שם תמונות וסרטונים שהן צוחקות רוקדות ונפגשות כולן ביחד.
חטפתי כאפה לפרצוף והבנתי שמאז שהפסקתי לצאת מהבית אני חיה בתוך בועה משל עצמי
ולא מחוברת לעולם הזה.
הרגשתי שכולן התקדמו והמשיכו בחיים שלהן,
ואני פשוט ישנתי במשך שנתיים.
נכנסתי לסטיפס ובכיתי את החיים שלי תוך כדי שהסתכלתי על התשובות של השאלה ששאלתי, שאלתי את השאלה הזאת כי הרגשתי שאין לי מה לחפש פה יותר, שכולם מאוכזבים ממני, שההורים חושבים שאני מזלזלת בהם, בסהכ מנסה לעשות הכי טוב שאני יכולה וכלום לא מצליח לי.
החלטתי שאין לי מה להפסיד אם אני אשאל את זה ואני מניחה שגם היה בי חלק ממש קטן פיצפון שרצה שמישהו יראה את השאלה בלי לנסות לעודד אותי דרך שקרים, פשוט יהיה אמיתי וכנה ויעזור לי.
למרות שקיוויתי יותר לקבל תשובות על השאלה האמיתית ששאלתי (אובדני).
ההורים שלי נכנסו לי לחדר, לקחו לי את הטלפון ושאלו אותי מה עשיתי?
אז לקחתי אותו בחזרה ואמרתי מה קרה?
ואבא שלי אמר "יש פה משטרה בדלת בואי תראי" ואני פחדתי אז נשארתי בחדר הייתי בשוק ובחרדה התחלתי לרעוד.
הם חזרו לדלת איפה שהמשטרה עמדה,
ואני עמדתי ליד הדלת של החדר שלי והקשבתי.
ושמעתי את אמא שלי שואלת אותם "היא באמת רשמה את זה?" והם הראו לה מה רשמתי ואז אמרו להורים שלי תחתמו פה ופה שאם היא עושה לעצמה משהו זו לא תהיה אחריות שלנו.
אבא שלי שאל אותם מה יקרה אם לא נחתום?
והם אמרו שיקחו אותי.
הם חתמו והמשטרה הלכה.
מפה לשם, אמא שלי שלחה אותי לאשפוז (כזה שחוזרים הביתה)
יצאתי משם אחרי 10 חודשים ועכשיו אני בבית ספר חדש, בכיתה קטנה.
ממש משתדלת להגיע, אבל עדיין קשה לי.
אין לי חברים ואני בקושי מתקשרת, אבא שלי חושב שאני חולת נפש ואמא חושבת שאני מזלזלת בה
אבל המצב שלי הרבה יותר טוב אני מניחה

שואל השאלה:
אוי וואוי אני ממש מצטערת על מה שקרה וממש מבינה אותך ואם את רוצה לדבר לפרוק או להכיר אני ממש אשמח❤❤❤