מי שלוקח ריטלין/ קונצרטה/ אטנט או כל אחד מהסוגים האלה יבין אותי. בבקשה תיכנסו

מחייכת ומרגישה מזוייפת
כלואה בתוך דמות שיושבת ולומדת
המוח ריק, מרוכז בנקודה על הקיר
המבחן מחכה והלב דופק חזק
יש עליי מסיכה שמותחת לי את החיוך למטה והופכת אותו לרצינות ועניינות משעממת.
רק פעם ב, זה לא באמת משפיע
והלחץ לא מפסיק, זה נגמר אבל לא באמת
אני יודעת שצריך להמשיך להילחם
ולעבוד קשה כי בסוף זה משתלם.
נכון? זה משתלם? מי מבטיח לי בכלל?
מי מבטיח לי שזה לא תרגיל פסיכולגי
שעובד לי על המוח ומשבש את הדרך חשיבה שלי?
לא יודעת, אבל הולכת על בטוח.
ואז מגיעים הייסורי מצפון. אני לוקחת סמים?
זה בכלל הגיוני לדרוש דבר כזה מתלמידים?
הכל לא באמת מספיק, כמה שאני משתדלת
בתוך אקווריום אטום שלא משאיר הרבה מקום לנשום
אבל אני מבטיחה שיהיה בסדר, מתישהו מתרגלים לשגרה מפגרת של לחץ ולימודים.


מה אתם חושבים?