3 תשובות
זה לא מיותר.ירושלים קדושה לנו
זה לא מיותר
הודה באמת שהשאלה הזו פינצרה אותי ממש...
כי היא מראה על מרחק.
--
יש לנו נבואה בספר זכריה פרק ח, ד-ה:
"כֹּ֤ה אָמַר֙ ה' צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃ (ה) וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃"
ירושלים היא יותר מאשר עיר סתמית.
היא לא כמו כל עוד בארץ. כמובן שאני לא מורידה מערכם של הערים. לכל עיר ומקום יש חשיבות ואת הייחוד והצורך שלו אך ירושלים היא מעל לכל זה.
ירושלים היא סמל, היא המקור.
"..שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָשָׂה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵב כָּל הָעוֹלָם. וְכָךְ הֵם יִשְׂרָאֵל בֵּין שְׁאָר הָעַמִּים, כְּמוֹ לֵב בֵּין הָאֵיבָרִים. כְּמוֹ שֶׁהָאֵיבָרִים לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּעוֹלָם אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד בְּלִי לֵב, כָּךְ הָעַמִּים כֻּלָּם לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּעוֹלָם בְּלִי יִשְׂרָאֵל. וְכָךְ גַּם יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ שְׁאָר הָאֲרָצוֹת כְּמוֹ לֵב בְּתוֹךְ הָאֵיבָרִים, וְעַל כָּךְ הִיא בְּאֶמְצַע כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ לֵב בְּתוֹךְ הָאֵיבָרִים.."(תרגום הזוהר מתוך תורת אמת)
(להרחבה: https://www.bmoriah.org.il/project.asp?projectid=149 )
ננסה להבין את הרקע..
עם ישראל נמצא בתקופת משבר בה הם נלחמים על ההימצאות שלהם כאן. הם עוברים מצורים, רעב, מלחמות אחים, שבי, גלות, שמד, שיבת ציון חלקית, בית מקדש אחד-לב אחד שנחרב, בית שני שלא מצליח להתרומם ולבסוף גם הוא נחרב.
בית המקדש הוא היסוד. אני יודעת שבראיה 'מודרנית' הדברים נשמעים חסרי כל אחיזה וביסוס אבל נסי לחשוב על מקום האוחז- השומר על משקל חייך. מקום ממנו את שואבת את הכוחות שלך, מקום שממלא אותך, שמזכיר לך מי את, מזכיר מה הכיוון, מקום שמקבל אותך ונותן לך לשוב לעצמך בכל המובנים.
מקום שהוא הקשר שלך עם כדור הארץ, עם הבריאה, עם האלוהות.
מקום שבו הארץ והשמיים נפגשים.
לכל אחד קיים מקום, דבר או איש אשר נותן להם את השיווי משקל.
תחשבי שבית המקדש הוא מקום כזה שנתן משקל לכולם.
ירושלים היא העיר שבתוכה בית המקדש יושב.
ירושלים היא העיר שעם ישראל מתאחד אליה.
אפשר לכבוש את ירושלים רק כאשר קיימת אחדות. אם לא קיימת אחדות עם ישראל לא מצליח.
נוסף על כך "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו." (תהילים קכב)
ירושלים היא המקום שהכול מתחבר בו. היא המקום שעם ישראל מתאחד בו, אליו.
היא המקום שאפילו אומות העולם מתחברים אל עם ישראל.
ושכל האנושות מתחברת אל האלוהות.
ארץ ישראל היא המעטפת והיא חושבה ונצרכת! כל חלק וחלק בה.
ירושלים היא המקום הנשגב של ארץ ישראל.
היא הלב של הארץ, של העולם ושל העם.
אז קודם כל החזרה אל ירושלים מראה על התגשמות הנבואות.
אם נסתכל בירושלים היום (טוב, אולי לא השבוע הזה ספציפי..) ניתן לראות את התגשמות חלק מהנבואות לדוג' נבואת זכריה הנ'ל.
ואם ניזכר במצב של העם זה אפסורד.
--
"פעם אחת לאחר החורבן עלו רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא לירושלים. כשהגיעו להר הצופים, למקום ממנו רואים את החורבן קרעו בגדיהם. וכשהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מחורבות בית קדשי הקדשים. התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא התחיל לצחוק ולשמוח. אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק?" אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "מקום (המקדש) שכתוב בו: והזר הקרב יומת (במדבר א,נא) ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?" אמר להן: לכן אני מצחק, שכתוב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו (ישעיה ח,ב), וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? שהרי אוריה היה נביא במקדש ראשון וזכריה (שהיה מעולי בבל) היה נביא במקדש שני! אלא כוונת הפסוק היא: לתלות את קיום נבואתו של זכריה בקיום נבואתו של אוריה.
באוריה כתוב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין (חורבות) תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג,יב) ובחורבות ויערות מצויים שועלים. לעומת זאת בזכריה כתוב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח,ד). הוסיף רבי עקיבא והסביר: "עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה", שהרי נבואות אלו תלויות זו בזו. "ועכשיו שהתקיימה נבואתו של אוריה - מובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה". הגיבו החכמים לדברי רבי עקיבא ואמרו לו בלשון זו: "עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו"."
--
עד כדי כך המצב המצב בעם ובארץ היה קשה..
וב''ה היום יושבים זקנים וזקנות בירושלים וכו'.
יום ירושלים זה כמו לעמוד עם שני רגלים על הארץ.
ירושלים זה הלב שלנו, המשמעות, השאיפה, החוזק, האמונה, הערכים, ההוד.
להבדיל אם ניקח לדוגמא את תל אביב שהיא העיר העברית הראשונה..
בתור העיר העברית הראשונה היא סמל שערכי הציונות היו יכולים להימצאות בה. חשיבותה הגדולה במבט ציוני הוא בכך שהיא סמל והתחלה של בנית הארץ ותקומת העם.
אז ירושלים להבדיל היא הסמל והמשמעות וכו' של עם ישראל מימים ימימה לכן גם ברגע הכי שמח בחיים שלנו, בחתונה, אנחנו עוצרים רגע שוברים כוס כסמל לחורבן ואומרים 'אם אשכחך'.
(בחתונות דתיות הלהקה נוהגת לנגן את השיר בקולי קולות ואומרים לקחת שניה כדי להתאבל ורק לאחר סיום השיר חוזרים לשמוח)
אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר את הנקודה.. היד עוד נטויה עם המקורות, המהויות והדברים שאפשר להביא ואני סה'כ קטונתי ודי בטוח שלא דייקתי במיוחד
אז אסכם בזה שמסכימה עם מי שאמר שזה דומה ליום העצמאות.
זה הלב של יום העצמאות.
ממליצה להצטרף שנה אחת לריקודגלים בירושלים:)
--
קיימים כמה וכמה קינות, תקוות, נבואות שירים וקטעים על ירושלים
אבל בירושלים של זהב, לעניות דעתי, כאשר נמצאים בקשב ניתן לראות את הכאב בצורה נגישה, ממחישה בפשטות משהו אז..
כי היא מראה על מרחק.
--
יש לנו נבואה בספר זכריה פרק ח, ד-ה:
"כֹּ֤ה אָמַר֙ ה' צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃ (ה) וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃"
ירושלים היא יותר מאשר עיר סתמית.
היא לא כמו כל עוד בארץ. כמובן שאני לא מורידה מערכם של הערים. לכל עיר ומקום יש חשיבות ואת הייחוד והצורך שלו אך ירושלים היא מעל לכל זה.
ירושלים היא סמל, היא המקור.
"..שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָשָׂה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵב כָּל הָעוֹלָם. וְכָךְ הֵם יִשְׂרָאֵל בֵּין שְׁאָר הָעַמִּים, כְּמוֹ לֵב בֵּין הָאֵיבָרִים. כְּמוֹ שֶׁהָאֵיבָרִים לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּעוֹלָם אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד בְּלִי לֵב, כָּךְ הָעַמִּים כֻּלָּם לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּעוֹלָם בְּלִי יִשְׂרָאֵל. וְכָךְ גַּם יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ שְׁאָר הָאֲרָצוֹת כְּמוֹ לֵב בְּתוֹךְ הָאֵיבָרִים, וְעַל כָּךְ הִיא בְּאֶמְצַע כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ לֵב בְּתוֹךְ הָאֵיבָרִים.."(תרגום הזוהר מתוך תורת אמת)
(להרחבה: https://www.bmoriah.org.il/project.asp?projectid=149 )
ננסה להבין את הרקע..
עם ישראל נמצא בתקופת משבר בה הם נלחמים על ההימצאות שלהם כאן. הם עוברים מצורים, רעב, מלחמות אחים, שבי, גלות, שמד, שיבת ציון חלקית, בית מקדש אחד-לב אחד שנחרב, בית שני שלא מצליח להתרומם ולבסוף גם הוא נחרב.
בית המקדש הוא היסוד. אני יודעת שבראיה 'מודרנית' הדברים נשמעים חסרי כל אחיזה וביסוס אבל נסי לחשוב על מקום האוחז- השומר על משקל חייך. מקום ממנו את שואבת את הכוחות שלך, מקום שממלא אותך, שמזכיר לך מי את, מזכיר מה הכיוון, מקום שמקבל אותך ונותן לך לשוב לעצמך בכל המובנים.
מקום שהוא הקשר שלך עם כדור הארץ, עם הבריאה, עם האלוהות.
מקום שבו הארץ והשמיים נפגשים.
לכל אחד קיים מקום, דבר או איש אשר נותן להם את השיווי משקל.
תחשבי שבית המקדש הוא מקום כזה שנתן משקל לכולם.
ירושלים היא העיר שבתוכה בית המקדש יושב.
ירושלים היא העיר שעם ישראל מתאחד אליה.
אפשר לכבוש את ירושלים רק כאשר קיימת אחדות. אם לא קיימת אחדות עם ישראל לא מצליח.
נוסף על כך "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו." (תהילים קכב)
ירושלים היא המקום שהכול מתחבר בו. היא המקום שעם ישראל מתאחד בו, אליו.
היא המקום שאפילו אומות העולם מתחברים אל עם ישראל.
ושכל האנושות מתחברת אל האלוהות.
ארץ ישראל היא המעטפת והיא חושבה ונצרכת! כל חלק וחלק בה.
ירושלים היא המקום הנשגב של ארץ ישראל.
היא הלב של הארץ, של העולם ושל העם.
אז קודם כל החזרה אל ירושלים מראה על התגשמות הנבואות.
אם נסתכל בירושלים היום (טוב, אולי לא השבוע הזה ספציפי..) ניתן לראות את התגשמות חלק מהנבואות לדוג' נבואת זכריה הנ'ל.
ואם ניזכר במצב של העם זה אפסורד.
--
"פעם אחת לאחר החורבן עלו רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא לירושלים. כשהגיעו להר הצופים, למקום ממנו רואים את החורבן קרעו בגדיהם. וכשהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מחורבות בית קדשי הקדשים. התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא התחיל לצחוק ולשמוח. אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק?" אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "מקום (המקדש) שכתוב בו: והזר הקרב יומת (במדבר א,נא) ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?" אמר להן: לכן אני מצחק, שכתוב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו (ישעיה ח,ב), וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? שהרי אוריה היה נביא במקדש ראשון וזכריה (שהיה מעולי בבל) היה נביא במקדש שני! אלא כוונת הפסוק היא: לתלות את קיום נבואתו של זכריה בקיום נבואתו של אוריה.
באוריה כתוב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין (חורבות) תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג,יב) ובחורבות ויערות מצויים שועלים. לעומת זאת בזכריה כתוב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח,ד). הוסיף רבי עקיבא והסביר: "עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה", שהרי נבואות אלו תלויות זו בזו. "ועכשיו שהתקיימה נבואתו של אוריה - מובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה". הגיבו החכמים לדברי רבי עקיבא ואמרו לו בלשון זו: "עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו"."
--
עד כדי כך המצב המצב בעם ובארץ היה קשה..
וב''ה היום יושבים זקנים וזקנות בירושלים וכו'.
יום ירושלים זה כמו לעמוד עם שני רגלים על הארץ.
ירושלים זה הלב שלנו, המשמעות, השאיפה, החוזק, האמונה, הערכים, ההוד.
להבדיל אם ניקח לדוגמא את תל אביב שהיא העיר העברית הראשונה..
בתור העיר העברית הראשונה היא סמל שערכי הציונות היו יכולים להימצאות בה. חשיבותה הגדולה במבט ציוני הוא בכך שהיא סמל והתחלה של בנית הארץ ותקומת העם.
אז ירושלים להבדיל היא הסמל והמשמעות וכו' של עם ישראל מימים ימימה לכן גם ברגע הכי שמח בחיים שלנו, בחתונה, אנחנו עוצרים רגע שוברים כוס כסמל לחורבן ואומרים 'אם אשכחך'.
(בחתונות דתיות הלהקה נוהגת לנגן את השיר בקולי קולות ואומרים לקחת שניה כדי להתאבל ורק לאחר סיום השיר חוזרים לשמוח)
אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר את הנקודה.. היד עוד נטויה עם המקורות, המהויות והדברים שאפשר להביא ואני סה'כ קטונתי ודי בטוח שלא דייקתי במיוחד
אז אסכם בזה שמסכימה עם מי שאמר שזה דומה ליום העצמאות.
זה הלב של יום העצמאות.
ממליצה להצטרף שנה אחת לריקודגלים בירושלים:)
--
קיימים כמה וכמה קינות, תקוות, נבואות שירים וקטעים על ירושלים
אבל בירושלים של זהב, לעניות דעתי, כאשר נמצאים בקשב ניתן לראות את הכאב בצורה נגישה, ממחישה בפשטות משהו אז..