15 תשובות
וואו נשמע קשה, קודם כל אם את לא רוצה להגיד להורים שלך את יכולה לבקש ללכת לפסיכולוג אני הולכת ואני לא אובדנית זה ממש עוזר ואת לא חייבת לחשוף את הכל אם את צריכה עצה או לפרוק ולדבר בבקשה תכתבי לי בפרטיבהצלחה אהובה
את לא חייבת לומר להורים שלך שאת הולכת לפסיכולוג. את חוקית את לא צריכה לספר להם דבר על החיים הפרטיים שלך
שואל השאלה:
אני לא יכולה לשקר להם,המצפון שלי אחרי זה הורג אותי
והם גם מחטטים בכול דבר בחיים שלי כאילו אני בת 5 אז גם אין לי ממש אפשרות להתחמק
אני לא יכולה לשקר להם,המצפון שלי אחרי זה הורג אותי
והם גם מחטטים בכול דבר בחיים שלי כאילו אני בת 5 אז גם אין לי ממש אפשרות להתחמק
אנונימית
תפתחי הכל ותתחילי דף חדש
אז למה שלא תספרי להם את האמת?
שואל השאלה:
אמא שלי תהרוג אותי אם היא תדע
היא ידעה בעבר (כשהייתי בת 12 ורק התחיל לי המחשבות האובדניות וגם פגעתי בעצמי ממש) והיא אמרה דברים שפגעו בי ממש ואני לא מסוגלת לספר לה שוב
אמא שלי תהרוג אותי אם היא תדע
היא ידעה בעבר (כשהייתי בת 12 ורק התחיל לי המחשבות האובדניות וגם פגעתי בעצמי ממש) והיא אמרה דברים שפגעו בי ממש ואני לא מסוגלת לספר לה שוב
אנונימית
רגע למה שלא תספרי להם שאת הולכת לפסיכולוג? את לא צריכה לומר להם את הסיבות ללמה את הולכת אליו ואת יכולה לספר להם דברים בקצרה וזה לא יקרא שקר
ואת יכולה לנסוע לפסיכולוג באוטובוס
ואת יכולה לנסוע לפסיכולוג באוטובוס
שואל השאלה:
כי הם ישר יתחקרו אותי למה אני הולכת ומה יש לי לספר לו (הם חטטנים בטירוף ולא משאירים טיפה של פרטיות)
כי הם ישר יתחקרו אותי למה אני הולכת ומה יש לי לספר לו (הם חטטנים בטירוף ולא משאירים טיפה של פרטיות)
אנונימית
אוקי קודם כל אני ממש אשמח שתכתבי לי בפרטי אבל אני ינסה פה רגע להסביר,
אין שום סיבה שאמא שלך לא תוכל לקבל את זה החלק הקשה הוא העיקר שלך גם אם לה קשה לראות אותך ככה אם את באמת חשובה לה זה הדרך שאת אמורה ללכת בה כי הדרך החלופית זה להמשיך כמו עכשיו וזה רק פוגע גורם להחמרת המצב ובסו יהיו לזה השלכות הרבה יותר רעות, אם היא באמת לוקחת את זה כל כך קשה אז את צריכה לשקר לה או להגיד שאת רוצה פסיכולוג בלי לחשוף את הכל או ללכת לפסיכולוג בלי שהיא תדע ובאמת שלט צריך שיהיה לך רגשות אשם על זה, כי מותר לך להיות אנוכית קצת (למרות שלדעתי זה לא נקרא אנוכיות ואמא שלך היא האגואיסטית בסיפור) ולטפל בעצמך כי באמת מגיע לך לחיות בטוב
אין שום סיבה שאמא שלך לא תוכל לקבל את זה החלק הקשה הוא העיקר שלך גם אם לה קשה לראות אותך ככה אם את באמת חשובה לה זה הדרך שאת אמורה ללכת בה כי הדרך החלופית זה להמשיך כמו עכשיו וזה רק פוגע גורם להחמרת המצב ובסו יהיו לזה השלכות הרבה יותר רעות, אם היא באמת לוקחת את זה כל כך קשה אז את צריכה לשקר לה או להגיד שאת רוצה פסיכולוג בלי לחשוף את הכל או ללכת לפסיכולוג בלי שהיא תדע ובאמת שלט צריך שיהיה לך רגשות אשם על זה, כי מותר לך להיות אנוכית קצת (למרות שלדעתי זה לא נקרא אנוכיות ואמא שלך היא האגואיסטית בסיפור) ולטפל בעצמך כי באמת מגיע לך לחיות בטוב
אם את רוצה לפרוק צריכה משהו שלחי פרטי רק מקווה שיוכל להכיל כי אני בעצמי לא במיטבי
את לא יכולה להגיד שבא לך לעשות שינוי בחיים שלך אבל את לא מוכנה לקחת שום אחריות על עצמך
את לא ילדה קטנה כבר וזאת סיבה לא הגיונית לא לעשות כלום
ותאמיני לי שאני מבינה מאיפה את באה
את לא חייבת להגיד להם שאת הולכת אבל את כן יכולה להעמיד אותם במקום ולהגיד שזה עניין שלך ושאת מרגישה צורך לדבר עם מישהו מקצועי וזה
*עריכה קראתי עעשיו את התגובה האחרונה שלך*
אז שישאלו, שיחפרו לך כמה שבא להם, זאת לא סיבה למנוע מעצמך טיפול ראוי ואת לא חייבת להסביר להם כלום
את לא ילדה קטנה כבר וזאת סיבה לא הגיונית לא לעשות כלום
ותאמיני לי שאני מבינה מאיפה את באה
את לא חייבת להגיד להם שאת הולכת אבל את כן יכולה להעמיד אותם במקום ולהגיד שזה עניין שלך ושאת מרגישה צורך לדבר עם מישהו מקצועי וזה
*עריכה קראתי עעשיו את התגובה האחרונה שלך*
אז שישאלו, שיחפרו לך כמה שבא להם, זאת לא סיבה למנוע מעצמך טיפול ראוי ואת לא חייבת להסביר להם כלום
שואל השאלה:
sparo
אני יודעת
את צודקת,
הבעיה היא שהמשפחה שלי היא משפחה *נורא חטטנית* ועל כול דבר הם מתחקרים ושואלים,לא מכוונה רעה אלא מהתעניינות,אבל זה עובר קווים לפעמים, בגלל זה אם אני אגיד לאמא שלי כשאני רוצה ללכת לפסיכולוג יהיה אחד משני הדברים:
1.היא תשאל למה ואז לא אצליח להסביר למה והיא תתן לי הרצאה
2.היא תשאל למה ולא אצליח להסביר למה והיא תבין שזה בגלל האובדנות ותתן לי על זה הרצאה
הבעיה שלי עם המצפון היא קשה,כול דבר שאני עושה גם דברים קטנים עושים לי רע מבחינה מצפונית
ואני יודעת שאם אשקר להם על זה אז אני לא אוכל לישון בלילה בגלל חרדות על זה ששיקרתי
sparo
אני יודעת
את צודקת,
הבעיה היא שהמשפחה שלי היא משפחה *נורא חטטנית* ועל כול דבר הם מתחקרים ושואלים,לא מכוונה רעה אלא מהתעניינות,אבל זה עובר קווים לפעמים, בגלל זה אם אני אגיד לאמא שלי כשאני רוצה ללכת לפסיכולוג יהיה אחד משני הדברים:
1.היא תשאל למה ואז לא אצליח להסביר למה והיא תתן לי הרצאה
2.היא תשאל למה ולא אצליח להסביר למה והיא תבין שזה בגלל האובדנות ותתן לי על זה הרצאה
הבעיה שלי עם המצפון היא קשה,כול דבר שאני עושה גם דברים קטנים עושים לי רע מבחינה מצפונית
ואני יודעת שאם אשקר להם על זה אז אני לא אוכל לישון בלילה בגלל חרדות על זה ששיקרתי
אנונימית
whos bad לא הבנתי מאיפה הלגיטימציה לבוא לשפוט מישהו שבמצב נפשי כזה קשה, אם אין לך משהוא מעודד עדיף שתסתום תפה בגלל שכשמישהו מרגיש ככה אין מה לבוא ולהוריד אותו יותר אז לך בקשה לעשות חשבון נפש ואם יהיה לך שכל להגיע למסקנה הנכונה גם תתנצל
קודם כל אני בת
דבר שני התייחסתי בתשובה שלי לצורך שלה בטיפול מול מה שהיא כתבה פה שהיא לא מוכנה לעשות כלום לגבי זה
לא ניסיתי להוריד אף אחד, לגרום למישהי שהיא צריכה לקחת אחריות על עצמה זה לא דבר רע
אם היא לא תעשה את זה מי יעשה את זה? היא בת 21
ואני מבינה אותה יותר ממה שאת/ה חושב/ת
לא התכוונתי להישמע שיפוטית, מצטערת אם זה נשמע ככה
וכן אני יודעת כמה קשה זה לקום ולהתחיל טיפול
*עכשיו קראתי את החלק האחרון בתגובה של שואלת השאלה- אם זה עד כדי כך אני עדיין חושבת שעדיף לך להתמודד עם ההרצאות מהמשפחה מאשר להזניח את עצמך, זה החיים שלך-
דבר שני התייחסתי בתשובה שלי לצורך שלה בטיפול מול מה שהיא כתבה פה שהיא לא מוכנה לעשות כלום לגבי זה
לא ניסיתי להוריד אף אחד, לגרום למישהי שהיא צריכה לקחת אחריות על עצמה זה לא דבר רע
אם היא לא תעשה את זה מי יעשה את זה? היא בת 21
ואני מבינה אותה יותר ממה שאת/ה חושב/ת
לא התכוונתי להישמע שיפוטית, מצטערת אם זה נשמע ככה
וכן אני יודעת כמה קשה זה לקום ולהתחיל טיפול
*עכשיו קראתי את החלק האחרון בתגובה של שואלת השאלה- אם זה עד כדי כך אני עדיין חושבת שעדיף לך להתמודד עם ההרצאות מהמשפחה מאשר להזניח את עצמך, זה החיים שלך-
יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת מצוקה וחוסר אונים. שומעת כי לאורך תקופה ארוכה את חשה חוסר עניין ואולי טעם בחיים.. נראה שאת זקוקה לעזרה אך חוששת אולי להיתקל בביקורת או בשיפוט. ייתכן שאת מרגישה בודדה עם המעמסה הכבדה הזו.. כמו להיות כלואה בתוך חדר סגור שאין ממנו מפלט. אין דלת או חלון שאפשר לצאת החוצה או לפחות לראות ממנו אור.. שומעת כמה את זקוקה לאוזן קשבת, להיפתח אל מישהו שיעניק לך חמלה, אהדה, שיסיע לך לפזר את הערפל שבחייך, ולהפיח משמעות לקיומך..
יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר
מהדברים שכתבת עולה תחושת מצוקה וחוסר אונים. שומעת כי לאורך תקופה ארוכה את חשה חוסר עניין ואולי טעם בחיים.. נראה שאת זקוקה לעזרה אך חוששת אולי להיתקל בביקורת או בשיפוט. ייתכן שאת מרגישה בודדה עם המעמסה הכבדה הזו.. כמו להיות כלואה בתוך חדר סגור שאין ממנו מפלט. אין דלת או חלון שאפשר לצאת החוצה או לפחות לראות ממנו אור.. שומעת כמה את זקוקה לאוזן קשבת, להיפתח אל מישהו שיעניק לך חמלה, אהדה, שיסיע לך לפזר את הערפל שבחייך, ולהפיח משמעות לקיומך..
יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר