8 תשובות
הומור זה לגמרי מה שמציל ...
הייתה לי "חברה הכי טובה" שזה היה קשר רעיל ממש ...זה השפיע עליי מכל הבחינות ובעיקר בזה שהייתי בדיכאון עד עכשיו ..את האמת לפני שלושה ימים החלטתי שזהו וניתקתי איתה קשר
הייתה לי "חברה הכי טובה" שזה היה קשר רעיל ממש ...זה השפיע עליי מכל הבחינות ובעיקר בזה שהייתי בדיכאון עד עכשיו ..את האמת לפני שלושה ימים החלטתי שזהו וניתקתי איתה קשר
שהבנתי שאין לי עם מי לדבר על שום דבר ואף אחד לא לוקח אותי ברצינות :)
הוא התחיל איתי פחות או יותר בינואר, אחרי שהייתי חצי שנה (בערך) בבית ספר החדש שלי, עברתי מכל החברים שלי שהיה לנו קשר ממש טוב, ולא הרשו לי לעבור לבית ספר שלהם (עברנו לחטיבות ביניים), וזה כם הרחיק אותי מהקראש, מה שאפילו יותר הפחית את הקשר בינינו, מה שיצר אצלי חלק לא קטן מהעסק, וזה היה בתקופה שבה רציתי לשאול אותה (אל תשפטו אותי..), ואז היא אמרה שהיא רוצה להשאר בגדר "חברים" שזה ממש ביאס אותי, אבל הצלחתי לצאת מזה לאחרונה ממש
אוהבים אותך אין לי מה לכתוב פה.
נקסט, המדוכא הבא התרצה לשתף אותנו באיך הכל התחיל?
נקסט, המדוכא הבא התרצה לשתף אותנו באיך הכל התחיל?
תודה אחשלו
זה מצחיק כי הייתי בטוח שמה שמשותף לכולנו שאנחנו לא יודעים מתי זה התחיל, זה פשוט היה שם
אבחנתי בשלב מאוד מאוחר בחיים, אבל במבט לאחור אני מבין שגם בתור ילד הייתי תמיד מחפש את השמח
אבחנתי בשלב מאוד מאוחר בחיים, אבל במבט לאחור אני מבין שגם בתור ילד הייתי תמיד מחפש את השמח
היום אני יודע מתי זה התחיל אבל לא ידעתי באותו הרגע שאני כבר שם
אתה כזה מגניב! באמת:)
כל הכבוד על זה שאתה לוקח את זה למקום של הומור וגם אם זה לזייף חיוך זה איפשהו עוזר:)
את הדיכאון אני פגשתי פעם ראשונה לפני 5 שנים הייתי בכיתה ז' ופשוט הרגשתי שכולם שופטים אותי, הלך לי חרa בלימודים והייתי תמיד נפגעת מכל דבר. הדיכאון היה מלווה בהמון האשמה עצמית, מחשבות אובדניות וכאלה.. ורציתי ממש צומי! ב"ה הדיכאון ההוא עבר לי בכיתה ח' שפשוט פתאום הכל הסתדר והיה לי פתאום כיף וביטחון עצמי ואנשים שאוהבים אותי. מאז תמיד היו לי "תקופות" תקופות כזה של עצב אבל לא באמת משהו רציני תמיד זה היה עובר.
בכל תקופת הקורונה והסגרים היה לי מושלם טוב כיף ורק נהנתי.
לפני בערך חצי שנה כשחזרנו ללימודים אחרי החגים(הסגר השני) קרה לי משהו שאני לא כלכך רוצה לפרט עליו אבל באותו לילה בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי!! כל אותו שבוע שחזרנו לבית ספר פשוט הייתי עצובה וחזר לי קצת לראש מה שהייתי מרגישה בכיתה ז' תחושה כזאת שאני באמת לא יודעת להסביר - הדיכאון. באותו זמן חשבתי שזה יעבור לי מתישהו שזה סתם עוד תקופה אבל זה לא עבר והייתי פשוט עצובה איזה חודשיים והייתי מלאה במחשבות (לא אובדניות, כי אני כבר לא שם) ומאז אני באמת חושבת שהנפש שלי נפגעה. כל לילה אני בוכה והבנתי שככה החיים שלנו הכל מלא חר@ ואני באמת מקווה שיבוא פתאום משהו שיוציא אותי מהדיכאון. למרות שכן אני יודעת להתמודד עם זה יותר הרבה יוצר ממה שהייתי מתמודדת בכיתה ז' ואני יודעת להוציא את עצמי מזה ואני מאמינה שזה יקרה יום אחד:)
כל הכבוד על זה שאתה לוקח את זה למקום של הומור וגם אם זה לזייף חיוך זה איפשהו עוזר:)
את הדיכאון אני פגשתי פעם ראשונה לפני 5 שנים הייתי בכיתה ז' ופשוט הרגשתי שכולם שופטים אותי, הלך לי חרa בלימודים והייתי תמיד נפגעת מכל דבר. הדיכאון היה מלווה בהמון האשמה עצמית, מחשבות אובדניות וכאלה.. ורציתי ממש צומי! ב"ה הדיכאון ההוא עבר לי בכיתה ח' שפשוט פתאום הכל הסתדר והיה לי פתאום כיף וביטחון עצמי ואנשים שאוהבים אותי. מאז תמיד היו לי "תקופות" תקופות כזה של עצב אבל לא באמת משהו רציני תמיד זה היה עובר.
בכל תקופת הקורונה והסגרים היה לי מושלם טוב כיף ורק נהנתי.
לפני בערך חצי שנה כשחזרנו ללימודים אחרי החגים(הסגר השני) קרה לי משהו שאני לא כלכך רוצה לפרט עליו אבל באותו לילה בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי!! כל אותו שבוע שחזרנו לבית ספר פשוט הייתי עצובה וחזר לי קצת לראש מה שהייתי מרגישה בכיתה ז' תחושה כזאת שאני באמת לא יודעת להסביר - הדיכאון. באותו זמן חשבתי שזה יעבור לי מתישהו שזה סתם עוד תקופה אבל זה לא עבר והייתי פשוט עצובה איזה חודשיים והייתי מלאה במחשבות (לא אובדניות, כי אני כבר לא שם) ומאז אני באמת חושבת שהנפש שלי נפגעה. כל לילה אני בוכה והבנתי שככה החיים שלנו הכל מלא חר@ ואני באמת מקווה שיבוא פתאום משהו שיוציא אותי מהדיכאון. למרות שכן אני יודעת להתמודד עם זה יותר הרבה יוצר ממה שהייתי מתמודדת בכיתה ז' ואני יודעת להוציא את עצמי מזה ואני מאמינה שזה יקרה יום אחד:)