כולם כולם כולם בבקשה כנסו חייבת עזרה ודעה דחוף.

בשביל עבודה בספרות על מערכת החינוך, אני רוצה להוסיף שני קטעים שכתבתי. אשמח שתגידו לי מה יותר אהבתם ואם הנושא שעליו אני מדברת ברור.
זה איפה ארוך אבל אני באמת חייבת אתכם, בבקשה תקראו.

מחייכת ומרגישה מזוייפת
כלואה בתוך דמות שיושבת ולומדת
המוח ריק, מרוכז בנקודה על הקיר
המבחן מחכה והלב דופק חזק
יש עליי מסיכה שמותחת לי את החיוך למטה והופכת אותו לרצינות ועניינות משעממת.
רק פעם ב, זה לא באמת משפיע.
והלחץ לא מפסיק, זה נגמר אבל לא באמת.
אני יודעת שצריך להמשיך להילחם ולעבוד קשה כי בסוף זה משתלם.
נכון? זה משתלם? מי מבטיח לי בכלל?
מי מבטיח לי שזה לא תרגיל פסיכולגי שעובד לי על המוח ומשבש את דרך החשיבה שלי?
לא יודעת, אבל הולכת על בטוח.
ואז מגיעים הייסורי מצפון. אני לוקחת סמים?
זה בכלל הגיוני לדרוש דבר כזה מתלמידים?
הכל לא באמת מספיק, כמה שאני משתדלת.
בתוך אקווריום אטום שלא משאיר הרבה מקום לנשום
אבל אני מבטיחה שיהיה בסדר, מתישהו מתרגלים לשגרה מפגרת של לחץ ולימודים.




ברגע אחד את נהפכת מתאימה למסגרת.
נהיית מרובעת, משתלבת כמו שצריך במקום המתאים.
יושבת ויורה תשובות לכל עבר,
רק לא להישאר מאחור.
תתרכזי ותקשיבי, זה כזה קשה?
למה כולם מצליחים ואת לא?
הם יודעים מה הדרך הנכונה להושיב ילדה לא קשובה, הם יודעים לדחוף סמים ואבחונים
ולהוסיף עוד לחץ בלימודים.
הם יודעים ללחוץ עד שכמעט מתפוצצים,
לדרוש רף גבוה, וכל האמצעים כשרים.
הראש מתפוצץ אבל המורים מרוצים,
יש שיפור, הם אומרים.
אז אני ממשיכה בדרך עם מלא אתגרים
למרות הספקות שעולים וחוזרים.


מה עדיף? ואני גם אולי אנסה לשלב בין שני הקטעים אז אם יש לכם משפטים ספציפיים שאהבתם תרשמו לי גם.
תודה רבה רבה