אני רוצה לשתף במשהו שחוויתי תיכנסו בבקשה, תקראו הכל אם אתם יכולים

זה קרה בלילה הראשון שהחמאס התחילו לפוצץ את המרכז.
הייתי באותו זמן בפעולה בבני עקיבא/צופים איך שתקראו לזה, ופתאום נשמעה אזעקה ולא ידעתי מה לעשות באותו רגע, התחלתי לרוץ כמו מטורפת למקלט הכי קרוב אבל הוא היה נעול...
הייתי מחוץ למקלט עם עוד 40+ אנשים ורובם התחילו לצרוח.
פתאום ראינו 5 רקטות עפות מעלינו והתחלנו ממש לצרוח ולפחד.
באותו רגע חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אחייה..
למזלי אחרי שהאזעקה הופסקה הורו לנו ללכת הביתה כי אין לנו איך להישאר, והמרחק בין הבית שלי למקלט היה בערך 250 מטר ואפילו יותר...
התחלתי לרוץ ובדרך נשמעה עוד אזעקה ודפקתי ספרינט, אגב, חשוב להזכיר שיש לי קוצר נשימה ואם אני רצה אפילו ריצה קלה, הנשימות שלי כבדות ואני כמעט לא מצליחה לנשום.
למרבה המזל הלחץ השתלט על בעיית הנשימה ורצתי את כל מה שאני יכולה, בדרך כשרצתי ראיתי 5 או אפילו 6 רקטות עפות מעליי צעקתי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ואחי צועק שאחכה לו מאחוריי.
קיצור הגעתי הביתה ובכיתי את כל כולי.
היום, יש לי מלא חרדות ואני לא מצליחה לישון אני לא מפסיקה לחשוב על זה וכל פעם התמונה עולה בראש שלי ואני מתחילה לבכות.
איך לעצור ולשכוח מזה?