שוקלת אם לנתק קשר עם החברה הכי טובה שלי

אנחנו חברות טובות כבר שלוש שנים. אבל אני מרגישה כל כך חסרת ביטחון לידה, אני מרגישה נחותה, מכוערת ולא טובה מספיק לידה. היא יותר מוצלחת ממני בהמון תחומים, היא הרבה יותר יפה ממני והרבה יותר עשירה ממני. אני מרגישה שייתכן והיא תמצא את האדם הנכון עבורה היא אפילו לא תחשוב פעמיים אם "לשמור איתי על קשר." ומקרה דומה קרה בשנה שעברה אבל היא רבה עם אותה ילדה וכתבה לי בוואטסאפ שאני האדם היחידי שהיה לצידה כל הזמן ושהיא תשמח לחזק איתי את הקשר.
ניסיתי לדבר עם החברה הכי טובה שלי על זה, אבל בכל פעם שאני מנסה לבטא את עצמי לידה, אני מרגישה נחסמת. המוח שלי כאילו נותן פקודה לכל הגוף שלי "תצחקי עכשיו! , תהרסי את הרגע, אל תהי רצינית, תעשי בדיחות! "תשכחי את כל מה שבאת לומר." "היא במילא לא תקשיב לך" "היא תתרחק ממך."
כמעט כל הזמן כשאנחנו לבד אני צוחקת כמו משוגעת , ואני לא יכולה להסביר לה שזה ממבוכה..
המחשבה הזאת שהקשר שלנו רעיל רק גורמת לי לבכות. אני לא יכולה להאשים אותה מכיוון שכל אלו רגשות שלי, ואני יודעת שהיא לא מתכוונת לפגוע בי. אבל עצם היותה קיימת רק מערערת בי ספקות לגבי איך שהקשר שלנו צריך להתנהל. אני שונאת להתנהג אחרת לידה. אני שונאת להפוך את הכל למוזר כשהיא שם.
אני פשוט לא מסוגלת לפנות אליה ישירות בשביל שיחה, ואני כל כך מלאה בשנאה עצמית כשאני זקוקה לדבר איתה. אבל איך אוכל לדבר איתה אם אני רק חושבת על זה שאני אעצבן אותה בשיחה הזאת, או שאני אחפור לה, או שאין לה כוח אלי, או שהיא לא תדע מה להגיד, או שהיא לא תדע לעזור... או הכי גרוע. שהיא תיפגע ממני.
זה מוזר. זה מוזר שאני כל כך אוהבת אותה אבל לא מרגישה בנוח איתה בשום צורה. אני מעדיפה להיות בחדר עם בן אדם זר מאשר איתה. כשנסענו לצימר ביחד לא הייתי מסוגלת לאכול לידה מרוב בושה. לא אכלתי שום דבר במשך יומיים. אני בכיתי במקלחת , וכל הלילה לא נרדמתי.
ולמה זה קורה? אני באמת לא יודעת?

אז השאלה שלי אליכם. לנתק איתה קשר?