אנשים אין לי אף אחד ואני צריכה לפרוק פשוט לא יודעת מה תעשו אבל אל תדווחו

אני מרגישה חסרת משמעות בעולם אני צריכה מישהו לבכות להתפרק ושאחר כך לא יעזוב אותי אין לי כבר מה לעשות מלא עזבו אותי אז ויתרתי אוף אני כל כך שונאת רחמים עצמיים אבל אני לא יכולה יותר בא לי לצרוח לבכות להתפרק ושלא יעזבו אותי כולם אוהבים אנשים שמחים בדרך כלל אני שמחה אבל אחרי התקופה של הזומים והקורונה כבר לא , נהייתי פחות שמחה אז התרחקו ממני במקום להיות שם בשבילי , ויש לי מחלה קטנה אפילפסיה וכל המשפחה מתייחסת אלי כאילו שהמחלה מגדירה אותי
בגלל המחלה הפסקתי לשחק כדורעף ולגלוש אני רוצה לחזור לזה ושמתי לב עד כמה חלשה אני שניסיתי לשחק עליתי במשקל בתא מדידה בחנות פשוט רציתי לבכות ואמא שלי לא הבינה למה אני רוצה הבייתה אחרי שניה שהגענו בנוסף יש לי טיול שנתי ובגלל המחלה המטומתמת הזאת אני צריכה מלווה לא בא לי שהמשפחה תבוא איתי ותראה איך אני לבד מאחורה בטיול אחרת הם עוד פעם ינדנדו לי שאני חייבת לחזור לעצמי , מה לעשות שזה לא כזה קל ?'~' התחלתי לדבר עם ילד מהכיתה ואני לא יודעת מה לעשות עם להתפרק מולו הוא יעזוב אותי או לא פשוט נמאס לי לחיות שאני כותבת את זה אני בדמעות תודה על הכל