מי שיודע לאבחן מחלה נפשית

את בסטיפס. לכי לפסיכולוג הוא יוכל לעזור לך קצת יותר מכמה אנשים משועממים

לא שאני מומחה אבל לדעתי זה שילוב של overthinking וחרדה חברתית

כדאי שתבקשי מההורים ללכת לרופא או פסיכולוג שיבדוק האם את מאובחנת עם הסימפטומים של מחלה נפשית כלשהי

תלכי לפסיכולוג/פסיכיאטר ותבקשי אבחון

תלכי לרופא משפחה...

שואל השאלה:
תודה רבה כולם על התשובות, אני כל כל מעריכה.
פיית מזל^ מה להגיד לרופא משפחה?
זה לא משהו פיזי כמו דלקת גרון, הסביבה נוטה לזלזל בתחום הנפשי, לכן מסתירה הכל מהמשפחה.
(הכל התחיל לפני שנה, בחצי שנה האחרונה התחיל להתדרדר ועכשיו זה נהיה קשה ברמה שאני צריכה להשקיע בבריחה מהמציאות בשביל לשרוד את היום)

פסיכולוג יכול להפנות אותך לאבחון. משם יהיה לך יותר קל להתמודד עם הכל

ממליצה ללכת לפסיכולוג פשוט, הוא ידע איך לעזור

היי יש פה הרבה דברים שאני ממש מרגישה כמוך, אני ילדה חרדתית וכו' ואני ככ מבינה אותך, תנסי כן לספר לאמא שלך ותלכי לפסיכולוגית זה די עוזר. בהתחלה זה לא נעים מביך קשה אבל לאט לאט נפתחים וזה נהיה קל ונחמד אפילו, ואני ממש אשמח אם תבואי אלי לפרטי, את יכולה לדבר איתי לפרוק לשתף מה שאת רוצה אני תמיד פה ומקשיבה❤
עריכה: ממש באלי לדבר איתך, גם יותר נוח בפרטי אז אם תרצי כמובן את יותר ממוזמנת(:❤

תאמיני לי אני חווה את זה כבר הרבה זמן ואני יכול לתת לך טיפים ועזרות מםה ועד אין סוף (מוזמנת לפנות אלי בפרטי)
אבל דבר ראשון לכי עכשיו לא משנה מה להורים שלך תספרי להם תסבירי להם את המצב שלך
מחר על הבוקר לכו לפסיכיאטר sos או פסיכולוג בקופת חולים
ובינתיים כי כמה נשימות עמוקות
להכניס חמש שניות
להחזיק חמש
להוציא עשר
תעשי ככה עשר פעמים ותעשי דברים שמרגיעים אותך ותמציאי עיסוקים

זה החשבון שלי

סטיפס זה לא המקום לבקש אבחנה פסיכולוגית. ההפך, זה יכול לגרום לך לחשוב שיש לך מחלות נפשיות אחרות ממה שיש לך או אין לך, ולגרום למצב להחמיר. עדיף שתדברי על זה עם פסיכולוג.

לכי לפסיכולוג/פסיכיאטר. אנשים כאן לא יכולים לעזור לך

אהובה שלי בני 17 לא יכולים לאבחן, פני לפסיכיאטר

לכי לפסיכולוג

אף אחד בסטיפס הוא לא פסיכולוג, וגם אם כן, הוא צריך לדבר איתך ולא שתגידי לו יש לי א ב ג ד תגיד לי מה יש לי, וזה בטוח לא קורה בפגישה אחת.

זה בדיוק המצב שלי אחד לאחד אני חושבת שזו רק תקופה

ממליצה לך ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר והוא יאבחן אותך❤אף אחד פה לא מומחה ולא מוסמך,מאמינה שפסיכולוג או פסיכיאטר ידעו איך לעזור לך

https://www.youtube.com/watch?v=mv29ty1srlo
זה אולי יכול לעזור לך,
נסי לצפות בסרטונים כאלה ביום יום שלך, זו עצה ממש ממש טובה תשתמשי בה.

כן ממש קל לאבחן את זה - גיל ההתבגרות

^גיל ההתבגרות לא גורם להתקפי חרדה ובכללי כל המצב שלה לא קשור לזה

שואל השאלה:
תודה לכולם על התשובות.
אנונימי תודה, מרגישה שעשיתי כבר צעד כשקראתי את התשובה שלך.
קבעתי למחר תור טלפוני לרופאת משפחה.
לא אשתף את ההורים כי החיים שלהם קשים מספיק, עשיתי 18 אז יש לי חסיון רפואי.
מה להגיד לרופאה מחר? (היא קצת חסרת רגישות וסבלנות) מפחיד אותי שהיא תזלזל, או תגיד לי שזה לגיטימי ויעבור.

^תסבירי לה מה שהסברת לנו בשאלה

זה נישמה כמו חרדהוהתחלה של דיכאון והפרעות אכילה אני ממליץ פשוט לדבר על זה אם מישהו

תשלחי לי הודעה בפרטי אני חושב שאני יודע מה יש לך

באמת כואב לי לקרוא את השאלה הזו כי אני מתחברת לככ הרבה דברים בה:(

נו זה קורה זה קורה להרבה אנשים לא צריך לעשות מכל דבר דרמה אם את באמת חושבת שזה מוגזם לכי לפסיכולוג אף אחד פה לא יכול לאבחן אותך

אי אפשר שבן אדם בלי תואר פסיכולוגי יאבחן אותך.

לא משנה מה יכתבו לך פה 90% זה לא נכון מניסיון
לכי לפסיכיאטר ותקבלי תשובה נורמלית למרות שלדעתי אבחון זה בכלל לא משנה את לא צריכה למתג את ההפרעות שלך לפי אבחון זה שטויות
בכל מקרה אנשים מסטיפס לא אמינים בהצלחה אבל

אנחנו לא יכולים לאבחן אותך, זה לא עובד ככה.
תדברי עם ההורים שלך, תסבירי להם את המצב, תבקשי מהם שיקחו אותך לעשות אבחון, ותראי.
מקווה שתרגישי טוב, אגב. ❤

לאבחן מחלה נפשית? אנחנו בני נוער פסיכופתים לא פסיכולוגים

רק פסיכיאטר יכול לאבחן אותך.

אף אחד פה לא "יןדע לאבחן" בבקשה אל תנסה לאבחן את עצמך ובטח שלא מעזרה של ילדים מסטיפס. תלך לבדוק את זה אצל מאבחן מקצועי בעל מקצוע מישהו מוסמך שיש לו את הסמכות לאבחן בן אדם לדבר כזה. זהו זה הכל

גיל ההתבגרות מאמי

יש לי את זה גם אחד לאחד רק שאני חווה כמעט כל יום התקף חרדה

אני מכירה את ההרגשה .
תפני להורים שלך ותדברי איתם ותבקשי פסיכולוג .
הוא יעזור לך ויפנה אותך לאיבחון .
לילדים בגיל ההתבגרות אין ככ מה לעזור לך על זה אבל היי אם את רוצה לדבר אני כאן

אה ואיש של אמת
אתה דיי טועה כי זה לא קשור לגיל ההתבגרות

מתוקה אפחד כאן לא פסיכיאטר

חוץ מההתקף חרדה זאת בול אני

אישיות גבולית? תעדכני בסוך מה זה ההרפעה הזאת

לא לאבחן מחלות נפשיות בסטיפס, לך לאבחון אצל איש מקצוע

ההיתי ככה וזה עבר כשהתחלתי לקחת ברזל
תנסי בדיקת דם, לא תפסידי מזה משהו

.

הייתה לי תקופה כזאת אני בשום צורה לא מומחית יכול להיות שזה גם הורמונים וזה יעבור היה לי תקופה שהייתי לוקחת הכל קשה הייתי בחרבות איומות לא נרדמתי בלילה לא יכולתי ללכת לבד גם אם אמא שלי התרחקה ממני יותר מ2 מטר הייתי מתעצבנת ואומרת לה לא להשאיר אותי לבד היו לי פחדים איומים

בחרבות -*בחרדות*

לגבי התקף אכילה כפייתית, יש לי את גם לצערי, ולצערי אצלי זה כל יום, יומיים במקסימום. אז אם את רוצה לפרוק או לדבר אני זמין בפרטי :)

אל תבקשי מסתם אנשים שלא מבינים , לכי לפסיכולוג לפני שאנשים יגידו לך סתם דברים

רק פסיכיאטר יוכל לעזור לך, לא יעזור לך פה ההשערות של אנשים ונכון שיש מצב שמישהו כאן צודק אבל את צריכה לאבחן את זה ולקבל עזרה שתעזור לך בין אם זה כדורים לבין אם זה לדבר עם פסיכולוג פעם בשבוע.
את אמרת שאת לא משתפת את ההורים, אם לא נעים לך לפנות אליהם בשביל להסביר להם שאת רוצה פסיכיאטר ולהסביר למה פשוט תבקשי ללכת לפסיכיאטר ושישחטו למה תעני שאת לא מרגישה כרגע בנוח לספר ומתי שתהיי אצל הפסיכיאטר תכנסי לבד בשביל שבאמת תרגישי פתוחה לספר הכל ולא תפחיתי בדברים, תפתחי שם הכל והוא יוכל לעזור לך למה שאת צריכה, אני מקווה שתרגישי יותר טוב 3>

לכי לפסיכיאטר, די לחשוב שילדים בני 12 באתר סטיפס יכולים לאבחן ממה את סובלת

כמה דקות שאת בלי הכרה?? תספרי להורים שלך ותלכי לפסיכיאטר.

זה נשמע כמו פסיכוזה

לכי לפסיכיאטר

אני כמעט בטוחה שזו הפרעת אישיות גבולית.

התסמינים של הפרעת אישיות גבולית לפי dsm-5:
1. מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה (אתזגורפוביה).
2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין-אישיות, הנע בין הקצוות של אידיאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה).
4. דימוי עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה.
5. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילת יתר.
6. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית לא אובדנית.
7. חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
8. תחושת ריקנות כרונית.
9. כעס עז שאינו תואם לנסיבות וסיטואציה, וקושי לנהל כעס זה.
10. חשיבה פרנואידית או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים הקשורים ללחץ.


התסמינים שתיארת:
*התקף אכילה כפייתית פעם בשבוע - תסמין 5.
*בשבת היה לי התקף חרדה פעם ראשונה בחיים - תסמין 7.
*מתחילה להמנע ממפגשים חברתיים - תסמין 1 או 2.
*מסתירה כל מה שקורה לי מההורים ומהחברים - תסמין 2.
*חווה ניתוקים כאלה מהמציאות (כמה דקות שאני קצת לא בהכרה) - תסמין 10. (דיסוציאציה (בעברית: היפרדות או ניתוק) מתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות. דיסוציאציה יכולה לתאר פגיעה זמנית, קלה או חמורה, בקשר המודע של האדם אל המציאות הפיזית או התחושתית שלו אך משמשת גם ככלי טיפולי. -ויקיפדיה)
*מרגישה מותקפת בצורה מוגזמת בכל סיטואציה. (מרגישה שמזלזלים בי, שכולם נגדי) - תסמינים 10 ו-4.
*כשמעירים לי אפילו בעדינות זה ממש טריגר לכעס ואני נפגעת - תסמין 9.
*לא מצליחה לתפקד ולגשת לדברים, הכל מרגיש אינטנסיבי, כל דבר קטן זה טריגר לבכי וחרדה - תסמין 7.
*מרגישה שאני בבועה, המוח על מצב טיסה, הזמן טס - תסמין 10.

^lurker ואי לגמרי תשובה מצוינית לך להיות פסיכאטר הייתי עושה לך לייק עפ התגובה אם היה אפשר

^lurker ואי לגמרי תשובה מצוינית לך להיות פסיכאטר הייתי עושה לך לייק עפ התגובה אם היה אפשר

מחזקת את לוקר
לי יש את ההפרעה הזו ויש לי תסמינים דומים לשלך

כמובן שזה לא איבחון כי צריך לרדת לעוד הרבה פרטים ואת זה רק פסיכיאטר או פסיכולוג קליני יכול לעשות לך

אני ממליץ לך לקבוע פגישה גם עם הומיאופת קלאסי (חשוב מאוד שזה קלאסי)

אני ממליץ לך לקבוע פגישה גם עם הומיאופת קלאסי (חשוב מאוד שזה קלאסי)

צר לי להגיד לך. יש לך סרטן.

צר לי להגיד לך. יש לך סרטן.

אגב, אם זה מפריע תאורח החיים שלך - ממליצה בחום לפנות לפסיכיאטר
תמיד מוזמנת לפנות אליי

^אל תמליצי על כלום... מה קשור סרטן. מה את מבינה בכלל... פשוט שתקי

לא... אל תגיד את זה אח חורג..

את לא יודעת לאבחן דברים תשתקי. למה סתם להלחיץ את הילדה

היא נשמעת לי חכמה מספיק כדי להבין שאני לא

זה לא סרטן. אני יודע מה יש לה (כנראה)