השתחררתי היום ממחלקה להפרעות אכילה ו..

קודם אני שמחה לשמוע שהשתחררת, דבר שני לעולם אל תוותרי לעצמך ועל עצמך אני בטוחה שאת מסוגלת! אני מאמינה שבקרוב תמצאו את החתול אין לך מה לדאוג אהובה, אולי בהתחלה כשחזרת המצב קצת לחוץ אבל אני מניחה לעצמי שהכל מדאגה כלפייך תנסי לשמוע מוזיקה/לעשות דברים שמרגיעים אותך

אני ככ מצטערת בשבילך.. בבקשה תזכרי שהם לא שווים אותך, ושאת הרבה יותר טובה מהם
אני מבינה אותך ממש, באמת
גם אני מאבדת את זה.. אבל תנסי להישאר יותר חיובית, בסוף זה יהיה לטובתך
אם את רוצה לדבר תכתבי לי בפרטי אני באמת אשמח לדבר איתך
ותנסי כמה שיותר הסחות דעת! פשוט להסתובב פחות עם המשפחה ולעשות במקום דברים לבד שאת אוהבת

שואל השאלה:
אני באמת במצב שאני שוכבת בגינה עכשיו ואבא שלי משגיח עלי כדי שאני לא אעשה לעצמי כלום, אני לא במקום טוב כרגע, אבודה לגמרי.

יש לך מקום שאת יכולה ללכת אליו? להיות לבד ולחשוב קצת?

שואל השאלה:
אבא שלי לא רוצה לעזוב אותי כמה שאני מתחננת

אולי תפרסמו מודעות של החתול ומישהו ימצא אותו?

שואל השאלה:
פרסמתי במלא מקומות

היי אנונימית יקרה,
נשמע כי את מרגישה מוצפת ומיואשת. אולי הכל מרגיש כבד מנשוא, ההתמודדות עם המשפחה, עם החתול שברח, אני מניחה שזה הכל מצריך ממך כוחות שאולי את מרגישה שכבר אין לך
בכל זאת מצאת את הכוח לכתוב פה ולשתף את הכאב הזה, וזה לא מובן מאליו בכלל. כתבת גם שכבר פנית לער"ן ולסה"ר אך את עדיין מרגישה שהכל חסר תקווה, עצוב מידי, מתיש מידי...
יקירה, גם הערב את מוזמנת לעלות ולשוחח עם אחד ממתנדבינו, תפרקי את מה שמתסכל, גם אם לא נוכל לקחת ממך את הכאב, נהיה איתך ובשבילך, נוכל לתמוך, להקשיב ולנסות לחשוב ביחד כיצד אפשר להקל ולעזור. ואולי יחד נחשוב על דרכים נוספות להתמודדות..
אני מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.
שלך,
מתנדבת סה"ר