3 תשובות
העיר רומא הוקמה באמצע המאה ה-8 לפני הספירה על ידי שבט הלטינים. בני שבט זה התיישבו באזור הפורה ליד נהר הטיבּר בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. פרנסתם העיקרית הייתה חקלאות. התושבים נקראו רומאים על שם עירם, ושפתם הייתה לטינית - על שם השבט. בחפירות בעיר רומא, נתגלו התיישבויות שקדמו לרומאים, שהחלו בתקופת האבן.
לפי המסורת הרומאית, נוסדה העיר ב-21 באפריל בשנת 753 לפנה"ס על ידי רוֹמוּלוּס שרצח תוך כדי כך את אחיו התאום, רֶמוּס. רומולוס הקים את העיר בגבעת הפאלאטיום, במקום בו ניצלו שניהם על ידי זאבה שהניקה אותם לאחר שהונחו בסל על נהר הטיבר במצוות אמוליוס דודם. הזאבה המיניקה ושני התינוקות הם הסמל של העיר רומא עד היום. לפי המסורת, העיר בה נולדו רמוס ורומולוס נוסדה על ידי איניאס בן אחת ממשפחות המלוכה בעיר טרויה שנדד באיטליה אחרי נפילתה של עירו.
ברבות הימים התפתחה העיר רומא והשתלטה על כל שטח איטליה. בהמשך, במהלך המאה ה-2 לפנה"ס גייסותיה של העיר ביססו את שליטתה ברוב אגן הים התיכון ואירופה תוך שהם מייצאים את התרבות והשפה הלטינית של בני רומא.
בשנת 313 קיבל קיסר רומא קונסטנטינוס את הנצרות כדת מוכרת באימפריה וייסד את הכנסייה הקתולית שמרכזה ברומא. בכך הפכה העיר להיות מרכז הדת הנוצרית שתמשיך להשפיע עליה ולקבע אותה כמרכז עולמי עד העת החדשה. בשנת 391 הפכה הנצרות ל"דת המדינה" של הקיסרות הרומאית, כשפורסם חוק בדבר זה בעיר מילאנו.
בשנת 395 פוצלה האימפריה הרומית בין האימפריה הרומית המזרחית שנודעה יותר מאוחר לאחר קצה, בכנוי אימפריה הביזנטית והאימפריה הרומית המערבית שרומא המשיכה לשמש כמרכזה. אימפריה זו התפרקה במהלך המאה החמישית ורומא נשלטה על ידי מלכים אוסטרוגותים שישבו צפונית לה. מלכים אלו היו בני שבטים גרמאנים גותים שהתיישבו בצפון איטליה.
המאה השישית הייתה הרסנית לעיר רומא. היא עברה כמה פעמים מידי המלכים האוסטרוגותים לידי האימפריה הביזנטית. תוך כדי הכיבושים היא נבזזה ומעמדה הכלכלי והצבאי דעך. בהמשך אותה מאה גם פגעה בעיר מגפה.
(עריכה) מנפילת האימפריה לעיר האפיפיורים
מזרקת טרוויבשנת 598 נחתם הסכם שלום שהכיר באפיפיור כ"פטריארך של רומא" ובכך הקנה לעיר מעמד מוגן ועצמאי. בשנים שלאחר מכן, עם העברת שטחים לשליטה ישירה של האפיפיורים, הפכה רומא לבירת מדינת האפיפיור.
במשך כל ימי הביניים הייתה רומא נתונה באופן רשמי לשליטת האפיפיור למרות שבפועל היו מאבקי כוח בין האפיפיורים לאצולה המקומית ולקיסר של האימפריה הרומית הקדושה ששטחיה היו חופפים במידה רבה לגרמניה של היום אך ראתה בנצרות הקתולית וברומא את מקור סמכותה והייתה מחויבת להגן על הכנסייה. שני אירועים בולטים חרגו מהסדר הזה במהלך ימי הביניים. הראשון מביניהם היה העברת מקום מושבם של האפיפיורים לאביניון שבצרפת ביוזמת האפיפיור קלמנס החמישי (1) למשך חמישים שנה והשני היה מרד שפרץ בניסיון לא מוצלח לכונן ברומא רפובליקה בשנת 1434.
שלטון האפיפיורים קיבע את מעמדה של רומא כמרכז הנצרות וכמוקד כוח פוליטי. כתוצאה מכך הייתה העיר גם מרכז כלכלי ותרבותי. בעוד פירנצה הייתה מרכז הרנסאנס רומא הייתה מרכז תקופת הבארוק שטבעה את חותמה על הארכיטקטורה של העיר לאורך המאה ה-17.
(עריכה) איחוד איטליהשלטון האפיפיורים ברומא הופרע בראשונה מאז ימי הביניים כאשר כוננה בעיר רפובליקה קיצרת יומין בשנת 1798 בעקבות המהפכה הצרפתית.
בשנת 1848, שנת "אביב העמים" החלו ברחבי חצי האי האיטלקי מרידות מקומיות כנגד אוסטריה ששלטה בצפון איטליה וכנגד נסיכויות מקומיות. בהשראת מרידות אלו הוקמה ברומא, פעם נוספת "הרפובליקה של רומא". גם רפובליקה זו לא האריכה ימים והיא הסתיימה בחזרתו של האפיפיור מלווה בצבא הצרפתי שהתגייס למשימה מכיוון שנשיא צרפת, לואי נפוליאון (לימים שינה שמו לנפוליאון השלישי) היה זקוק לתמיכת הקתולים.
זרעי המרידות השפיעו על איחוד איטליה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19. בגלל ההגנה הצרפתית על מדינת האפיפיור, נמנעו מובילי האיחוד לכלול בו את רומא וכך כללה הממלכה החדשה את כל חצי האי מלבד ליבו, רומא.
מלחמת צרפת פרוסיה שפרצה בשנת 1870 החלישה את צרפת ואפשרה לצבא האיטלקי לכבוש את רומא ולספח אותה לממלכת איטליה. רק שנה לאחר כיבושה הוכתרה רומא באופן רשמי כבירת איטליה המאוחדת לאחר שפירנצה נשאה בתואר זה במשך מספר שנים.
המעמד של האפיפיור, ו"מדינת האפיפיור" שלו נשאר לא מוגדר במשך כ-60 שנים. האפיפיור הכריז על עצמו כ"אסיר בואתיקן" בעוד המדינה האיטלקית לא מתנכלת לו אבל גם לא מכירה בקיומו או בריבונות שלו. בסופו של דבר, רק תחת משטרו של בניטו מוסוליני הכירה איטליה בוותיקן בהסכמים הלטרניים משנת 1929. מ"מדינת האפיפיור" ששלטה ברוב איטליה במשך אלף שנים נותרה רק עיר קטנה בשטח של 440 דונם.
מאז איחוד איטליה עד למלחמת העולם השנייה גדלה אוכלוסיית רומא מ-212,000 ליותר ממיליון נפש. ב-4 ביוני 1944 שוחררה רומא והייתה הבירה הראשונה של מדינות הציר שנתפסה על ידי בעלות הברית.
(עריכה) תחבורהבעברה נודעה רומא כמרכז של רשת הדרכים המסועפת של האימפריה הרומית עליהן נאמר "כל הדרכים מובילות לרומא". אמרה זו נכונה במידה מסוימת גם כיום אך הדרכים מובילות לכביש הטבעת של רומא. קוטרו של הכביש, המכונה grande raccordo anulare, הוא 20 קילומטר ולצידיו נמצאות ערי הלוויין של רומא ומרכזים עיסקיים רבים.
רומא עצמה מקושרת לרשת הרכבות האיטלקית עם מספר תחנות רכבת שהמרכזית ביניהם היא rome termini שלצידה מסוף אוטובוסים נרחב. במרכז העיר מצויים גם שני קוי רכבת תחתית. בסוף שנת 2004 הוחל בבניית קו הרכבת התחתית השלישי. ברומא כמה קוי חשמליות (tram).
בגלל הצפיפות הנמוכה של הפרברים של רומא ומעבר עסקים רבים לפארקים ליד כביש הטבעת, תושבים רבים משתמשים בכלי רכב פרטיים לצורכי הגעה לעבודה. מסיבה זו נאסר בימים ושעות מסוימים על רכבים פרטיים להיכנס למרכז העיר. כביש הטבעת שמקיף את העיר פקוק גם הוא רוב שעות היום.
שדה התעופה של רומא הוא נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י על שם לאונרדו דה וינצ'י (למרות שהוא התגורר ברומא רק שש שנים ורוב פעילותו הייתה בצפון איטליה). שדה התעופה ידוע גם כ-"פיוּמיצ'ינוֹ" על שם עיירת החוף שלידה הוא שוכן. סמלו הוא fco. השדה מרוחק יחסית מהעיר ומקושר אליה בכביש מהיר ובקו רכבות.
(עריכה) תרבות, אמנות ותיירותרומא היא אחת הערים העשירות בעולם באמנות, היסטוריה ודת. רומא היא גם מרכז גדול של מסחר, בתי דפוס, הוצאה לאור וייצור. רומא המודרנית עדיין מכילה מונומנטים רבים מעברה, כולל כנסיית פטר הקדוש, כנסיית סנטה מריה מג'ורה ובזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו. יותר מכל עיר אחרת בעולם, רומא משלבת את ההיסטוריה שלה באופן אינטגרלי בחיי היום יום. רוח העבר-בתוך-הווה חיה ומשגשגת במטרופולין איטלקי מסוגנן זה, ולכן מגיעים אליה תיירים רבים.
בשנת 1980 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של רומא כאתר מורשת עולמית.
בתוך רומא נמצאת מדינת הותיקן - מדינת האפיפיור, שקטנה בשטח ואוכלוסייה אך עשירה ביצירות אמנות נדירות ויקרות.
לפי המסורת הרומאית, נוסדה העיר ב-21 באפריל בשנת 753 לפנה"ס על ידי רוֹמוּלוּס שרצח תוך כדי כך את אחיו התאום, רֶמוּס. רומולוס הקים את העיר בגבעת הפאלאטיום, במקום בו ניצלו שניהם על ידי זאבה שהניקה אותם לאחר שהונחו בסל על נהר הטיבר במצוות אמוליוס דודם. הזאבה המיניקה ושני התינוקות הם הסמל של העיר רומא עד היום. לפי המסורת, העיר בה נולדו רמוס ורומולוס נוסדה על ידי איניאס בן אחת ממשפחות המלוכה בעיר טרויה שנדד באיטליה אחרי נפילתה של עירו.
ברבות הימים התפתחה העיר רומא והשתלטה על כל שטח איטליה. בהמשך, במהלך המאה ה-2 לפנה"ס גייסותיה של העיר ביססו את שליטתה ברוב אגן הים התיכון ואירופה תוך שהם מייצאים את התרבות והשפה הלטינית של בני רומא.
בשנת 313 קיבל קיסר רומא קונסטנטינוס את הנצרות כדת מוכרת באימפריה וייסד את הכנסייה הקתולית שמרכזה ברומא. בכך הפכה העיר להיות מרכז הדת הנוצרית שתמשיך להשפיע עליה ולקבע אותה כמרכז עולמי עד העת החדשה. בשנת 391 הפכה הנצרות ל"דת המדינה" של הקיסרות הרומאית, כשפורסם חוק בדבר זה בעיר מילאנו.
בשנת 395 פוצלה האימפריה הרומית בין האימפריה הרומית המזרחית שנודעה יותר מאוחר לאחר קצה, בכנוי אימפריה הביזנטית והאימפריה הרומית המערבית שרומא המשיכה לשמש כמרכזה. אימפריה זו התפרקה במהלך המאה החמישית ורומא נשלטה על ידי מלכים אוסטרוגותים שישבו צפונית לה. מלכים אלו היו בני שבטים גרמאנים גותים שהתיישבו בצפון איטליה.
המאה השישית הייתה הרסנית לעיר רומא. היא עברה כמה פעמים מידי המלכים האוסטרוגותים לידי האימפריה הביזנטית. תוך כדי הכיבושים היא נבזזה ומעמדה הכלכלי והצבאי דעך. בהמשך אותה מאה גם פגעה בעיר מגפה.
(עריכה) מנפילת האימפריה לעיר האפיפיורים
מזרקת טרוויבשנת 598 נחתם הסכם שלום שהכיר באפיפיור כ"פטריארך של רומא" ובכך הקנה לעיר מעמד מוגן ועצמאי. בשנים שלאחר מכן, עם העברת שטחים לשליטה ישירה של האפיפיורים, הפכה רומא לבירת מדינת האפיפיור.
במשך כל ימי הביניים הייתה רומא נתונה באופן רשמי לשליטת האפיפיור למרות שבפועל היו מאבקי כוח בין האפיפיורים לאצולה המקומית ולקיסר של האימפריה הרומית הקדושה ששטחיה היו חופפים במידה רבה לגרמניה של היום אך ראתה בנצרות הקתולית וברומא את מקור סמכותה והייתה מחויבת להגן על הכנסייה. שני אירועים בולטים חרגו מהסדר הזה במהלך ימי הביניים. הראשון מביניהם היה העברת מקום מושבם של האפיפיורים לאביניון שבצרפת ביוזמת האפיפיור קלמנס החמישי (1) למשך חמישים שנה והשני היה מרד שפרץ בניסיון לא מוצלח לכונן ברומא רפובליקה בשנת 1434.
שלטון האפיפיורים קיבע את מעמדה של רומא כמרכז הנצרות וכמוקד כוח פוליטי. כתוצאה מכך הייתה העיר גם מרכז כלכלי ותרבותי. בעוד פירנצה הייתה מרכז הרנסאנס רומא הייתה מרכז תקופת הבארוק שטבעה את חותמה על הארכיטקטורה של העיר לאורך המאה ה-17.
(עריכה) איחוד איטליהשלטון האפיפיורים ברומא הופרע בראשונה מאז ימי הביניים כאשר כוננה בעיר רפובליקה קיצרת יומין בשנת 1798 בעקבות המהפכה הצרפתית.
בשנת 1848, שנת "אביב העמים" החלו ברחבי חצי האי האיטלקי מרידות מקומיות כנגד אוסטריה ששלטה בצפון איטליה וכנגד נסיכויות מקומיות. בהשראת מרידות אלו הוקמה ברומא, פעם נוספת "הרפובליקה של רומא". גם רפובליקה זו לא האריכה ימים והיא הסתיימה בחזרתו של האפיפיור מלווה בצבא הצרפתי שהתגייס למשימה מכיוון שנשיא צרפת, לואי נפוליאון (לימים שינה שמו לנפוליאון השלישי) היה זקוק לתמיכת הקתולים.
זרעי המרידות השפיעו על איחוד איטליה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19. בגלל ההגנה הצרפתית על מדינת האפיפיור, נמנעו מובילי האיחוד לכלול בו את רומא וכך כללה הממלכה החדשה את כל חצי האי מלבד ליבו, רומא.
מלחמת צרפת פרוסיה שפרצה בשנת 1870 החלישה את צרפת ואפשרה לצבא האיטלקי לכבוש את רומא ולספח אותה לממלכת איטליה. רק שנה לאחר כיבושה הוכתרה רומא באופן רשמי כבירת איטליה המאוחדת לאחר שפירנצה נשאה בתואר זה במשך מספר שנים.
המעמד של האפיפיור, ו"מדינת האפיפיור" שלו נשאר לא מוגדר במשך כ-60 שנים. האפיפיור הכריז על עצמו כ"אסיר בואתיקן" בעוד המדינה האיטלקית לא מתנכלת לו אבל גם לא מכירה בקיומו או בריבונות שלו. בסופו של דבר, רק תחת משטרו של בניטו מוסוליני הכירה איטליה בוותיקן בהסכמים הלטרניים משנת 1929. מ"מדינת האפיפיור" ששלטה ברוב איטליה במשך אלף שנים נותרה רק עיר קטנה בשטח של 440 דונם.
מאז איחוד איטליה עד למלחמת העולם השנייה גדלה אוכלוסיית רומא מ-212,000 ליותר ממיליון נפש. ב-4 ביוני 1944 שוחררה רומא והייתה הבירה הראשונה של מדינות הציר שנתפסה על ידי בעלות הברית.
(עריכה) תחבורהבעברה נודעה רומא כמרכז של רשת הדרכים המסועפת של האימפריה הרומית עליהן נאמר "כל הדרכים מובילות לרומא". אמרה זו נכונה במידה מסוימת גם כיום אך הדרכים מובילות לכביש הטבעת של רומא. קוטרו של הכביש, המכונה grande raccordo anulare, הוא 20 קילומטר ולצידיו נמצאות ערי הלוויין של רומא ומרכזים עיסקיים רבים.
רומא עצמה מקושרת לרשת הרכבות האיטלקית עם מספר תחנות רכבת שהמרכזית ביניהם היא rome termini שלצידה מסוף אוטובוסים נרחב. במרכז העיר מצויים גם שני קוי רכבת תחתית. בסוף שנת 2004 הוחל בבניית קו הרכבת התחתית השלישי. ברומא כמה קוי חשמליות (tram).
בגלל הצפיפות הנמוכה של הפרברים של רומא ומעבר עסקים רבים לפארקים ליד כביש הטבעת, תושבים רבים משתמשים בכלי רכב פרטיים לצורכי הגעה לעבודה. מסיבה זו נאסר בימים ושעות מסוימים על רכבים פרטיים להיכנס למרכז העיר. כביש הטבעת שמקיף את העיר פקוק גם הוא רוב שעות היום.
שדה התעופה של רומא הוא נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י על שם לאונרדו דה וינצ'י (למרות שהוא התגורר ברומא רק שש שנים ורוב פעילותו הייתה בצפון איטליה). שדה התעופה ידוע גם כ-"פיוּמיצ'ינוֹ" על שם עיירת החוף שלידה הוא שוכן. סמלו הוא fco. השדה מרוחק יחסית מהעיר ומקושר אליה בכביש מהיר ובקו רכבות.
(עריכה) תרבות, אמנות ותיירותרומא היא אחת הערים העשירות בעולם באמנות, היסטוריה ודת. רומא היא גם מרכז גדול של מסחר, בתי דפוס, הוצאה לאור וייצור. רומא המודרנית עדיין מכילה מונומנטים רבים מעברה, כולל כנסיית פטר הקדוש, כנסיית סנטה מריה מג'ורה ובזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו. יותר מכל עיר אחרת בעולם, רומא משלבת את ההיסטוריה שלה באופן אינטגרלי בחיי היום יום. רוח העבר-בתוך-הווה חיה ומשגשגת במטרופולין איטלקי מסוגנן זה, ולכן מגיעים אליה תיירים רבים.
בשנת 1980 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של רומא כאתר מורשת עולמית.
בתוך רומא נמצאת מדינת הותיקן - מדינת האפיפיור, שקטנה בשטח ואוכלוסייה אך עשירה ביצירות אמנות נדירות ויקרות.
את מומחית בלעשות העתק הדבק.
שואל השאלה:
כן.. זה לא ממש עזר לי אני צריכה.. יותר ממוקד
כן.. זה לא ממש עזר לי אני צריכה.. יותר ממוקד