יש טעם ללכת לאבחון אם אני לא רוצה לקחת ריטלין בכלל?

אין טעם בגיל 23 נכון? אני אנסה לשכנע את עצמי שאני לא דפוקה למרות שאני שוכחת לעשות דברים פשוטים ומאוד מפוזרת ולא יכולה להתרכז בשום דבר שלא מעניין אותי אלא אם אני מכריחה את עצמי מאוד (ולא נושמת מסתבר? רק אתמול שמתי לב..).
כי אני באמת דואגת מהעתיד שלי, שאני לא אצליח להתמודד עם כל המשימות של החיים..
שאני אתייאש ואקרוס, שאני אאבד את העבודה שלי.
וזה מוזר, אני די חכמה ויש לי כישרונות, אבל בקטע חברתי והתנהגותי אני כל כך מאחור בהשוואה לאנשים אחרים. אני תמיד מרגישה שאני צריכה לשים על עצמי מסכה כשאני עם חברות ולהתנהג בצורה "בוגרת", אבל זה לא בא לי טבעי.
קיצר אני מתוסכלת ממש..
דרך אגב כבר בגיל 15 אמא שלי חשדה שיש לי. סירבתי להאמין למרות שחשבתי שיש לי גם.. זה כל כך הזוי שאני מזדהה עם כל התסמינים וכל מה שכתוב.