2 תשובות
תלוי בסוג המורה. פגשתי כאלו וכאלו.
היא תרגיש כלפיה שנאה, בעיקר בגלל שהיא לא יכולה להוכיח לתלמידה שהיא יודעת שהיא משקרת
אני אומרת את זה כי אני יודעת
אני בעצמי שיקרתי למורה (היו לי את הסיבות שלי ולא רציתי להפיל עליה את הבעיות שלי אז העדפתי לשקר והשקרים רק גדלו לדברים שהם הרבה מעבר.. למזליי הצלחתי להיפטר מכל השקרים האלה ואנחנו שוב ביחסים בסדר ואפילו דיי טובים) ובקיצור אז בכל פעם ששיקרתי ואמרתי לה דברים בסגנון שאת אמרת, אני ראיתי עליה וידעתי בדיוק מה היא מרגישה וחושבת. היא הרגישה כלפיי שנאה כי היא ידעה שאני משקרת אבל לא היו לה הוכחות והיא לא יכלה להגיד לי שהיא יודעת שאני משקרת, וגם בתור מורה היא לא יכלה להביע שנאה, אבל אני פשוט ראיתי את זה בעיניים שלה שזה מה שהיא מרגישה :(
זה רגשות מעורבבים שהם הרבה יותר משנאה.. הם כוללים בתוכם רגשות "נואשים" מתוך ייאוש כי היא רוצה כל כך שתגידי את האמת אבל פשוט אין לה מה לעשות עם זה :(
זה רגשות עם חמלה כי בתוך תוכה המורה גם יודעת שיש סיבה שאת משקרת והיא כן רוצה לעזור לך אבל את פשוט משקרת לה.. והיא לא יודעת מה באמת קורה איתך :(
בנוסף אני מדריכה של כמה בנות ביסודי ואני מלמדת אותן אז אני ממש כמו מורה פשוט לקבוצה קטנה של תלמידים. הייתה שם ילדה אחת ששיקרה באופן קבוע, נגיד היא אמרה לי שהיא הכינה שיעורים אבל קרה להם משהו (בכל פעם תירוץ אחר, והתירוצים נשמעים אמינית מאוד, שלא תביני לא נכון. אבל מורה פשוט יודעת מתי משקרים לה, בעיקר אם זה קורה על בסיס קבוע עם אותו הבן אדם בכל פעם מחדש) ואני בן אדם ש*לא. סובל. שקרים.* ברמה של אם מישהו ישקר לי גם על הדבר הכי קטן שיש אני אשקול להתרחק ממנו. אז הרגשתי אליה המון, אבל המוןן שנאה. לא הראיתי לה את השנאה הזאת כי בתור המורה שלה היה אסור לי לעשות את זה, אבל מאוד, *מאוד* רציתי פשוט לצרוח עליה:
"למה את משקרת לי???? אני פ*קינג יודעת שאת משקרת!!"
וואו איך החזקתי את עצמי לא לעשות את זה כל פעם מחדש
אני מבינה שלאנשים יש סיבה שהם משקרים, אז בגלל זה היו לי איתה שיחות באמת מלב אל לב ואני באמת שאלתי למה היא משקרת, כי אני יודעת שהיא לא מבינה את החומר טוב כמו השאר אבל זאת לא סיבה לשקר. הילדה כן השתנתה טיפה אבל לא מספיק.. בקיצור זהו כן זה מה שהרגשתי, שנאה וחמלה בו זמנית, כי אני לא סובלת שקרנים ומצד שני אני באמת רוצה לעזור לה ולהבין מה קורה איתה
זה כן תלוי במורה, אבל כעיקרון זה מה שהיא תרגיש
אני אומרת את זה כי אני יודעת
אני בעצמי שיקרתי למורה (היו לי את הסיבות שלי ולא רציתי להפיל עליה את הבעיות שלי אז העדפתי לשקר והשקרים רק גדלו לדברים שהם הרבה מעבר.. למזליי הצלחתי להיפטר מכל השקרים האלה ואנחנו שוב ביחסים בסדר ואפילו דיי טובים) ובקיצור אז בכל פעם ששיקרתי ואמרתי לה דברים בסגנון שאת אמרת, אני ראיתי עליה וידעתי בדיוק מה היא מרגישה וחושבת. היא הרגישה כלפיי שנאה כי היא ידעה שאני משקרת אבל לא היו לה הוכחות והיא לא יכלה להגיד לי שהיא יודעת שאני משקרת, וגם בתור מורה היא לא יכלה להביע שנאה, אבל אני פשוט ראיתי את זה בעיניים שלה שזה מה שהיא מרגישה :(
זה רגשות מעורבבים שהם הרבה יותר משנאה.. הם כוללים בתוכם רגשות "נואשים" מתוך ייאוש כי היא רוצה כל כך שתגידי את האמת אבל פשוט אין לה מה לעשות עם זה :(
זה רגשות עם חמלה כי בתוך תוכה המורה גם יודעת שיש סיבה שאת משקרת והיא כן רוצה לעזור לך אבל את פשוט משקרת לה.. והיא לא יודעת מה באמת קורה איתך :(
בנוסף אני מדריכה של כמה בנות ביסודי ואני מלמדת אותן אז אני ממש כמו מורה פשוט לקבוצה קטנה של תלמידים. הייתה שם ילדה אחת ששיקרה באופן קבוע, נגיד היא אמרה לי שהיא הכינה שיעורים אבל קרה להם משהו (בכל פעם תירוץ אחר, והתירוצים נשמעים אמינית מאוד, שלא תביני לא נכון. אבל מורה פשוט יודעת מתי משקרים לה, בעיקר אם זה קורה על בסיס קבוע עם אותו הבן אדם בכל פעם מחדש) ואני בן אדם ש*לא. סובל. שקרים.* ברמה של אם מישהו ישקר לי גם על הדבר הכי קטן שיש אני אשקול להתרחק ממנו. אז הרגשתי אליה המון, אבל המוןן שנאה. לא הראיתי לה את השנאה הזאת כי בתור המורה שלה היה אסור לי לעשות את זה, אבל מאוד, *מאוד* רציתי פשוט לצרוח עליה:
"למה את משקרת לי???? אני פ*קינג יודעת שאת משקרת!!"
וואו איך החזקתי את עצמי לא לעשות את זה כל פעם מחדש
אני מבינה שלאנשים יש סיבה שהם משקרים, אז בגלל זה היו לי איתה שיחות באמת מלב אל לב ואני באמת שאלתי למה היא משקרת, כי אני יודעת שהיא לא מבינה את החומר טוב כמו השאר אבל זאת לא סיבה לשקר. הילדה כן השתנתה טיפה אבל לא מספיק.. בקיצור זהו כן זה מה שהרגשתי, שנאה וחמלה בו זמנית, כי אני לא סובלת שקרנים ומצד שני אני באמת רוצה לעזור לה ולהבין מה קורה איתה
זה כן תלוי במורה, אבל כעיקרון זה מה שהיא תרגיש
באותו הנושא: