אחותי מפתחת הפרעות אכילה בגללי...

זה קשוח אבל אני לא ממש רואה עוד דרך מלבד לספר להורים כדי לשלוח את שתיכן לפסיכיאטר.
מבין כמה זה קשה, אבל את יודעת שזה בשבילה וגם בשבילך.

להגיד לאמא שלך ולקחת אותה לפסיכולוגית ולתזונאית

בת כמה היא?

תערבי הורים ומהר

מספרים להורים, ומנסים להסביר לה שהיא בסדר כמו שהיא והיא לא צריכה לפגוע לעצמה בגוף בשביל זה.

לדעתי
תשוחחי איתה לפני בנפרד, באווירה טובה על משחק של טאקי או התנחלות אצלה בחדר בזמן שהיא עושה משהו.
תגידי לה חלק ממה שרשמת כאן.
שמת לב שהיא מפתחת תסמינים של הפרעות אכילה, את דואגת לה מאוד.
תנסי לדובב אותה מה הסיבה בעדינות, אפילו שאת בעיקרון יודעת מה היא.
מקסימום, תשאלי בעדינות אם זה יכול להיות קשור אלייך באיזו שהיא צורה.

אחרי השלב הזה בשיחה, חשוב שתבהירי כמה דברים.
-את לטובתה, אין לך רצון לפגוע בה
-אם לא יהיה שינוי בתסמינים שלה לטובה, זה יועבר לאחד מההורים
-ההשכלות להרעבה העצמית שלה

אחרי השיחה, כן תדברי עם מישהו מבוגר שיודע לשמור סוד, אחרי מההורים, סבא וסבתא או דודים שיודעים לשמור על דיסקרטיות

זה מה שאני חושבת שהייתי עושה

דבר ראשון כלי אותה לתזונאית ודברי איתה

הכל בגלל הטיקטוק הזה עם הטרנדים המפגרים של המסטיקים והמים.

וואו זה להורים ומהר

תסבירי לה שהיא מהממת ולא צריכה לפגוע בעצמה .
ממליצה שתלך לתזונאית זה ממש עוזר:)

תספרי להורים ותלכו שתיכן לטפל בזה. אף אחד לא צריך לסבול מההפרעות האלה

שואל השאלה:
דיברתי איתה על זה. אבל היא רק אומרת לי שאני לא דוגמא אישית לכלום והיא צודקת... ומילא אני עושה רע לעצמי אבל לא רציתי לגרום לה לפגוע בעצמה. אני ניסיתי לומר לה כמה שהיא יפה, שהיא לא צריכה לעשות את זה, והיא תגרר למצבי אבל שום דבר לא עוזר.
אני גם לא רוצה לספר להורים בהתחשב בעובדה שפעם כשמצבי היה יותר גרוע היא לא "הלשינה" עלי ולא סיפרה דברים. אני לא רוצה לפתור את זה בדרך כזאת שאני בוגדת באמון שלה. זה גם בטח לא יעזור...

תגידי להורים. שתיכן צריכות עזרה לפני שזה יהיה מאוחר מדי. אני חייתי שנה עם אנורקסיה לפני שהתחלתי טיפול וזה קשה אפילו אחרי שנה