כאלה שכבר גדלו- והיה להם מלא בעיות עם אבא שלהם שהיו בני נוער

מה שהיה היה אני לא חושב על זה ממש אני חיי את ההווה לא סולח ולא כן סולח מה שהיה היה וזהו תהנו מההווה

תראי, לא לא סלחתי לו אבל אני כן מדברת איתו פעם ב- זה לא שהקשר שלנו חזק שאני צכיכה לסלוח לו,,,

סלחתי ,
אבל לא שכחתי את כל מה שהוא היה עושה לי עד גיל 12 .

בסך הכל אין כעס או שנאה, אין על מה לסלוח, כל הדברים שעברנו בחיים עשו אותנו ואת מי שאנחנו היום, יש משפט שאומר "במשפחות הטובות ביותר לומדים מה לא להיות"

אין לי קשר איתם כל כך אבל אני לא שונא או כועס, בסך הכל הם מחנכים איך שהם יודעים ומאמינים, אז כנראה שהם גם חונכו ככה..

בסופו של יום את צריכה לדעת לקחת את הדברים הטובים מהם ואת הדברים הרעים להפנים ולדעת לא לעשות אותם לילדים שלך, ככה הופכים להיות הורה טוב.

עבדתי, רציתי את השקט שלי ועברתי פשוט בהכי קליל בלי ריבים או משהו - הם גם רצו את זה ודאגו להזכיר לי את זה המון פעמים לפני זה לול, אבל אפשר להבין אותם

אני בת חמש עשרה אני עדיין בתוך זה
אבל אני לא חושבת שאני אי פעם אהיה מסוגלת לסלוח

אה- עדיין יש לי בעיות איתו, אני בחיים אבל בחיים לא אסלח לו. בגלל זה אני גרה עם אמא שלי ולא יוצרת איתו שום קשר.

שואל השאלה:
איך עברת בגיל 17 לגור לבד?

לא כעסתי אף פעם, להפך - הייתי יכול להבין אותם,
אבל עדיין לא אהבתי לדבר איתם - כשעברתי לגור לבד בגיל 17 זה השתנה והתחלתי לאהוב לבקר בבית וזהו, עבר.

לא, אני לא מסוגלת