אני צריך לדבר עם מישהו ואשמח אם תקראו ותגיבו אולי...

אני א', אני בן 13, ואני מרגיש שאין לי חברים. כאילו, אני כן מבלה עם חברים שלי ומדבר איתם ומשחק איתם אבל אין לי מישהו לדבר איתו על הכל, אין לי מישהו לפרוק עליו את כל מה שעל נפשי, אין לי בן אדם בחיים שיבין את התסבוכת שלי. או שאולי כן יש לי, ואני פשוט לא מבין את זה.

הייתי היום במסיבת בריכה, ולא היה לי עם מי לדבר או עם מי לשחק או מישהו להיות בחברתו.
הייתי בודד. ובמשך כל המסיבה לא הפסקתי לחשוב, על מה חשבתי? הכל. חשבתי על מה אני עושה פה, חשבתי על למה אין לי חברים, חשבתי על זה שאולי הכי קל זה פשוט לסיים את החיים וזהו.

אתם מכירים את התחושה הזאת? שאתם חושבים בלי הפסקה ומדברים לעצמכם בראש דרך המחשבות של עצמכם ומנהלים שיחות עם עצמכם ומריצים סיטואציות, ולפעמים למחשבות יש מחשבות משל עצמן ואתם לא יכולים להפסיק את כל הרעש בראש שלכם. או שזה רק אני.

ולפעמים אני אומר משהו למישהו ואחר כך חושב על מה שאמרתי למשך דקות ארוכות. זה יכול להיות שיחה שלמה עם מישהו, וזה יכול גם להיות גם על מילה וחצי שזרקתי לו.

יוצא לי הרבה לאחרונה לחשוב על פגיעה עצמית.
ואני באמת חושב שזה הפיתרון הקל ביותר. אחרי הכל, אם מתאבדים הכאב מפסיק. אבל מהצד השני אני לא מרגיש כאילו אני מסוגל לפגוע בעצמי, וזה טוב כנראה. למרות שזה עוד יותר כואב, הרצון להתאבד בשילוב עם אי היכולת לעשות כך,, זה כואב.

מבחוץ לא רואים את זה עליי, כל מה שכתבתי פה נשמר לי בבטן כבר תקופה ארוכה ואני מרגיש הקלה להעביר את זה לכתב.
כשאנשים רואים אותי הם לא יכולים לדעת שעובר עליי משהו (הנה משהו שאני טוב בו), ואני מעמיד פנים שאני שמח מבחוץ.

לסיכום, אני מקווה שמישהו בעולם הזה קרא את הכל (אולי זה היה מעניין).
תודה על ההקשבה.