תהיות לגבי מצב נפשי אשמח אם תכנסו

אז אני מרגישה צורך לפרוק כאן כי אני במצב שכבר ניסיתי ואין לי עם מי לדבר על הדברים האלו. אני מקווה שאני אצליח להסביר את עצמי טוב כי אני מרגישה מבולבלת בעצמי לגבי הרגשות שלי , יש מצב שזה יצא ארוך אז סליחה מראש. אני לא יודעת מתי התחלתי להרגיש כל כך רע לגבי עצמי אבל השנה הגעתי לנקודה ככ נמוכה בחיים שלי. אני התחלתי לסבול ממחשבות אובססיביות לגבי זכרונות מסוימים שאני לא יודעת אם הם קרו כמו שחשבתי, עצם המחשבה עליהם כל פעם פשוט מחרידה אותי ואני מתחילה לתהות האם הדחקתי את כל הדברים האלו עד עכשיו. מה שכן כשאני מפסיקה לחשוב על זה ומתרכזת בדברים אחרים זה לא מדאיג אותי ממש ואז עולות המחשבות שאני מדחיקה את זה ואני בן אדם נוראי על כך. היה יום אחד ששנאתי את עצמי כל כך שהחלו להופיע מחשבות אובדניות ולא יכולתי להפסיק לבכות. במשך שלוש שנים בערך הערך עצמי שלי מאוד נמוך שגם אין לי מושג מאיפה זה נובע, המוטיבציה לעשות דברים מאוד נמוכה, הלימודים שלי חשובים לי אבל גם הם נפגעים בגלל שאני לא יכולה להפסיק לחשוב על דברים מסויימים (זה נשמע מאוד מטומטם ואולי אני סתם עצלנית). אני כבר כל כך שונאת כת עצמי שהתחלתי לשנוא גם את הגרסה הצעירה שלי יותר (בגיל 3 בערך). אני לא יודעת אם אני סתם ממציאה לעצמי בעיות כי פשוט החיים שלי עלובים כל כך או שבאמת משהו לא בסדר בי. זאת הסיבה למה אני מפחדת ללכת לפסיכולוג ולגלות שאחרי כל החששות שלי מסתבר שאני פשוט בן אדם רע . קשה לי לחשוב על העתיד שלי כי אני מרגישה שלא מגיע לי לחוות אותו . אני חושבת שבגלל שקשה לי לפתור את הבעיות האלו ,אפילו מפחיד, אני הולכת להסחות דעת. אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לאהוב את עצמי. אובדת עצות כבר. זאת רק תמצית של כל מה שאני עוברת. אני אודה לכל מי שיגיב ,אני יודעת שאולי סיבכתי את הדברים.