7 תשובות
אני מניחה שבגן אולי
גיל 10-13 כזה
אנונימית
אני הייתי מספרת מגיל 0.
לעשות עניין מאימוץ זה כמו לעשות עניין מיציאה מהארון- זה הופך את זה לדבר רע, כאילו הילד צריך להתבייש בזה שהוא מאומץ וזה סוד.
להפך, צריך לנרמל את זה- פשוט להסביר לילד שהוא לא הילד הביולוגי שלהם אבל זה לא הופך אותו לפחות ילד שלהם או פחות אהוב או רצוי, זה בסך הכל אומר שהם לא חולקים את אותו דנ"א.
ככה הילד גדל בתחושה רגילה וטובה, שמכל התינוקות בחרו בו ולא בקטע של צריך להסתיר או להתבייש בעובדה שהוא מאומץ
לעשות עניין מאימוץ זה כמו לעשות עניין מיציאה מהארון- זה הופך את זה לדבר רע, כאילו הילד צריך להתבייש בזה שהוא מאומץ וזה סוד.
להפך, צריך לנרמל את זה- פשוט להסביר לילד שהוא לא הילד הביולוגי שלהם אבל זה לא הופך אותו לפחות ילד שלהם או פחות אהוב או רצוי, זה בסך הכל אומר שהם לא חולקים את אותו דנ"א.
ככה הילד גדל בתחושה רגילה וטובה, שמכל התינוקות בחרו בו ולא בקטע של צריך להסתיר או להתבייש בעובדה שהוא מאומץ
אני לא חושבת שעדיף לומר בגיל בוגר
מהגיל בו הוא כבר יודע לדבר ולהבין משמעויות.
הייתי מסבירה לו מה זה אימוץ, מה זה הורה ביולוגי ולא ביולוגי ואז הייתי אומרת לו שאני אמצתי אותו.
הייתי מסבירה לו מה זה אימוץ, מה זה הורה ביולוגי ולא ביולוגי ואז הייתי אומרת לו שאני אמצתי אותו.
לדעתי ככל שמסתירים את זה יותר הור יקבל את זה יותר קשה. לדעתי הוא תמיד צריך לדעת.
באותו הנושא: