14 תשובות
תאמצי כלב זה הציל אותי
כדורים נגד דיכאון
הכלבה שלי
וגם התחלתי להתנדב בתנועות נוער ולהדריך וככה צברתי מלא חברים וזה מאוד עזר ואיזן את זה
וגם התחלתי להתנדב בתנועות נוער ולהדריך וככה צברתי מלא חברים וזה מאוד עזר ואיזן את זה
שואל השאלה:
יש לי חתול, מאוהבת בו אבל זה לא עוזר באמת
ורגילה אולי פאקינג תקראי את השאלה פעם הבאה
יש לי חתול, מאוהבת בו אבל זה לא עוזר באמת
ורגילה אולי פאקינג תקראי את השאלה פעם הבאה
אנונימית
לעבוד במקום שאני אוהבת וסביבה חדשה
הדיכאון כן קיים אבל הוא לא במצב "פעיל" כלומר אני לא חווה את התסמינים הקשים שהיו לי לפני שהתחלתי לעבוד ולהכיר אנשים חדשים
הדיכאון כן קיים אבל הוא לא במצב "פעיל" כלומר אני לא חווה את התסמינים הקשים שהיו לי לפני שהתחלתי לעבוד ולהכיר אנשים חדשים
שואל השאלה:
אני עובדת, אני לא יכולה לעבוד בעבודה רגילה זה מדרדר את המצב הנפשי שלי ממש
אני עובדת, אני לא יכולה לעבוד בעבודה רגילה זה מדרדר את המצב הנפשי שלי ממש
אנונימית
כדורים עשו לי יותר גרוע אישית, אני ניסיתי לעשן גראס ולעשות יותר ספורט כדי לטפל בדיכאון שלי וזה דווקא די עזר לי. אני לא ממליץ לך ולאף אחד לעשן גראס ולטפל בעצמך ככה אבל לעשות ספורט ולבנות מעגל חברים זה דבר שיכול להוציא אותך מדיכאון. עכשיו אם הדיכאון הוא כרוני את צריכה לשקול גם טיפול פסיכולוגי ומדיקציה יותר חזקה. ואם לא הבנת מהמשפט הראשון שכתבתי בתשובה הזאת, כדורים משפיעים בצורה שונה על כל אחד. אז אל תצפי שהם יעזרו לך בפעם הראשונה.
יפה שאת עובדת, השאלה אם המקום עבודה באמת עושה לך טוב? אני מבינה שלא
מקום העבודה שלי כן עושה לי טוב וזו הפואנטה
יש עבודות שיכולות לעשות רע וזו לא המטרה
מקום העבודה שלי כן עושה לי טוב וזו הפואנטה
יש עבודות שיכולות לעשות רע וזו לא המטרה
שואל השאלה:
ניסיתי גמה סוגים שונים, אף אחד לא השפיע
האחרון שניסיתי כן עזר אבל עכשיו הוא הפסיק והתור הכי קרוב לפסיכיאטר הוא עוד חודשיים
ואני שונאת לעשן, חשבתי לנסות אדיבלז אבל אני גרה עם ההורים אז זו לא אופציה
על חברים די וויתרתי...
הייתי בטיפול פסיכולוגי עד לא מזמן, אבל זה או לא עזר או עשה לי יותר רע... עזר לי רק עם טראומה, לא דיכאון
לא חושבת שקיימת עבודה שתעשה לי טוב, לפחות לא כרגע
ניסיתי גמה סוגים שונים, אף אחד לא השפיע
האחרון שניסיתי כן עזר אבל עכשיו הוא הפסיק והתור הכי קרוב לפסיכיאטר הוא עוד חודשיים
ואני שונאת לעשן, חשבתי לנסות אדיבלז אבל אני גרה עם ההורים אז זו לא אופציה
על חברים די וויתרתי...
הייתי בטיפול פסיכולוגי עד לא מזמן, אבל זה או לא עזר או עשה לי יותר רע... עזר לי רק עם טראומה, לא דיכאון
לא חושבת שקיימת עבודה שתעשה לי טוב, לפחות לא כרגע
אנונימית
התחלתי לאכול שוב
אבל את יודעת יש עליות וירידות. זה לא נשאר לתמיד וכשאני לא אוכלת זה חוזר..
אבל את יודעת יש עליות וירידות. זה לא נשאר לתמיד וכשאני לא אוכלת זה חוזר..
אנונימית
המצב הנפשי שלי השתפר קצת בזכות הסביבה שאני נמצאת בה, תנסי להקיף את עצמך בסביבה תומכת ואוהבת, למצוא חברים עם אותם תחומי העניין שיש לך, תעשי דברים שאת חושבת ששווה לחיות בשבילם כמו הליכות בבוקר בזמן הזריחה, ריצה בים, תקראי ספרים שיקלו עלייך וימנעו ממך להתעסק במחשבות כל היום, תשחקי במחשב, תציירי, תנגני, תתאפרי, תלמדי משהו שמעניין אותך, תפתחי תחביבים, תראי סרטים וסדרות... לא חסר מה לעשות אני רק מקווה שתמצאי את המוטיבציה לאט לאט להוסיף דברים לשגרת היום יום שלך שיגרמו לך להרגיש טוב ולהתגאות בעצמך
חשבת לבקש שמן cbd? הוא יכול לעזור לדיכאון כרוני וחרדות והוא לא נחשב חומר פסיכואקטיבי. מה שכן צריך לבקש מרשם מהרופא בשבילו. וסתם שתדעי אפשר להכין אדיבלס בבית זה פשוט ריסקי אם ההורים שלך מבינים עניין ומכירים את הריח.
ספורט עוזר לפעמים.. בתקופות שאת מסוגלת
היו תקופות שלא יכלתי לעשות ספורט ולא עניין אותי אבל אפילו אם את טיפה מסוגלת זה שווה כן משפר קצת
חוץ מזה אין לי משהו שמממש עזר
היו תקופות שלא יכלתי לעשות ספורט ולא עניין אותי אבל אפילו אם את טיפה מסוגלת זה שווה כן משפר קצת
חוץ מזה אין לי משהו שמממש עזר
אנונימית
אני אגיד לך מה לי עזר
הייתי משתדלת כמה שיותר לצאת ולא להישאר בבית, אני לא מתכוונת ללצאת ממש, פשוט לצאת מהבית. לאוויר בחוץ, לחצר, לפארק או סתם הליכה
זה ממש עזר לי להרגיש הרבה יותר טוב וככל שהייתי פחות בבית והסתגרתי עם עצמי ככה הרגשתי טוב יותר
עוד משהו שעשיתי זה למצוא תחביב חדש עדיף ספורט ושוב, משהו בחוץ ולא משהו בודד כזה. אני נגיד התחלתי לשחק מלא טניס ולשחות הרבה והמצב שלי השתפר ממש אז הייתי ממליצה לך גם לנסות לאמץ לך איזה סוג ספורט חדש וכיפי (לא עכשיו כפיפות בטן וזה, משהו לכיף)
גם עזר לי מאוד זמן עם המשפחה שלי, הייתי יושבת לשחק עם אחים שלי או סתם לראות טלוויזיה ביחד עם כולם. זה מאוד מקל ומוריד מכל התחושות הכבדות האלו.
והכי חשוב, תמצאי מישהו לדבר איתו. אני מניחה שכבר עשית את זה כי הלכת לפסיכולוג, אבל אני מתכוונת למישהו שאת אוהבת ומחוברת אליו. שכיף לך לשוחח איתו. אחד ההורים או אחים אוליי גם חברה, אל תתביישי, אני בטוחה שאם יהיו שם בשבילך.
בקיצור, כל מה שאמרתי עכשיו אלה פשוט דברים שעזרו לי אישית להוריד את כל המועקה הזאת ופשוט לצאת מזה. מקווה שזה יעזור לך, ואם את רוצה לדבר או צריכה עוד משהו, את מוזמנת תמיד לפנות❤
הייתי משתדלת כמה שיותר לצאת ולא להישאר בבית, אני לא מתכוונת ללצאת ממש, פשוט לצאת מהבית. לאוויר בחוץ, לחצר, לפארק או סתם הליכה
זה ממש עזר לי להרגיש הרבה יותר טוב וככל שהייתי פחות בבית והסתגרתי עם עצמי ככה הרגשתי טוב יותר
עוד משהו שעשיתי זה למצוא תחביב חדש עדיף ספורט ושוב, משהו בחוץ ולא משהו בודד כזה. אני נגיד התחלתי לשחק מלא טניס ולשחות הרבה והמצב שלי השתפר ממש אז הייתי ממליצה לך גם לנסות לאמץ לך איזה סוג ספורט חדש וכיפי (לא עכשיו כפיפות בטן וזה, משהו לכיף)
גם עזר לי מאוד זמן עם המשפחה שלי, הייתי יושבת לשחק עם אחים שלי או סתם לראות טלוויזיה ביחד עם כולם. זה מאוד מקל ומוריד מכל התחושות הכבדות האלו.
והכי חשוב, תמצאי מישהו לדבר איתו. אני מניחה שכבר עשית את זה כי הלכת לפסיכולוג, אבל אני מתכוונת למישהו שאת אוהבת ומחוברת אליו. שכיף לך לשוחח איתו. אחד ההורים או אחים אוליי גם חברה, אל תתביישי, אני בטוחה שאם יהיו שם בשבילך.
בקיצור, כל מה שאמרתי עכשיו אלה פשוט דברים שעזרו לי אישית להוריד את כל המועקה הזאת ופשוט לצאת מזה. מקווה שזה יעזור לך, ואם את רוצה לדבר או צריכה עוד משהו, את מוזמנת תמיד לפנות❤
אנונימית