4 תשובות
ואוו היא ממש מטומטמת, לא מנתקים קשר עם חברה טובה בגלל דבר כזה. לא מגיע לך אותה היא לא מבינה שום דבר מהחיים שלה
שואל השאלה:
אבל אני ממש לבד עכשיו היא הייתה החברה היחידה שלי מה אני עושה
אבל אני ממש לבד עכשיו היא הייתה החברה היחידה שלי מה אני עושה
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה..!!!
תודה רבה..!!!
אנונימית
אנשים זמניים/נעם חורב
כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף לנֶצַח.
מישהו ריסס על קירות לבנו התמימים את הגרפיטי:
"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
כשמתבגרים, מבינים לאט-לאט שהנצח הזה הוא טריקי.
כי ארמונות בחול לא נשארים לנצח.
ואוכל במקרר לא נשאר לנצח.
וגם אנשים, גם אנשים לא תמיד נשארים לנצח.
אנחנו גדלים עם התפיסה שככל שמישהו מלווה אותנו יותר זמן,
כך הוא יותר משמעותי וחשוב לנו.
אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים.
אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף.
שנכנסו לחיינו לזמן מוגבל במטרה מסוימת.
האנשים הזמניים מגיעים בדיוק ברגע שהיינו צריכים אותם.
אנשים שכנראה לא יהיו שם כשיעלו כתוביות הסיום.
הם באים להעביר אותנו שיעור.
ללמד אותנו משהו על עצמנו.
ללחוץ לנו על איזה כפתור.
לעזור לנו להתמודד.
לראות ברור יותר.
להוות מקפצה לשלב הבא.
לשנות לנו את הפרספקטיבה.
לנצח איזה פחד.
להרים אותנו מהקרשים.
לסגור מעגל.
ואז, ברגע מסוים - הם עוזבים.
זה לא עושה אותם פחות חשובים או פחות משמעותיים.
בדפי ההיסטוריה של סיפור חיינו -
האנשים הזמניים האלה יזכו לפרק שלם, עמוק ומהותי.
במבט לאחור אני מזהה אנשים שנכחו בחיי חודשיים-שלושה ועשו בי שינוי אמיתי, השפיעו עליי, עוררו בי השראה, לימדו אותי שיעור חשוב והפילו לי המון אסימונים, יותר מאחרים שליוו אותי שנים רבות.
בגלל השאיפה האוטופית לנצח, נדמה לנו שכשהאנשים האלה יוצאים מחיינו, זה אומר שהפסדנו אותם.
שנכשלנו.
שלא שמרנו עליהם מספיק.
קשה לנו להבין שהם עשו את שלהם, ועם כל הצער שבדבר, תפקידם פשוט הסתיים.
אז מדי פעם, על כביש השִגרה המהיר, עם כל הזמני והנצחי ומה שביניהם -
חשוב לעצור, להיזכר ולהודות לאנשים הזמניים האלה שאולי לא נוכחים ביומיום שלנו, אבל לרגע קטן, מתישהו במרחבי הזמן והמרחק - הם היו בשבילנו הנצח.
זה טקסט שאני מאוד אוהבת שעזר לי במקרה דומה שהיה לי גם. אני לא יודעת אם זה עוזר לך, אבל אני חושבת שכדאי לך לחשוב על זה.
זה הפסד שלה, לא שלך.
את תצליחי לבנות את החיים שלך ואת הדברים החדשים שלך בלעדיה. כן, זה יהיה קשה כי היה לכן אחת את השניה הרבה זמן והיא הייתה הכל עבורך, אם היא הייתה החברה הקרובה היחידה שלך. אבל זה הפסד שלה, כי את לא צריכה אותה בשביל להמשיך, ואם היא לא רוצה אותך לידה את לא רוצה אותה גם. את תבני לך את החיים שלך, התחביבים שלך, החברים החדשים שלך וה"עצמי" החדש שלך בלעדיה. זה יהיה קשה, זה לוקח זמן והכי קשה זה שאין עם מי לדבר. אבל את תצליחי, וכשתצליחי יהיה לך הכי כיף בעולם כי את תהיי את ותהני מלהיות את בלי שום תלות בה.
אני בטוחה שזה לא בא מרוע שלה אלייך. זה בא מעיוורון ומלא לשים לב ומאנוכיות. אבל אני בטוחה שאת בנאדם מדהים ושלא מגיע לך לעבור את זה, אבל שאת רק תצאי מזה בנאדם יותר חזק ויותר מלא.
כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף לנֶצַח.
מישהו ריסס על קירות לבנו התמימים את הגרפיטי:
"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
כשמתבגרים, מבינים לאט-לאט שהנצח הזה הוא טריקי.
כי ארמונות בחול לא נשארים לנצח.
ואוכל במקרר לא נשאר לנצח.
וגם אנשים, גם אנשים לא תמיד נשארים לנצח.
אנחנו גדלים עם התפיסה שככל שמישהו מלווה אותנו יותר זמן,
כך הוא יותר משמעותי וחשוב לנו.
אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים.
אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף.
שנכנסו לחיינו לזמן מוגבל במטרה מסוימת.
האנשים הזמניים מגיעים בדיוק ברגע שהיינו צריכים אותם.
אנשים שכנראה לא יהיו שם כשיעלו כתוביות הסיום.
הם באים להעביר אותנו שיעור.
ללמד אותנו משהו על עצמנו.
ללחוץ לנו על איזה כפתור.
לעזור לנו להתמודד.
לראות ברור יותר.
להוות מקפצה לשלב הבא.
לשנות לנו את הפרספקטיבה.
לנצח איזה פחד.
להרים אותנו מהקרשים.
לסגור מעגל.
ואז, ברגע מסוים - הם עוזבים.
זה לא עושה אותם פחות חשובים או פחות משמעותיים.
בדפי ההיסטוריה של סיפור חיינו -
האנשים הזמניים האלה יזכו לפרק שלם, עמוק ומהותי.
במבט לאחור אני מזהה אנשים שנכחו בחיי חודשיים-שלושה ועשו בי שינוי אמיתי, השפיעו עליי, עוררו בי השראה, לימדו אותי שיעור חשוב והפילו לי המון אסימונים, יותר מאחרים שליוו אותי שנים רבות.
בגלל השאיפה האוטופית לנצח, נדמה לנו שכשהאנשים האלה יוצאים מחיינו, זה אומר שהפסדנו אותם.
שנכשלנו.
שלא שמרנו עליהם מספיק.
קשה לנו להבין שהם עשו את שלהם, ועם כל הצער שבדבר, תפקידם פשוט הסתיים.
אז מדי פעם, על כביש השִגרה המהיר, עם כל הזמני והנצחי ומה שביניהם -
חשוב לעצור, להיזכר ולהודות לאנשים הזמניים האלה שאולי לא נוכחים ביומיום שלנו, אבל לרגע קטן, מתישהו במרחבי הזמן והמרחק - הם היו בשבילנו הנצח.
זה טקסט שאני מאוד אוהבת שעזר לי במקרה דומה שהיה לי גם. אני לא יודעת אם זה עוזר לך, אבל אני חושבת שכדאי לך לחשוב על זה.
זה הפסד שלה, לא שלך.
את תצליחי לבנות את החיים שלך ואת הדברים החדשים שלך בלעדיה. כן, זה יהיה קשה כי היה לכן אחת את השניה הרבה זמן והיא הייתה הכל עבורך, אם היא הייתה החברה הקרובה היחידה שלך. אבל זה הפסד שלה, כי את לא צריכה אותה בשביל להמשיך, ואם היא לא רוצה אותך לידה את לא רוצה אותה גם. את תבני לך את החיים שלך, התחביבים שלך, החברים החדשים שלך וה"עצמי" החדש שלך בלעדיה. זה יהיה קשה, זה לוקח זמן והכי קשה זה שאין עם מי לדבר. אבל את תצליחי, וכשתצליחי יהיה לך הכי כיף בעולם כי את תהיי את ותהני מלהיות את בלי שום תלות בה.
אני בטוחה שזה לא בא מרוע שלה אלייך. זה בא מעיוורון ומלא לשים לב ומאנוכיות. אבל אני בטוחה שאת בנאדם מדהים ושלא מגיע לך לעבור את זה, אבל שאת רק תצאי מזה בנאדם יותר חזק ויותר מלא.
אנונימית