4 תשובות
שואל השאלה:
מאז שהייתי גבוהה מספיק להגיע לשיש ואז הוא גם חולה בקורונה
אני בוכה כל יום וכל פעם שבכיתי אמא שלי אמרה לי מה את בוכה בכאילו מספיק עם הדמעות תנין והיא לא מבינה שבאמת קשה לי זה כאילו אם אני ימות לאף אחד לא אכפת אני כמעט כל יום חושבת על לקפוץ מהחלון או לרוץ בכביש ולהדרס על ידי מכונית ואני לא עושה את זה אולי כי אני מפחדת שזה יכאב או בגלל שאני מפחדת שאני ישרוד
אני באמת לא יודעת מה לעשות
מישהו יכול לעזור?
מאז שהייתי גבוהה מספיק להגיע לשיש ואז הוא גם חולה בקורונה
אני בוכה כל יום וכל פעם שבכיתי אמא שלי אמרה לי מה את בוכה בכאילו מספיק עם הדמעות תנין והיא לא מבינה שבאמת קשה לי זה כאילו אם אני ימות לאף אחד לא אכפת אני כמעט כל יום חושבת על לקפוץ מהחלון או לרוץ בכביש ולהדרס על ידי מכונית ואני לא עושה את זה אולי כי אני מפחדת שזה יכאב או בגלל שאני מפחדת שאני ישרוד
אני באמת לא יודעת מה לעשות
מישהו יכול לעזור?
נשמע שעוברת עלייך תקופה לא נעימה
אם זה מעודד אותך, כמעט כולנו עברנו שיט בגילך, כל אחת והסיפור שלה.
אני מציעה לך להתחיל להכיר בנות אחרות, פשוט תחפשי בנות שהן כמוך, לבד בהפסקות ושאין להן כל כך חברים, ותיגשי, אין לך מה להפסיד.
לגבי אבא שלך, נשמע שהוא עושה עבודה גרועה, והוא יתחרט על זה בעתיד מאוד.. תאמיני לי.
אני יודעת שזה לא טבעי לך ונוגד את כל מה שאת מרגישה, אבל תפסיקי לנסות ליצור איתו קשר. 6 שנים? והוא אפילו לא בא ליום הולדת? סליחה, זה נשמע לי דפוק. מה את צריכה את הכאב ראש הזה? שלום וביי. (אני גם חיה בנתק מהורה, אז אני מבינה שזה קשה, ולי לקח עד גיל 17 לעשות את זה..)
מאחלת לך המון הצלחה ואהבה, אני בטוחה שיהיה טוב
אם זה מעודד אותך, כמעט כולנו עברנו שיט בגילך, כל אחת והסיפור שלה.
אני מציעה לך להתחיל להכיר בנות אחרות, פשוט תחפשי בנות שהן כמוך, לבד בהפסקות ושאין להן כל כך חברים, ותיגשי, אין לך מה להפסיד.
לגבי אבא שלך, נשמע שהוא עושה עבודה גרועה, והוא יתחרט על זה בעתיד מאוד.. תאמיני לי.
אני יודעת שזה לא טבעי לך ונוגד את כל מה שאת מרגישה, אבל תפסיקי לנסות ליצור איתו קשר. 6 שנים? והוא אפילו לא בא ליום הולדת? סליחה, זה נשמע לי דפוק. מה את צריכה את הכאב ראש הזה? שלום וביי. (אני גם חיה בנתק מהורה, אז אני מבינה שזה קשה, ולי לקח עד גיל 17 לעשות את זה..)
מאחלת לך המון הצלחה ואהבה, אני בטוחה שיהיה טוב
שואל השאלה:
ניסיתי להתחבר לבנות אחרות פעם אחת אני וכמה בנות היינו בטיול של איזה פרוייקט בבית ספר והן דיברו על איזה פעילות ואיך היה להן אז ניסיתי להשתלב בשיחה והן פשוט התעלמו ממני
ניסיתי להתחבר לבנות אחרות פעם אחת אני וכמה בנות היינו בטיול של איזה פרוייקט בבית ספר והן דיברו על איזה פעילות ואיך היה להן אז ניסיתי להשתלב בשיחה והן פשוט התעלמו ממני
אני קורא מה שאת רשמת ויש לי הרבה רגשות מוערבים על הנושא.
אני מבין שאת מחפשת עזרה, אבל אני מנסה להבין איזו עזרה? לבדידות? להתגבר על אבא שלך? להיפטר מרגשות האשמה על הסיפור עם אמא שלך?
קודם כל תוציאי את עצמך מהטריפ הזה כי זה טריפ רע, לכולנו יש מחשבות כאלו או אחרות כשאין לנו אמצעים להתמודד עם מה שאנחנו עוברים, עצם זה ששיתפת פה מראה שאת יכולה לצאת מזה ויותר חשוב, שאת רוצה. את לא אדם חלש, את חזקה הרבה יותר משאת חושבת
אולי את צריכה להכיר אנשים חדשים שאת תרגישי יותר שייכת אליהם, שלא ישפטו אותך. זה יכול להיות במועדוני נוער או בחוגים או אנשים שמעולם לא דיברת איתם בבית ספר, את צריכה לעשות הרבה צעדים בעצמך ולא להמנע מקשרים חברתיים כמה שזה קשה, וחלק מהאנשים בדיוק כמוך, רוצים חברים אבל פשוט לא יודעים איך, זה לא בהכרח שהם מתעלמים ממך.
ההרגשה שננטשת על ידי אבא שלך לא עוברת עם הזמן, מה שאת מפתחת זה חוסן נפשי והכרה בכך שאולי עדיף שאבא שלך היה עוזב אם זה היחס שלו כלפייך.
השריטות והכאב בנו את מי שאת היום ועוד יבנו את מי שתהיי ואת החוסן שלך.
לגבי אמא שלך, את צריכה לסלוח לעצמך ולהבטיח לעצמך שינוי פנימי, העבר זה היסטוריה תנצלי את ההווה להשלים עם אמא שלך.
כולם אומרים שתקופות עוברות והם צודקים, התקופה הרעה תעבור אבל תמיד תחזור תקופה רעה אחרת, מה שמשתנה זה החוסן שלך לתקופות, כן זאת תקופה ואת צריכה להבין איך את יוצאת מחוזקת ממנה לעתיד.
אני מבין שאת מחפשת עזרה, אבל אני מנסה להבין איזו עזרה? לבדידות? להתגבר על אבא שלך? להיפטר מרגשות האשמה על הסיפור עם אמא שלך?
קודם כל תוציאי את עצמך מהטריפ הזה כי זה טריפ רע, לכולנו יש מחשבות כאלו או אחרות כשאין לנו אמצעים להתמודד עם מה שאנחנו עוברים, עצם זה ששיתפת פה מראה שאת יכולה לצאת מזה ויותר חשוב, שאת רוצה. את לא אדם חלש, את חזקה הרבה יותר משאת חושבת
אולי את צריכה להכיר אנשים חדשים שאת תרגישי יותר שייכת אליהם, שלא ישפטו אותך. זה יכול להיות במועדוני נוער או בחוגים או אנשים שמעולם לא דיברת איתם בבית ספר, את צריכה לעשות הרבה צעדים בעצמך ולא להמנע מקשרים חברתיים כמה שזה קשה, וחלק מהאנשים בדיוק כמוך, רוצים חברים אבל פשוט לא יודעים איך, זה לא בהכרח שהם מתעלמים ממך.
ההרגשה שננטשת על ידי אבא שלך לא עוברת עם הזמן, מה שאת מפתחת זה חוסן נפשי והכרה בכך שאולי עדיף שאבא שלך היה עוזב אם זה היחס שלו כלפייך.
השריטות והכאב בנו את מי שאת היום ועוד יבנו את מי שתהיי ואת החוסן שלך.
לגבי אמא שלך, את צריכה לסלוח לעצמך ולהבטיח לעצמך שינוי פנימי, העבר זה היסטוריה תנצלי את ההווה להשלים עם אמא שלך.
כולם אומרים שתקופות עוברות והם צודקים, התקופה הרעה תעבור אבל תמיד תחזור תקופה רעה אחרת, מה שמשתנה זה החוסן שלך לתקופות, כן זאת תקופה ואת צריכה להבין איך את יוצאת מחוזקת ממנה לעתיד.