3 תשובות
תוכנית שחילקה את ישראל לשני חצאים
55 % ליהודים
45 % לערבים
55 % ליהודים
45 % לערבים
לחלק את שטח פלשתינה לשתי מדינות
מדינה יהודית
ומדינה פלשתינאית
כשירושלים תהיה שטח בינלאומי
מדינה יהודית
ומדינה פלשתינאית
כשירושלים תהיה שטח בינלאומי
תוכנית החלוקה היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת שטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעתים קרובות "החלטת כ"ט בנובמבר". התוכנית לא יושמה במלואה בסופו של דבר, אולם קבלתה סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל.
בתוכנית נקבע כי עם תום המנדט הבריטי יחולק שטח הארץ בין מדינה יהודית לבין מדינה ערבית. השפות הרשמיות של שתי המדינות יהיו עברית וערבית, אך דבר זה לא ימנע את השימוש בשפה אחרת. ירושלים ובית לחם יוכרזו שטח בינלאומי (קורפוס ספרנדום) לתקופת ביניים של עשר שנים ובסיומה יערך משאל עם אשר לזהותה העתידית של העיר. בנוסף כל מדינה תקיים בחירות לאסיפה מכוננת שייערכו על יסודות דמוקרטיים, האסיפה המכוננת של כל מדינה תעבד קונסטיטוציה (חוקה) דמוקרטית למדינתה ותבחר ממשלה זמנית במקום מועצת הממשלה הזמנית, שהוקמה על ידי הוועדה, הקונסטיטוציות (חוקות) של כל מדינה יכללו הוראות כמו ליישב את כל הסכסוכים הבינלאומיים שבהם עלולה המדינה להיות מסובכת, לשמור על חופש המעבר והביקור לגבי כל התושבים והאזרחים של המדינה האחרת בארץ ישראל ושל העיר ירושלים, פרט לנימוקים של ביטחון לאומי, בתנאי שכל מדינה תפקח על המגורים בתוך גבולותיה. החלטת החלוקה היא האחרונה בסדרה של תוכניות מסוג זה שהוצעו על ידי ועדות שונות שבחנו את שאלת ארץ ישראל. התוכנית הראשונה מסוג זה הייתה תוכניתה של ועדת פיל משנת 1937. קבלת תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות. קדמה לה הצהרת בלפור שאושרה על ידי כתב מנדט חבר הלאומים עבור ארץ ישראל כפי שנוסח בועידת סן רמו. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית אופרטיבית (מעין "השלב הבא") שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל. החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם מוזכרת במגילת העצמאות כהכרה בינלאומית בזכות ההיסטורית, המוסרית והמשפטית של העם היהודי לחידוש עצמאותו בארץ ישראל. הכרזת העצמאות נעשתה בתוקף זכותו "הטבעית וההיסטורית" של עם ישראל "ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות".
בתוכנית נקבע כי עם תום המנדט הבריטי יחולק שטח הארץ בין מדינה יהודית לבין מדינה ערבית. השפות הרשמיות של שתי המדינות יהיו עברית וערבית, אך דבר זה לא ימנע את השימוש בשפה אחרת. ירושלים ובית לחם יוכרזו שטח בינלאומי (קורפוס ספרנדום) לתקופת ביניים של עשר שנים ובסיומה יערך משאל עם אשר לזהותה העתידית של העיר. בנוסף כל מדינה תקיים בחירות לאסיפה מכוננת שייערכו על יסודות דמוקרטיים, האסיפה המכוננת של כל מדינה תעבד קונסטיטוציה (חוקה) דמוקרטית למדינתה ותבחר ממשלה זמנית במקום מועצת הממשלה הזמנית, שהוקמה על ידי הוועדה, הקונסטיטוציות (חוקות) של כל מדינה יכללו הוראות כמו ליישב את כל הסכסוכים הבינלאומיים שבהם עלולה המדינה להיות מסובכת, לשמור על חופש המעבר והביקור לגבי כל התושבים והאזרחים של המדינה האחרת בארץ ישראל ושל העיר ירושלים, פרט לנימוקים של ביטחון לאומי, בתנאי שכל מדינה תפקח על המגורים בתוך גבולותיה. החלטת החלוקה היא האחרונה בסדרה של תוכניות מסוג זה שהוצעו על ידי ועדות שונות שבחנו את שאלת ארץ ישראל. התוכנית הראשונה מסוג זה הייתה תוכניתה של ועדת פיל משנת 1937. קבלת תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות. קדמה לה הצהרת בלפור שאושרה על ידי כתב מנדט חבר הלאומים עבור ארץ ישראל כפי שנוסח בועידת סן רמו. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית אופרטיבית (מעין "השלב הבא") שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל. החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם מוזכרת במגילת העצמאות כהכרה בינלאומית בזכות ההיסטורית, המוסרית והמשפטית של העם היהודי לחידוש עצמאותו בארץ ישראל. הכרזת העצמאות נעשתה בתוקף זכותו "הטבעית וההיסטורית" של עם ישראל "ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות".