ממש אשמח לעזרה ולדעתכם

שואל השאלה:
כי ה"אני אשתנה" והתחנונים לחזור זה דפוס של גברים מכים, ולחזור כל פעם כי אתה בוחר להאמין ומרגיש שהבנאדם הזה הוא כל עולמך ושווה לתת לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס זה דפוס של נשים מוכות. הוא הרים עלי יד פעם אחת, למרות שעצר את עצמו נורא מהר ולא נתן לעצמו לפגוע בי. אני נורא חוששת שאני פתייה מדי ושהמצב יחזור להיות בדיוק כמו שהיה, אם לא יותר גרוע.
תחשוב שהמשפחה, החברים, הפסיכולוג שלך - כולם דואגים לך בטירוף ושמחים שנפרדת מהבנאדם הזה סופסוף ועושים הכל כדי לחזק אותך. תחשוב שהפסיכולוג שלך מדבר איתך על כמה הקשר הזה פגע בך ומתוך דאגה ממליץ לך לא לדבר עם הבנאדם אפילו כי הוא כבר השתמש במניפולציות שהשאירו אותך איתו וככ אהבת אותו שנפלת בהן. זה כמו להיות עם בנאדם שיש לו פיצול אישיות, זה עד כדי כך לא יציב. גם אם יטפל בזה זה ייקח זמן ועד שזה יקרה (בהנחה שזה בכלל יקרה), צריכה לזכור שזה ייצא עלי וכנראה ימשיך לאמלל אותי כמו שקרה עד עכשיו. זו לא החלטה פשוטה וזה לא צ'אנס שני שהוא יקבל. זה מצב שמתנדנד כבר למעלה מחצי שנה, הוא פשוט נלחץ ורוצה לשנות את זה כרגע כי לשם שינוי החלטתי שאני קמה והולכת והוא הבין שאיבד אותי.

אל תחזרי אליו.
לא מגיע לו.
תראי לו שהוא ייענש אם הוא יתנהג ככה, אם תחזרי אליו עכשיו אני לא יכול להבטיח שהמצב יהיה יותר טוב.
כמובן שאת חופשייה לעשות מה שאת רוצה אבל אם היית ידידה שלי הייתי ממש לוחץ עלייך לא לחזור אליו

שואל השאלה:
בדיוק! כולם לחצו עלי לא לדבר איתו בכלל, פשוט דאגתי שקרה משהו כי ידעתי שהוא גם לא במקום הכי טוב (בכל זאת, אני נורא אוהבת אותו ואכפת לי, הרגשתי שאני חייבת לבדוק מה קורה).
ואני עדיין אוהבת אותו, אני פשוט לא הפסיכולוגית שלו ואני לא בעונש ולא צריכה לסבול מזה שיש לו תהליך לעשות עם עצמו. מרגישה שלא אכבד את עצמי אם אסכים לחזור אליו ושזה יגרום גם לו וגם לסביבה שלי לכבד אותי פחות.