שאלה למי שעבר חרם איך הייתם מגיבים?

אני לא הייתי סולחת. לעבור חרם זה לא דבר פשוט. לא שוכחים את זה אף פעם.

אני עברתי חרם, הרוב ביקשו סליחה, עם חלק אני עדיין בקשר, לא חברים טובים אבל כן מדברת איתן מידי פעם

אם הוא עדיין מגעיל אז לא אבל גם בגלל שזה היה כיתה ד אז אולי

הייתי סולחת לדעתי, במיוחד שזה היה בכיתה ד כי ילדים לא מבינים השלכות. אבל לא עברתי אז לא יכולה לדעת בוודאות.

שואל השאלה:
כן גם אני חשבתי שזה בגלל ששה כיתה ד אז הם לא ממש מודעים למה שהם עושים

לא, תלוי ברמה אבל כנראה שלא

שואל השאלה:
אנונימית אני כלכך מצטערת לשמוע את זה אני בטוחה שאת מדהימה

❤❤
עיצבנו אותי אלה עם המינוסים
תעברו מה שאני עברתי ואז נראה איך תדברו

כל מי שעושה מינוסים, מה נראלכם? אתם עברתם את זה שאתם ככה מזלזלים במי שלא סולח?
תקראו את התגובה הארוכה שלי, אולי זה יגרום לכם להבין משהו.

אני סלחתי, לא שלחו לי הודעה או משהו, פשוט סלחתי.

אני אסלח אבל לא אשכח את זה.. אני גם לא אבוא ואתחיל להיות חברה שלו עכשיו

עברתי חרם,אף אחד לא ביקש סליחה וגם אחרי החרם המשיכו להשפיל אותי למזלי אני כבר לא איתם בכיתה

אני עברתי חרם 5 שנים בגלל החברה הכי טובה שלי, ועברתי הרבה..
ולא הייתי סולחת לה
אבל עכשיו עברתי בית ספר ואני מתפללת שיהיה לי טוב, ושאני אבין שאני לא אשמה בכל מה שקרה. בלי עין הרע.
אז לא, לא הייתי סולחת לה גם אם היא הייתה מתחננת..
ובבקשה אל תרחמו עליי :)

לא הייתי סולח

היה לי קשה לסלוח, לא יודעת מה הייתי עושה.
חרם זה לא צחוק, נשארים עם צלקות לכל החיים..
אני פיתחתי הפרעת אכילה ודיכאון כתוצאה מהחרם שעברתי.
כל החיים שלי נהרסו רק בגלל שכמה ילדים היו קטנים מדי בשביל להבין את המשמעות של מה שהם עושים.
בגללם אני במאבק יומיומי על החיים שלי.
בגללם אני מבלה חצי מהזמן במיטה ואת החצי השני אצל רופאים ופסיכולוגים ופסיכאטרים למיניהם.
בגללם אני לוקחת כדורים כדי שאני אוכל לחיות בלי להרוג את עצמי מרוב שנאה.
בגללם אני מקוטלגת כסוג ב בחברה.
בגללם אני לא מסוגלת להסתכל במראה בלי לשנוא את מה שאני רואה שם.

אז וואלה, לא הייתי בטוחה שהייתי סולחת להם.
מבחינתם זה היה ונגמר אחרי אותם 3 שנים קשות. והם אפילו לא חשבו לבקש סליחה.
וגם אם כן, מה הסליחה שלהם תעשה? תרפא לי את הדיכאון והאנורקסיה?
אצלי זה לא נגמר ואני חיה עם ההשלכות כבר 7 שנים..

שואל השאלה:
עכשיו אין לך כנראה שאנשים מסכימים איתך ולא סתם עושים לך מינוסים :))

לא הייתי סולחת בחיים שיאכלו את עצמם מבושה מצידי

עשו עלי סוגשל חרם כמה חודשים
הכוונה שלי, שחברה טובה שלי הסיטה כמה בנות נגדי.
איך הגבתי?
בהתחלה לא הגבתי.
השתדלתי לא להיות לידה, לא לבחון אותה בטעות, לא להשבר מולה.
אבל היה יום אחד שהיא הלכה לחברה שלי ושאלה אותה למה היא עדיין חברה שלי (כן נשמע תינוקי אבל זה עדיין פוגע:)
חח, וכן, באותו רגע, הלכתי לשירותים והתחלתי לבכות שיעור שלם ואני מרגישה מטופשת עכשיו~
שיעור אחכ נכנסתי לכיתה וראיתי את הספרים והמחברות שלי על הריצפה שהיא דורכת עליהם.
צעקתי עליה, סיפרתי למורה.
זה כמובן לא נפסק ישר, אבל היא פגעה בי בלי שאני יודעת, אבל זה היה הרבה יותר טוב מפגיעה בפרצוף.
הסוףף

לא נראלי

הייתי סולחת ומדברת איתם והכל אבל אני עדיין אזכור להם את זה כי זה לא משהו ששוכחים

הייתי סולחת, ונקלעתי לזה במשך תקופה וסלחתי, ועכשיו אנחנו חברות טובות.
זה היה ביסודי, היום אנחנו בתיכון.
כמובן שזה משאיר צלקות, זה קשה ואני נזכרת בזה מדי פעם.. אבל היא התנצלה ואנשים משתנים, ואסור לנטור טינה.

לא סלחתי לה אבל אני והיא תדברות לפעמים
היי מה קורה וביי

בתור אחד שעשה על משהי חרם 6 שניפ לא הייתי רוצה שהיא תסלח לי, זה לא מגיע לי.

ממש לא
גרמו לי לטראומה נפשית כל כך גדולה, למה שאסלח להם?

לא, סליחה לא תרפא את הדיכאון ואת החרדה החברתית שיש לי עכשיו

עליי עשו חרם בכיתה ט'
אני לעולם לא אסלח להם על זה
זאת הייתה תקופה שרציתי להתאבד רק בגלל שהם לא היו מפסיקים לרדת עליי בבית ספר. הייתי חוזר כל יום הביתה ופשוט בוכה דמעות בלי סוף ומתחנן לאלוהים שיקח אותי מהעולם הזה הייתי מתפלל לקבל התקף לב ולמות מוות קל
אבל היום אני כבר בן אדם אחר לגמרי וחזק יותר אבל אין ספק שזה פגע בי בהרבה דברים בחיים
כמו למשל שקשה לי לסמוך על בני אדם
זה פוגע בי עם נשים וחברתית בכללי
זה צלקת נפשית לכל החיים לא משנה כמה חזק אני ולא משנה כמה חזק אהיה

לסתור אחת שעברה חרם במשך 6 שנים (א'-ו') אני יכולה לומר שלא, זה לא קל לסלוח, יש כאלו שלא רוצים איתי קשר ואני לא רוצה איתם קשר, גם אם הם ממש ירצו זה לא יקרה, אנשים שפגעו בי בדרכים הכי נוראיות שאפשר לחשוב.
דברים שילדה קטנה בכיתה א' לא אמורה לעבור.
ובכללי יש כמה סוגים של אנשים שעושים חרם:
1) "המובילים"- הם האלו שכביוכול מובילים את החרם, אפשר גם לקרוא להם "המקובלים של השכבה", הם אלו שקובעים את הכללים, מחליטים מי לא בא לו בטוב לעין ו"פותחים במלחמה", הם אלו שקובעים על מי החרם, כמה זמן הוא נמשך, למי מותר לפנות אל אותו ילד/ה, ובכללי הם האלו ש"שולטים" בכולם.
2) "הנגררים"- הם לדעתי הסוג הכי גרוע שקיים, יותר מ"המובילים", הם מפחדים שיהרסו להם את ה"מוניטין", מפחדים שגם עליהם יעשו חרם, הם עושים כל דבר שאומרים להם. הם תמיד יהיו "מנוצלים" על ידי 1
אפשר לראות את ה"הערצה" שלהם לכל המקובלים, מזכירים לי קצת עכברי מעבדה.
3) "החנונים"- לא אומרת שזה כולל את כולן בהגדרה הזאת (מי שאני אתאר פה), לא מפחדים לעשות ההפך ממה שכולם אומרים, הם כן ידברו איתי, הם כן ידאגו לי, לא יהיה להם ממש אכפת שעושים עלי חרם, הם האנשים שבעתיד יהיו "המובילים הנחמדים", זה תמיד ככה,
האלו שהיו ה"מובילים" בשלבים מוקדמים יוצר בסוף יסיימו בלי חברים/ אנשים שידאגו להם. אבל לאומת זאת, האלו שקראו להם חנונים יסיימו עם החברים האמיתיים, הם תמיד יהיו אלו שיצטיינו בלימודים כי הם לא יתעסקו בשטויות כמו להתעדכן על מי עושים חרם/ מה חדש באינסטגרם.
הם האנשים עם הלב הכי טהור שקיים.
אז לסוג 1+2 אני לא חושבת שאני אסלח מתישהו אבל לאומת זאת 3 הם הסוג שאני מתחברת אליו.
אני מאחלת לכל אחד למצוא את מי שעושה לו טוב ולא מנצל אותו.
לא סלחתי לאף אחד מלבד 3 בנות (אני בבית ספר דתי אז אנחנו לא מעורבים בנים בנות בבתי ספר)
מצאתי את החברות שלי אבל עכשיו אני עוברת לבית ספר חדש מקווה ששם לא ישפטו אותי על זה שאני לא לובשת את המותגים "הנחשבים" וזהו אני מאחלת לי בהצלחה במסע החדש

אני סלחתי, סלחתי למרות שלא ביקשו סליחה.
זה אמנם היה תקופה ארוכה של חרם ובדידות, ארבע שנים.
אבל סלחתי, גם אם הם לא מצטערים ויעשו לי חרם זה שוב אני אסלח, ואולי זה רק אני ככה כי אני סולח לכל אחד ואחת.

לא לא הייתי סולחת גם אם זה היה אחרי שלושים שנה אני עברתי חרם במשך שש שנים וזה לא משהו שעוברים אותה ביום יום ושאפשר לסלוח על זה

עברתי חרם ממש קשה במשך שש שנים. אז לא, לא הייתי סולחת. זה לא דברים שאפשר להחליק עליהם בקלות כזו.

לא סולחת בחיים

אם בן אדם היה בא אליי אחרי שלוש שנים לבקש סליחה הייתי סולחת, כי זה מראה שהוא הרבה זמן התבשל עם זה וחשב והיו לו רגשות אשם
חוץ מזה זה גיל שמתפתחים והאופי משתנה, אנשים כן יכולים להתבגר ולהשתנות
אולי בחיים לא הייתי רוצה לחזור לקשר ולדבר עם הבן אדם הזה, אבל כן הייתי מבינה שהוא התבשל הרבה זמן בלחשוב על מה הוא גרם לי לעבור
ואני אומרת את זה בתור מישהי שעברה חרם..

היה עליי ביסודי סוג של אבל לא נוטרים טינה בגיל הזה ילדים לא יודעים מה הם עושים

לא סלחתי

זה לא הזיז לי במילא לא דיברתי איתם, רק שבועיים אחרי שהם התחילו גיליתי שהם עושים עליי חרם.
ולשאלה- אם הם היו חשובים לי אז כן, אני לא בנאדם של מריבות

אמאלה אהובים שלי
אני כל כך מצטערת שאתם הייתם צריכים לעבור ולסבול את כל הכאב הזה
אני אפילו לא יודעת כמה זה כואב.... אין לי מושג בכלל כמה זה פגע בכם
ובכל זאת אני ככ מצטערת
מצטערת אם אי פעם אני פגעתי במישהו.י בצורה כזאת, אפילו מהאלפית של מה שאתם עברתם.
כל כך מצטערת.
אתם מדהימים ואתם חזקים ואתם גיבורים ואתם אמיצים יותר מכל אחד אחר...
בסופו של דבר, אתם האנשים הכי חזקים בעולם הזה.
אני מעריצה אתכם כל כך, שלא נכנעתם לרשע הזה... שהמשכתם להילחם על החיים שלכם והמשכתם הלאה
אני כל כך מעריכה אתכם על כך
ולי בכלל אין את הזכות להגיד את זה, אבל אל תוותרו, אף פעם.
אני אוהבת אתכם

סלחתי כי זה היה ביסודי וזה היה ממש קצר. אבל זה לפעמים עדיין מאכזב

אני הייתי סולחת. אחרי שלוש שנים כנראה הבן אדם חשב על זה והבין שהוא מצטער

.

אני סלחתי בלב שלם אפילו שזה היה ממש קשה בשבילי זה היה חרם אכזרי אבל מי אמר אולי זה היה לטובה אחרי הכל את בנה אותי וגם בטח אותו ילד עבר דברים בבית שלו כמו מכות ובעיות משפחתיות אסור לשפוט אין סיבה שהוא יעשה את זה סתם

ההיתי סולחת עם הבן אדם היה צעיר ולא הבין מה הוא עשה ולדעתי לא צריך לשמור טינה לאנשים על משהו שהם עשו ולא חשבו עליו

^^ ילדת אנימה רואים שלא עברת חרם

מהצד שלי, פשוט לא.
מהסיבה הפשוטה שהן היו גדולות בגיל ואי אפשר להגיד שהן היו קטנות בשביל להבין שללכת כל פעם שאני נכנסת, לאכול את האוכל שלי, לצחוק עליי מבלי לדעת שאני ערה ושומעת כל הערה, לסגור דלת בחוזקה כל פעם שאני ישנה בידיעה שאני ישנה ושלא לדבר על התקפי החרדה שהיו לי בנוסף לכל הslut shaming שעברתי מהן עברה כמעט שנה ואני עדיין עם טראומות מהן ומזה.

הייתי סולחת, אבל הייתי נזהרת. תמיד טוב להיות ביחסים טובים עם כולם אבל עם אנשים נוראיים כמוהם עדיף, לשמור מרחק

לא עברתי חרם אבל אני השתתפתי בחרם על מישהי ועד היום לא סולח לעצמי

^מישהו מהכיתה לא משהי

לא סלחתי, אבל המשכתי הלאה- לא סלחתי כי הם הרסו לי את הנקודת מבט החיובית על הגוף שלי, עכשיו בגלל זה לפעמים קשה לי לאהוב איך שאני נראת, אחרי היסודי בחטיבה עדיין היה לי את הפחד שישפטו אותי, בכיתי להורים שלי לא ללכת לבית הספר רק כדי שלא אראה אותם, זה היה קשה כל כך, לא היה לי חברים. הייתי רק בת 10 וניסיתי להרעיב את עצמי ותמיד להחביא את הגוף שלי כדי שסופסוף יקבלו אותי, קיצור הם שברו אותי :)

אחרי שלוש שנים??!!
ממש לא
אבל צריך להמשיך הלאה...

לא, ממש לא.
ביסודי עשו עליי חרם במשך כמה שנים וזה היה ככ נוראי, ילדה בכיתה ג לא צריכה לרצות להתאבד..אז כשהגעתי לחטיבה אותה ילדה שעשתה עליי חרם הייתה איתי בכיתה ורצתה להיות חברה שלי, היא לא ביקשה ממני סליחה אף פעם וגם אם היא הייתה מבקשת לא הייתי יכולה לסלוח לה. היא גרמה לחרדה החברתית שלי והטראומה רצינית אצלי, אני רוצה להגיד שאני אהיה הבן אדם הבוגר בסיטואציה אהל אני פשוט לא יכולה. לא, לא הייתי סולחת לה.

לא הייתי סולחת. אם הוא היה יודע מה זה עשה לי הוא לא היה סולח לעצמו אפילו

כן בתור אחת שעברה. הם היו ילדים קטנים והיום אני מרחמת עליהם כי להם יש רגשות אשמה על אני רק התחזקתי מזה.

לאלאלאלאלא ועוד פעם לא

הייתי סולחת
אני גם סולחת עכשיו בלי שביקשו סליחה

תלוי מי הבנאדם שמבקש סליחה יהיה כמה שלא הייתי סולחת להם ויש כמה שכן תלוי ..
וזה ישמע מוזר אבל אני בנאדם סלחן קשה לי לשנוא בנאדם.
גם יש כאלה שהיו ממש קיצונים ויש כאלה שפחות הייתה ילדה שכל פעם אמרה לי לשתוק שאני מדברת ואז היא הלכה לחברות אחרות אבל כן הייתי סולחת לה אבל יש ילד ששפך לי פעם את כל הציוד לו לא הייתי סולחת

סלחתי להם רק שגדלתי והבנתי שבזכותם אני מי שאני כיום ❤

לי בכיתה ד עשו חרם של יומיים לפני פורים ולא רציתי בפורים שלא יהיה לי כיף אז כאילו התעלמתי מזה וכם הן זרמו אבל אני שונאת אותן שנאת מוות והן אפילו לא זוכרות את החרם הזה

יש מצב שהייתי סולחת אבל הם בחיים לא יהיו חחברים שלי או משהו כזה

לא הייתי סולחת

עברתי חרם 5 שנים
ולא סלחתי
ואין לי שום כוונה גם לסלוח להן
(לבנות מסיומות )
יש כמה שאני יודעת שהן רק נגררו וסלחתי להן
אבל אני לא סומכת עליהן עד היום אני לא יופתע עם הן יתקעו לי סכין בגב בגלל החברה

עריכה:הן ידעו טוב מאוד מה הן עשו
עד היום כמה בנות שאיתי באותו בית ספר מחפשות כל הזדמנות לרדת עלי ולהשפיל אותי

אבל הן קיבלו את מה שמגיע להן
הייתה מורה שהייה אכפת לה
בכיתה ו וכתוב להן משהו בתיק אישי על אלימות

אני עברתי חרם
מי שעשה לי אותו עדיין חושב שאני אותו ילד טיפש שהייתי אז
משמעות? חחח שום משמעות ושום נעליים
ילדים מפגרים שחושבים שיש להם יד על חלשים
ילדים ז***ת, בלתי נסלח

אני עברתי חרם עם אלימות פיזית וזה, אף אחד לא באמת ביקש ממני סליחה אבל סלחתי, כי אני מבינה למה זה קרה(הילדה הזאת עברה תקופה קשה והיא לא ידעה מה לעשות), וזה היה סך הכל כיתה ג. עכשיו אני 5 שנים אחרי.
ולמה שאני לא אסלח?

סלחתי,פשוט רע לשמור את הכעס והשנאה בתוך הלב

גם אם לסלוח לא למי שלא התנצל אפילו מה פתאום (לא עברתי חרם)

שואל השאלה:
מצטערת שעברתם את זה.
ולכאלה שעובאים בית ספר בהצלחה.
ולכאלה שכבר נגמא החרם אבל הם עוברים כל מיני חרדות אז תיהיו חזקים. אני בטוחה שאתם חזקים. ועצוב לי לשמוע. פה בשביך כוךם.