אני לא מוכנה נפשית לבית ספר ברמה שאני רועדת מהעובדה שאני הולכת להיות שם , מה לעשות?

וואי מבינה , פשוט תבואי ללמוד נטו ותחשבי פשוט שזה בשביל העתיד

הכל יהיה בסדר תכירי חברים חדשים זה רק בית ספר תחשבי על הדברים הטובים שזה יעשה כמו יחזיר אותך לשגרה וכו

אני מבין אותך לגמרי את כל החופש עבדתי עם אבא שלי בלי כסף ברמה שכל החופש שלי היה בערך 10 ימים פלוס אני חוזר לי'א ובפהימיה ככה שאין לי כל-כך חופש פשוט אין מה לעשות וצריך להתמודד עם זה

אנונימית יקרה,
אני קוראת את מה שכתבת ומתרשמת מהכנות בה את מתארת את חששותייך ומהאומץ להודות על האמת. אפשר רק לדמיין איך הרתיעה שיש לך מתעצמת ככל שהזמן מתקצר והחזרה ללימודים מתקרבת...
מתוך מה שכתבת עולה תחושה של בדידות וניכור, ונשמע שהחרדה מהמפגש עם אנשים, שאינך רואה בהם חברים, מרתיעה ומכווצת. נשמע שנדרשים ממך מאמצים גדולים כדי לצאת מהבית למקום בו נראה כאילו אין מישהו שיקבל את פנייך בשמחה. נשמע שהחברה, גם אם לא היתה חברת אמת, בכל זאת סיפקה לך עוגן ומשענת שבלעדיהם הכל נראה מאיים ואולי כמעט בלתי אפשרי
אני שומעת את הקריאה שלך לעזרה ואת הרצון למצוא פתרון ולהקל על הלחץ ההולך ונבנה.
האם יש בכל בית הספר מישהו שעשוי להאיר לך פנים? מישהו שנראה לך שליבו חם? שפנוי להיות שם בשבילך? אולי בקרב התלמידים, העובדים, המורים או אולי היועצת, ימצא מישהו שנוכחותו תוכל להיות לך לעזר?

רציתי לספר לך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר. המתנדבים שלנו זמינים בצ'אט להקשיב לתמוך ולחשוב יחד איתך. אני מזמינה אותך להתחבר לאתר של סה"ר ומקוה שתוכלי להעזר באחד המתנדבים כדי לשתף, לקבל תמיכה והבנה ולא להרגיש כל כך לבד מול האתגר המתקרב.
מקוה שנוכל להיות שם בשבילך,
מתנדבת סה"ר