אתם חושבים שזה מוצדק שילד כועס על ההורים שלו שמעולם לא היה לו חדר לבד?

אני חושבת שכן

כן.

כן כי צריך פרטיות

אם אין עוד חדרים פנויים בבית, אז הוא כנראה ילד מפונק שחושב שמגיע לו כל דבר שהוא מבקש גם כשזה בלתי אפשרי

כן מאוד אבל לרוב זה לא אשמתם אז אין מה ממש לעשות

כן

כן ברורר

לא.
גם לי מעולם לא היה חדר לבד וזה בגלל נסיבות החיים, כל הורה רוצה שיהיה לילד שלו חדר לבד, אבל לפעמים יש מצבים שזה לא מתאפשר.
להתלונן בפניהם על זה רק יגרור תחושת אשמה על זה שהם לא מצליחים לספק לו חדר בשבילו

תלוי, מותר להתבאס באופן כללי על הקטע שאתה נמצא עם עוד מישהו בחדר ואין לך פרטיות, אבל רוב הזמן פשוט אין ברירה, מה ההורים יכולים לעשות? לא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה חדר פרטי לכל ילד

לגיטימי להתעצבן אבל לבד, לא להגיד את זה להורים
גם אני לא הייתי בחדר לבד אף פעם ועברתי דירה בגיל 8 ומה לעשות שהיום בית עם 4 חדרים עולה מיליון וחצי אז אני לא אתלונן שאין לי חדר לבד - אני אתלונן על זה שאני ילדה בגיל ההתבגרות וצריכה את הפרטיות שלי ואחותי בת ה 20 חופרת לי חחח אבל בפניי חברות שלי אני אתלונן שאין לי פרטיות אבל ממש לא התעצבן על ההורים שלי בגלל זה

שואל השאלה:
אבל למה לקנות בית שמתאים לילד או שניים ולהביא 3?
ואני לא ילדה כבר ואף פעם לא ביקשתי מההורים שלי חדר לבד אבל יש דברים שאנשים שחיו בחדר לבד מעולם לא יוכלו להבין

אז את מעדיפה שאת או אחד האחים שלך לא היו נולדים רק כדי שיהיה לכל אחד חדר משלו?
אני 13 שנה חייתי עם אח שלי בחדר וכן זה היה מבאס בטירוף ותמיד הייתי מנדנדת להורים שלי שנעבור דירה, היום כשהתבגרתי הבנתי שבאותה תקופה המצב הכלכלי לא איפשר להם, זה לא קל לקנות דירות בארץ המחירים בשמיים, אח של חברה שלי אשכרה היה ישן בסלון ולא ראיתי אותו מתלונן על זה פעם אחת, אני מסתכלת על עצמי של פעם ובא לי להקיא. צריך להגיד לאמא ואבא תודה על מה שיש, הם לא עושים לך בכוונה כדי לעצבן אותך, זה קשה מאוד לפרנס משפחה בארץ

העובדה שאין להם כרגע מספיק כסף לעוד חדר לבד - לא אומרת שאין להם זכות להביא ילדים.

ההורים שלך עושים איתך כל יום חסד. הם דואגים לך כל יום לאוכל, קורת גג, משלמים על ביטוחי הבריאות שלך, על הלימודים ויש להם עוד המון הוצאות שלא קשורות אלייך.
אז להתלונן על חדר - מבחינתי זה קצת ילדותי כי הם לא חייבים לך כלום.

והאמירה של "למה הם הביאו עוד ילד".
אני באמת לא שופטת אותך. אבל את מסוגלת להסתכל על אחד האחים שלך ולחשוב שהוא לא היה קיים בשביל חדר לבד ?
יום אחד את תגדלי ואולי תבחרי לגור לבד בבית שהוא לגמריי שלך ואני מבטיחה לך שהזכרונות הכי מתוקים מהבית של ההורים שלך יהיו הרגעים עם האחים בחדר. אז תשתדלי להנות.

שואל השאלה:
יש לי שני אחים, אחד גדול ממני ב5 שנים ואחד קטן ממני ב7
תמיד הייתי עם שניהם בחדר, עם שני מיטות, ההורים שלי פחדו שיהיה לי מיטת קומתיים ואחים שלי לא רצו לישון למעלה
כשאחי הקטן היה קטן ישנו באותה המיטה ואז באמצע היסודי הוא עבר לישון עם אחי הגדול
השעןת שינה של אחי הגדול משתנות כל הזמן אז ברוב המצבים השעות שינה שלהם היו הפוכים וזה עבד
בשלוש שנים האחרונות אני ישנה בסלון שמכמה סיבות זה לא התאפשר בעבר
אני מעל 18 ואני יודעת שההורים שלי לא צריכים להחזיק אותי בבית ואני כן מעריכה את זה
אבל להגיד שזה לא פגע בהרבה דברים בחיים שלי? גם היום כשאני לבד בבית אני תמיד מתלבשת על המגבת ואני קנאית לפרטיות שלי בקטע אחר

שואל השאלה:
ההורים שלי קנו את הבית שלנו לפני 28 שנים והוא היה ממש זול בזמנו, מחירי הדירות היו אחרים פעם וברור לי שאני לא אוותר על אחים שלי תמורת חדר -_- אבל זה לא אומר שלא מותר לי לכעוס על זה
זה לא משהו שאני נוטה לדבר עליו, כל מה שכתבתי פה עלה מזה שקניתי היום כמה תמונות של משהו שאני אוהבת ושזה דיי משעשע שאין לי איפה לשים אותן

אני לא חושבת שזה פוגע, אני חושבת שזה מלמד.

נגיד אני הייתי בחדר עם 2 אחים ואחות.
זה לא היה הדבר הכי נוח אבל אני מרגישה שלמדתי לחלוק, למצוא את הפרטיות שלי גם כשאין פרטיות (שירותים, פינה בארון שהיא רק שלי וכו), להתפייס - כי אתם רבים בלילה אבל תקועים באותו החדר... ויש עוד המון דברים.

היום אני גרה עם הבן זוג שלי. ואני באמת מרגישה שזה חישל אותי כי לא תמיד מה שמתאים לו מתאים לי והפוך - אבל צריך להסתדר ביחד.

שואל השאלה:
אני מבינה את מה שאת אומרת אבל אני מבינה גם את עצמי, יש עוד קשיים אישיים שאני לא אשתף כרגע
שמחה בשבילך שאת רואה את זה ככה

כן ברור

זה לא בסדר שלוש ילדים אחד על השני בחדר אחד קטן

דיי לעשות מינוסים איפ איתכם זה דעות של אנשים

שואל השאלה:
זה מצחיק אותי שיש פה הרבה כאלו שלא יודעים מה זאת ההתמודדות הזאת וחושבים שאני מפונקת
אף פעם אפילו לא פעם אחת ביקשתי מההןרים שלי חדר
אני כבר 3 שנים ישנה בסלון ופתאום חשבתי אתמול על זה זה הכל