כנסו שניה . זה ארוך מאוד אבל זה יעזור לי

לפני כמה חודשים הייתי בטיול לנחל אכזיב, והיה שם שביל כזה שעברו אנשים אחרים ועברו שם חבורה של דרוזים והמורה שלי שאלה אותם מאיפה הם ואז הם ענו לה מאיזשהו כפר
(אני לא זוכרת) ואז אחרי איזה 5 דקות המורה שלי הלכה יותר קדימה וחברה שלי שאלה אותי מאיפה הם אז אמרתי לה את הכפר שאני לא זוכרת מה שמו ואז איזה איש (יהודי ישראלי) אמר לי שבגללי הוא מתבייש להיות יהודי ושאני צריכה להתבייש, הסתכלתי עליו ולא הבנתי מה הוא רוצה והמשכתי ללכת, ואז הגענו לנחל כזה וכל הורידו את התיקים ונכנסו והכל ואז המורה שלי צרחה אליי ! ממש צרחה אליי לבוא אליה ולא הבנתי מה קרה וכלכל נבהלתי ואז היא אמרה לי שהאנשים שהיו שם בשביל אמרו לה שאמרתי לדרוזים שהם ערבים מסריחים (דבר שמעולם לא אמרתי ומעולם אני לא אגיד) והיא ממש אמרה לי שאני צריכה להתבייש ושאני בושה לבית הספר וצרחתי מבכי ואמרתי לה שאני בחיים לא אמרתי את זה והיא צרחה עליי שאני שקרנית אז הלכתי להביא את הטלפון שלי מהתיק והיא אמרה לי שאסור להוציא טלפונים ובכל זאת הוצאתי ורציתי להתקשר להורים שלי ולא הייתה קליטה, אני אפילו לה מצליחה לתאר לכם את ההרגשה הזאת שאני לבד באמצע נחל ושאין קליטה וכולם רק נגדי וצועקים עליי ! הכיתה המשיכה ואני המשכתי איתם ואז המורה המשיכה לצעוק עליי ומרוב שכעסתי קיללתי אותה (דבר שלא הייתי צריכה לעשות) אני ממש מצטערת שקללתי אותה אבל היא ממש הייתה נגדי וכלכך צרחה עליי שנבהלתי כלכך מהסיטואציה (בזמן שבכיתי את החיים) ואז היא פשוט נהייתה אדומה מרוב שהיא צעקה עליי ואז היא שיבצה אותי לכיתה אחרת עד סוף הטיול והייתי כלכך מתוסכלת שלא יכולות לתקשר עם אף אחד כי אין פאקינג קליטה ואז הייתה קליטה לכמה שניות והתקשרתי עליו ואז נכבתה השיחה. בקיצור עברו איזה 5 שעות מאז שבהן לא הפסקתי לבכות ואז עליתי
לאוטובוס (עם הכיתה השניה) וקצת נרגעתי ואז יום אחרי המורה והמנהלת השהו אותי לשבוע שלם,
שבוע שלם שבוא הייתי בדיכאון ועצב ועצבים ותסכול ובכי . אז הגיע יום ראשון וחזרתי לבית ספר בפחד אלוהים, ישבתי 4 שעות מול החדר של המנהלת בזמן שהמורה שלי כל שניה עוברת לידי ואז המנהלת קראה לי לחדר שלה עם המורה וגם שם בכיתי את המעיים שלי ובסוף חזרתי לכיתה . איך אני מפסיקה לחשוב על התקופה הזאת ?!