18 תשובות
כי היהדות משלבת בין גשמי ורוחני, ונזירים מתנתקים מהגשמיות כמעט לגמרי כדי להיות רק עם הרוחניות.
יש נזיר ביהדות.
ההתנזרות היא מדברים מסוימים אם אני לא טועה, לא לשתות יין ולא לגלח את השיער.
ההתנזרות היא מדברים מסוימים אם אני לא טועה, לא לשתות יין ולא לגלח את השיער.
יש נזירות ביהדות אבל לא כמו בנצרות, לדוגמה שמשון.
שואל השאלה:
^אבל זה לא מוסד כמו בנצרות או בודהיזם
^אבל זה לא מוסד כמו בנצרות או בודהיזם
אנונימי
יהדות רואה בדברים הגשמים לא בתור בעיה אלה במשהו טוב, כמו ההלכה," אין שמחה אלא בבשר ויין", בכך שאנחנו לוקחים דברים כאלה ועוזרים לנו להיות שמחים. בניגוד לנצרות שרואה בזה בתור הנהנה יתר בעולם.
שואל השאלה:
^^כי ברוב הדתות יש מוסד כזה... סתם מעניין למה ביהדות אין למרות שהיא די מכוונת ל'עולם הבא' ועושה הרבה בשביל להגיע לשם. אז הייתי מצפה שיהיה משהו דומה
^^כי ברוב הדתות יש מוסד כזה... סתם מעניין למה ביהדות אין למרות שהיא די מכוונת ל'עולם הבא' ועושה הרבה בשביל להגיע לשם. אז הייתי מצפה שיהיה משהו דומה
אנונימי
יש ביהדות נזירות, ואפילו מוקדשת לה מסכת מששת הסדרים מסכת נזיר. אין כיום נזירות בעיקר מפני שאין בית מקדש, אם כי יש חריגים, כמו הרב דוד כהן, "הרב הנזיר", פילוסוף ומקובל שהיה תלמידו של הרב א"י קוק. [הערה: לא אתייחס למודל המיוחד של נזירות שמשון.]
עניינה של הנזירות הייתה ביסודה חלופה לעבודת כמוש שיקוץ מואב ("מעביר שׂערו לכמוש" קרבן שֵׂער; עיין ספר המצוות, לאוין ו), ככלי לתיקון המידות ולהרחקה מן היין (ראו מורה נבוכים ג, מח [תרגום שוורץ, עמ' 637]). וכך כותב הרמב"ם בשמונה פרקים, פרק ד (תרגום שוורץ, עמ' 18): "אם גוף יצא מאיזונו, אנו מסתכלים אל איזה כיוון הוא נטה ויצא, ואנו נעמת אותו בהפכו כדי שישוב לאיזונו, וכאשר יתאזן נניח לאותו הפך ונעמת אותו במה שישמור על איזונו. ממש כך ננהג במידות." עיין שם. ועוד הוא כותב (שם, עמ' 20-21):
תורה שלמה זאת המביאה אותנו לידי שלמוּת, כמו שהאיש היודע אותה: "תורת ה' תמימה, מחכימת פתי" (תהלים יט 8), אינה מביאה דבר מזאת [פרישות־יתר, עינוי וסיגוף הגוף]. אלא התכוונה שהאדם יהיה טבעי, הולך בדרך האמצע, יאכל את מה שיש לו לאכול באיזון, ישתה את מה שיש לו לשתות באיזון, יבעל את מה שיש לו לבעול באיזון וִייַשֵב את הארץ בצדק וביושר. לא שישכון במערות ובהרים, לא שילבש שׂער וצמר ולא שיצער את הגוף ויענה אותו. זה נאסר במסורת שהגיעה אלינו. נאמר על הנזיר: "וכִפֶּר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו 11). אמרו: "וכי על אי זה נפש חטא זה? על שמנע עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: אם מי שציער עצמו מן היין צריך כפרה המצער עצמו מכל דבר אחר על אחת כמה וכמה."
המיוחד בהדרכת התורה בניגוד לנימוסים או דתות אחרות הוא המיצוע בין מתירנות לפרישות. עיינו מורה נבוכים ב, לט (תרגום שוורץ, עמ' 395-396):
כן חייב להיות, כי דבר שלם במידה המרבית האפשרית במינו, אי־אפשר שיימצא במינו אחר, אלא כשהוא חסר אותה שלמות, אם בשל הפרזה ואם בשל אי־ספיקה, כגון המזג המאוזן שהוא שׂיא האיזון שבאותו מין. הרי כל מזג החורג מאותו איזון תהיה בו אי־ספיקה או הפרזה. כן התורה הזאת, שהבהיר שהיא מאוזנת ואמר: חֻקִּים ומשפטים צדיקים (דברים ד 8). יודע אתה שצדיקים פירושה "מאֻזּנים", כי הם עבודות שאין בהן טורח והגזמה כמו הנזירות ונדידת הסגפנים וכיוצא בהם, ולא אי־ספיקה הגוררת תאוותנות והתמכרות עד שהשלמות האנושית נפגמת במידותיה ועיונה כמו כל חוקות האומות שחלפו. כאשר נדבר בספר זה על טעמי המצוות, יתברר לך מאיזונן ומחוכמתן מה שראוי שיתברר. לכן נאמר עליה תורת ה' תמימה (תהלים יט 8).
והֵטיב לסכם את הדברים בלשון זהב רבי לוי בן אברהם בספרו לִויַת חן (מאמר שישי: איכות הנבואה וסודות התורה, ההדיר: ח' קרייסל, באר־שבע תשס"ז, עמ' 423-424):
עוד תועלת בנדר איסר, להרגילו בעזיבת המוֹתרות. כמו שאמרו (אבות ג, יד): 'נדרים סייג לפרישות'. על כן נקרא הנזיר 'קדוש' (במדבר ו 8) לפרישתו מן היין. גם 'נזיר' נגזר מן 'נזר', כי הוא מולך על יצרו. [...] אבל מי שהוא טוב המזג בלתי הומה לתאוות, אם יעזֹב הבשר ופירש מן היין יִקָּרֵא 'חוטא', כמו שאמרו במסכת נדרים ובמקומות אחרים בפסוק 'וכִפֶּר עליו מאשר חטא על הנפש'.
עניינה של הנזירות הייתה ביסודה חלופה לעבודת כמוש שיקוץ מואב ("מעביר שׂערו לכמוש" קרבן שֵׂער; עיין ספר המצוות, לאוין ו), ככלי לתיקון המידות ולהרחקה מן היין (ראו מורה נבוכים ג, מח [תרגום שוורץ, עמ' 637]). וכך כותב הרמב"ם בשמונה פרקים, פרק ד (תרגום שוורץ, עמ' 18): "אם גוף יצא מאיזונו, אנו מסתכלים אל איזה כיוון הוא נטה ויצא, ואנו נעמת אותו בהפכו כדי שישוב לאיזונו, וכאשר יתאזן נניח לאותו הפך ונעמת אותו במה שישמור על איזונו. ממש כך ננהג במידות." עיין שם. ועוד הוא כותב (שם, עמ' 20-21):
תורה שלמה זאת המביאה אותנו לידי שלמוּת, כמו שהאיש היודע אותה: "תורת ה' תמימה, מחכימת פתי" (תהלים יט 8), אינה מביאה דבר מזאת [פרישות־יתר, עינוי וסיגוף הגוף]. אלא התכוונה שהאדם יהיה טבעי, הולך בדרך האמצע, יאכל את מה שיש לו לאכול באיזון, ישתה את מה שיש לו לשתות באיזון, יבעל את מה שיש לו לבעול באיזון וִייַשֵב את הארץ בצדק וביושר. לא שישכון במערות ובהרים, לא שילבש שׂער וצמר ולא שיצער את הגוף ויענה אותו. זה נאסר במסורת שהגיעה אלינו. נאמר על הנזיר: "וכִפֶּר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו 11). אמרו: "וכי על אי זה נפש חטא זה? על שמנע עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: אם מי שציער עצמו מן היין צריך כפרה המצער עצמו מכל דבר אחר על אחת כמה וכמה."
המיוחד בהדרכת התורה בניגוד לנימוסים או דתות אחרות הוא המיצוע בין מתירנות לפרישות. עיינו מורה נבוכים ב, לט (תרגום שוורץ, עמ' 395-396):
כן חייב להיות, כי דבר שלם במידה המרבית האפשרית במינו, אי־אפשר שיימצא במינו אחר, אלא כשהוא חסר אותה שלמות, אם בשל הפרזה ואם בשל אי־ספיקה, כגון המזג המאוזן שהוא שׂיא האיזון שבאותו מין. הרי כל מזג החורג מאותו איזון תהיה בו אי־ספיקה או הפרזה. כן התורה הזאת, שהבהיר שהיא מאוזנת ואמר: חֻקִּים ומשפטים צדיקים (דברים ד 8). יודע אתה שצדיקים פירושה "מאֻזּנים", כי הם עבודות שאין בהן טורח והגזמה כמו הנזירות ונדידת הסגפנים וכיוצא בהם, ולא אי־ספיקה הגוררת תאוותנות והתמכרות עד שהשלמות האנושית נפגמת במידותיה ועיונה כמו כל חוקות האומות שחלפו. כאשר נדבר בספר זה על טעמי המצוות, יתברר לך מאיזונן ומחוכמתן מה שראוי שיתברר. לכן נאמר עליה תורת ה' תמימה (תהלים יט 8).
והֵטיב לסכם את הדברים בלשון זהב רבי לוי בן אברהם בספרו לִויַת חן (מאמר שישי: איכות הנבואה וסודות התורה, ההדיר: ח' קרייסל, באר־שבע תשס"ז, עמ' 423-424):
עוד תועלת בנדר איסר, להרגילו בעזיבת המוֹתרות. כמו שאמרו (אבות ג, יד): 'נדרים סייג לפרישות'. על כן נקרא הנזיר 'קדוש' (במדבר ו 8) לפרישתו מן היין. גם 'נזיר' נגזר מן 'נזר', כי הוא מולך על יצרו. [...] אבל מי שהוא טוב המזג בלתי הומה לתאוות, אם יעזֹב הבשר ופירש מן היין יִקָּרֵא 'חוטא', כמו שאמרו במסכת נדרים ובמקומות אחרים בפסוק 'וכִפֶּר עליו מאשר חטא על הנפש'.
בעיקרון עכשיו אין הגיון להיות נזיר כי אין בית מקדש ולמה צריך מוסד?
יש (עיינו במדבר ו), אבל בגלל שאין בית מקדש - אז היום זה לא רלוונטי. מי שנודר היום בנזיר - סתם מסבך את עצמו.
אציין איסור שלא ציינו פה: לא להיטמא למתים, ואפילו לשבעה הקרובים (כמו כהן גדול).
אציין איסור שלא ציינו פה: לא להיטמא למתים, ואפילו לשבעה הקרובים (כמו כהן גדול).
שואל השאלה:
^^אז למה שאנשים יקיימו מצוות אם לא תוך שאיפה להגיע לעולם הבא?
^^אז למה שאנשים יקיימו מצוות אם לא תוך שאיפה להגיע לעולם הבא?
אנונימי
^^ אוהבי ה' עושים את זה מאהבה לאלוקים, ולא כדי לזכות לעולם הבא (עיין משנה תורה, הלכות תשובה, פרק י), אבל לא כל אדם זוכה את זה. אנשים פשוטים עוים את זה בשביל העולם הבא.
יש נזירות ביהדות. אם כי לא סגפנית כמו במזרח ובכיתות הנוצריות של מדבר יהודה.
יש אבל לא כיום
כי נזירות זה קיצון רוחני, והתורה מלמדת להיות מאוזן, לא יותר מידי חומר ולא יותר מידי רוח.
6 זה מספר החומר, 8 זה מספר הרוח, 7 זה מספר האיזון, 7 זה שבע, (כמו שבע מאוכל) לא רעב לא לחומר ולא לרוח, ולכן היום השביעי הוא קדוש, והשנה השביעית (שמיטה) ו7 בכללי זה מספר מקודש בתורה
6 זה מספר החומר, 8 זה מספר הרוח, 7 זה מספר האיזון, 7 זה שבע, (כמו שבע מאוכל) לא רעב לא לחומר ולא לרוח, ולכן היום השביעי הוא קדוש, והשנה השביעית (שמיטה) ו7 בכללי זה מספר מקודש בתורה
לעולם הבא מגיעים אנשים שהם בתדר של "ואהבץ לרעך כמוך" ובתדר מאוזן, לא יותר מידי חומר (כי אדם עבד לחומר, כשהוא יצא מהגוף הנשמה תיסבול כי אין לה את זה, וזה מה שניקרה גהינום) ולא יותר מידי רוח, כי יש בנו 50 אחוז גןף שאנחנו מחוייבים לידאוג לו.
אגב תיקון כיום יש בארץ 130 נזירים יהודים
ולמה לא לקיים מצוות מאהבת השם?
ולמה לא לקיים מצוות מאהבת השם?
נזירים זה לא מאוזן
יש נעזרים ביהדות במדבר פרשת נשא פרק ו פסוקים א-כא