2 תשובות
מדרשי חז"ל הם פירוש על התורה בשיטת הדרש:
הדרש הוא שיטה פרשנית של המקרא. שורש המילה משמעותו: חיפש, חקר, שאל.
שיטת הדרש מבוססת על התפיסה שמקור התורה הוא אלוהי. לכל מילה, אות ותג יש משמעות מיוחדת, ובתהליך הלימוד חשוב לגלות מהי משמעות זו.
לשם כך מבארים בשיטת הדרש את המילה או הפסוק, לעיתים בלי קשר לַהֶקְשֵׁר הכללי, על ידי הרחבה ותוספת, פלפול או אגדה; הביאור איננו מתבסס על המשמעות הפשוטה והגלויה של המילה הכתובה (הביאור על פי המשמעות הפשוטה של המילים נקרא שיטת הַפְּשָׁט). כלומר, אף-על-פי שמשמעויות הפשט היו ידועות ברובן לדרשן, ולא הייתה לו כל כוונה לבטל אותן ("אין מקרא יוצא מידי פשוטו"), הוא האמין כי בגלל קדושת הטקסט המקראי עליו לגלות בכתוב כוונות נוספות ומשמעויות חדשות - "הפוך בה והפוך בה - שהכל בה"; "שבעים פנים לתורה".
שיטת הדרש מרחיבה את משמעות הכתוב ומתאימה אותו לדעותיהם ולמציאות חייהם של בני הדור המפרש. הדרש הוא אחת מארבע השיטות המקובלות לפירוש המקרא: פשט, רמז, דרש, סוד, ובראשי תיבות: פרד"ס. מהדרש התפתחה הדְרָשָׁה - נאום פרשני שנהגו החכמים לשאת בהזדמנויות שונות.
מדרשי האגדה הם שיטת פירוש המובאות בצורת סיפור או משל:
"אגדה" היא הצורה הארמית של השם "הגדה" (נגזר מהפועל "הִגיד", כלומר, מראה על מה שנאמר, למה מרמז הכתוב).
מדרש אגדה עוסק בחלקים הסיפוריים של התורה. אלה סיפורים חינוכיים שיש בהם מוסר הַשְׂכֵּל, ובדרך כלל הם קשורים לדמויות מקראיות או לחז"ל. לעיתים מביאים החכמים בדרשותיהם סיפורים ומשלים (מקוריים או חדשים), ולעיתים הם מביאים סיפורי עם רוֹוְחים.
המדרש מעניק פרשנות לעבר ולהווה, מנקודת המבט של הדרשן.
מדרש האגדה התבסס בעיקר על דרשות בבית הכנסת, ותקופת התהוותו משתרעת מתקופת המשנה עד המאה ה- 13.
שיטת הפרשנות במדרש ממלאת חללים ופערים שמצויים בטקסט המקראי: המדרש מוסיף מחשבות, רגשות ומעשים, רקע, מניע וסיבה. המדרש מסיק מסקנות מסיפורים חוזרים, מפרשיות סמוכות וממשחקי מילים, ונותן משמעות סמלית לפרטים שנראים חסרי משמעות. המדרש משתמש באמצעים ספרותיים, כמו מֶטַאפוֹרָה ואַלֶגוֹרְיָה, כדי לפרש את הטקסט ולהעביר מסרים ורעיונות. כאשר הפירוש עוסק בטקסטים רגישים מבחינה דתית או מוסרית, הוא מֵמִיר את המובן הפשוט והברור של הטקסט בפירוש נוח ומכובד יותר.
מדרש האגדה הבולט ביותר הוא "מדרש רבה" - על חֲמֵשֶׁת החומשים ועל חמש המגילות. מדרשי אגדה מקיפים הם מדרש תַּנְחוּמָא, מדרש זוּטָא ומדרשים אחרים, כגון: משלי, תהלים, פרקי דרבי אליעזר, תַּנָּא דְבֵּי אליהו ועוד ועוד).
לדוגמאות על מדרשים בקר באתר:
http://kaye7.school.org.il/midrash.htm
הדרש הוא שיטה פרשנית של המקרא. שורש המילה משמעותו: חיפש, חקר, שאל.
שיטת הדרש מבוססת על התפיסה שמקור התורה הוא אלוהי. לכל מילה, אות ותג יש משמעות מיוחדת, ובתהליך הלימוד חשוב לגלות מהי משמעות זו.
לשם כך מבארים בשיטת הדרש את המילה או הפסוק, לעיתים בלי קשר לַהֶקְשֵׁר הכללי, על ידי הרחבה ותוספת, פלפול או אגדה; הביאור איננו מתבסס על המשמעות הפשוטה והגלויה של המילה הכתובה (הביאור על פי המשמעות הפשוטה של המילים נקרא שיטת הַפְּשָׁט). כלומר, אף-על-פי שמשמעויות הפשט היו ידועות ברובן לדרשן, ולא הייתה לו כל כוונה לבטל אותן ("אין מקרא יוצא מידי פשוטו"), הוא האמין כי בגלל קדושת הטקסט המקראי עליו לגלות בכתוב כוונות נוספות ומשמעויות חדשות - "הפוך בה והפוך בה - שהכל בה"; "שבעים פנים לתורה".
שיטת הדרש מרחיבה את משמעות הכתוב ומתאימה אותו לדעותיהם ולמציאות חייהם של בני הדור המפרש. הדרש הוא אחת מארבע השיטות המקובלות לפירוש המקרא: פשט, רמז, דרש, סוד, ובראשי תיבות: פרד"ס. מהדרש התפתחה הדְרָשָׁה - נאום פרשני שנהגו החכמים לשאת בהזדמנויות שונות.
מדרשי האגדה הם שיטת פירוש המובאות בצורת סיפור או משל:
"אגדה" היא הצורה הארמית של השם "הגדה" (נגזר מהפועל "הִגיד", כלומר, מראה על מה שנאמר, למה מרמז הכתוב).
מדרש אגדה עוסק בחלקים הסיפוריים של התורה. אלה סיפורים חינוכיים שיש בהם מוסר הַשְׂכֵּל, ובדרך כלל הם קשורים לדמויות מקראיות או לחז"ל. לעיתים מביאים החכמים בדרשותיהם סיפורים ומשלים (מקוריים או חדשים), ולעיתים הם מביאים סיפורי עם רוֹוְחים.
המדרש מעניק פרשנות לעבר ולהווה, מנקודת המבט של הדרשן.
מדרש האגדה התבסס בעיקר על דרשות בבית הכנסת, ותקופת התהוותו משתרעת מתקופת המשנה עד המאה ה- 13.
שיטת הפרשנות במדרש ממלאת חללים ופערים שמצויים בטקסט המקראי: המדרש מוסיף מחשבות, רגשות ומעשים, רקע, מניע וסיבה. המדרש מסיק מסקנות מסיפורים חוזרים, מפרשיות סמוכות וממשחקי מילים, ונותן משמעות סמלית לפרטים שנראים חסרי משמעות. המדרש משתמש באמצעים ספרותיים, כמו מֶטַאפוֹרָה ואַלֶגוֹרְיָה, כדי לפרש את הטקסט ולהעביר מסרים ורעיונות. כאשר הפירוש עוסק בטקסטים רגישים מבחינה דתית או מוסרית, הוא מֵמִיר את המובן הפשוט והברור של הטקסט בפירוש נוח ומכובד יותר.
מדרש האגדה הבולט ביותר הוא "מדרש רבה" - על חֲמֵשֶׁת החומשים ועל חמש המגילות. מדרשי אגדה מקיפים הם מדרש תַּנְחוּמָא, מדרש זוּטָא ומדרשים אחרים, כגון: משלי, תהלים, פרקי דרבי אליעזר, תַּנָּא דְבֵּי אליהו ועוד ועוד).
לדוגמאות על מדרשים בקר באתר:
http://kaye7.school.org.il/midrash.htm
לשניהם יש דעות אחרים