לא מסוגלת יותר לחיות פה אני פשוט לא מסוגלת

לכי ליועצת בית ספר, נסי לקנות ספר של nlp או משהו ולטפל בעצמך טיפה מאחר ואני מניחה שייקח זמן לשכנע את ההורים לקחת אותך לפסיכולוגית.
מעבר לזה תלמדי תרגילי נשימות בשביל להרגיע התקפי חרדה.
אם את ממש ממש אבודה בלהתחבר, אולי תמצאי חוג או קבוצה אחר הצהריים. אם חוג אז משהו שמעניין אותך ויעסיק אותך- ואם קבוצה אז אולי משהו לביישנים/ חרדה חברתית (רקפת) או להצטרף להתנדבות כמו במקלטים של בעלי חיים או כנפיים של קרמבו (או צופים גם אפשרי בני עקיבא כל אלו..)

יש לי מיליון שאלות אליך..
אם בא לך לדבר בפרטי אעזור לך בכיף

לגמרי מבינה ופשוט תחשבי על זה ככה זו תקופה בחיים שגם תעבור ואז תהיה לך תקופה בצבא שתוכלי להכיר אנשים חדשים לגמרי ואולי אז תיסתדרי ואם את רוצה את יכולה לבוא לדבר איתי בפרטי3>

עבר יומיים אחותי תני לזה קצת זמן

כתבי לי בפרטיי

תנסי לדבר אולי עם היועצת כי יכול להיות שהיא יכולה לעזור לך.. תנסי אולי לשנות גישה כי אז ירגישו את זה מסביבך ויתחילו להיווצר לך יותר חברויות עם אנשים.
באמת תזכרי שהתיכון זאת רק תקופה ואם את בכל זאת מרגישה שאת לא מסוגלת להיות יותר בבית ספר הזה אז תבקשי לעבור בית ספר אחרי החגים או משהו כי זה חירום..
בקשר למשפחה שלך, תנסי מצד אחד להתחשב בהם וככה להפחית את ההערות שלהם אלייך וגם קצת להתעלם מהרעשי רקע שרק גורמים לך לבכות ולהיפגע עוד יותר.
ודבר אחרון- בקשר למבחנים וללימודים, אני גם לומדת עד שעות מאוד מאוחרות (חמש) ואני בכיתה יא אז יש לי בגרויות השנה והרבה מבחנים.
אם את בכיתה י אז תביני שזה תמיד קשה בהתחלה אבל לאט לאט את תתרגלי למבחנים וללימודים והכל יהיה בסדר.
הציונים גם בכיתה י לא משפיעים כמעט בכלל חוץ מכמה עבודות במקצועות מסויימים אבל זה מממשש בקטנה!!
אין לך ממה להילחץ ממבחנים כי זה בסך הכל כמה מילים שכתובות על דף ובכיתה י זה לא באמת משפיע לך על משהו.
הכל יהיה בסדר, אני בטוחה!! גם לי וגם לכל אחד אחר יש תקופות פחות טובות בחיים שלו אז תנסי למצוא את הנחמה שלך (מוזיקה, ספורט- שיגרום לך לתחושה טובה, הרפיות מהאינטרנט, שיחות עם היועצת, ללכת לתנועת נוער)
הכל יהיה טובב אם תחשבי שיהיה טוב

אל תלכי ליועצת בית הספר בחיים!!
מניסיון אני אומרת לך אם את לא רוצה אחרי כמה ימים שיחה עם היועצת וההורים "לטובתך" אל תלכי אליה
תלכי לבן אדם שאת יודעת שיוכל לעזור לך או שיעודד אותך
בסוף הכל יסתדר אני בטוחה בזה הכל יהיה טוב

כל יועצת בכל בית ספר היא שונה, זה ממש ממש תלוי.. אבל יש משהו במה שאת אומרת כי לפעמים הן מדווחות ישר להורים כי הן חייבות אז אולי כדאי לא ללכת אליה ולנסות לדבר על דברים כאלו עם חברה, מישהו קרוב מהמשפחה או משהו כזה

תשני אצל סבתא שלך לתקופה
כל הבעיות זה מהבית

גם אני לומדת כמעט כל יום עד 15:15
פתאום אנחנו מאותו בית ספר :/

אנונימית^
שומעת את אומרת פה טעות של החיים
לא כל יועצת מזעזעת
לי יש יועצת שכלכך הרבה פעמים עזרה לי במהלך השנים האחרונות
אל תזלזלי בזה בכלל

נסיכה שלי שואלת השאלה אשמח אם תשלחי לי הודעה:)

תנסי להתחבר לחברות של חברה שלךך
תנצלי את הקשרים שלה

היועצת שלי באמת עזרה לי להגיע לטיפול, מה השנאה כלפיהן?

לכי ליועצת
תנסי לדבר עם ההורים שלך
כלום לא יזוז אם לא תלכי ותדברי, לדבר על הדברים האלה בסטיפס יכולים להביא עצות, אבל העצות האלה לא יעזרו אם לא תקיימי אותן
תדברי עם מישהו שיכול לעזור
את יכולה לפנות אליי בפרטי לעצות

אני כאן אם את צריכה לדבר עם מישהו

אני לגמרי מבינה אותך, גם אני בתיכון (בכיתה י"ב) ואני סובלת. אני נלחצת בקלות, אני חרדתית נורא והלימודים נורא חשובים לי דבר שגורם לי להיות בלחץ כול הזמן. אני כול הזמן מסתובבת עם תחושת מועקה שמחמירה בלילות וגם לי קשה להירדם בגלל זה.
אני מאוד מתקשה להיפטר מהלחץ ומהחרדה אבל אחד הדברים שאני עושה הכי הרבה (שחשוב לציין שהוא לא תמיד עוזר), הוא לשים את האצבע על המקור הכי גדול ללחץ שלי ולנסות לפטור אותו. אני מודעת לכך שלא תמיד אפשר לפטור את הבעיות או להיפטר מהגורם המלחיץ בדרך זו או אחרת אבל לפעמים אפשר אפילו קצת להקל עליו באמצעות דיבור על הלחץ והחרדה עם בן אדם קרוב.
תנשמי עמוק ותזכרי שאת לא לבד, תפני ליועצת, למחנכת, או לכול בן אדם אחר ותדברי איתו.
אם את צריכה את יכולה לדבר גם איתי. שבוע טוב!!!

אני באותו מצב כמוך.
ביום יום בבית ספר אני שקטה, לא מדברת בכלל ואני מנסה לדבר ולהיפתח אבל לא בקטע של ביישנות- פשוט הרושם הראשוני שלי היה של סנובית מגעילה אז אף אחד לא רוצה אפילו להתחבר אליי.
בלילות אני לא בוכה, אין לי יותר דמעות פשוט, כל הזמן התקפי חרדה. אני מסתכלת במראה ונושמת עמוק במחשבה של "חרא, עוד יום". ויש אנשים שהחלום שלהם זה להיות רופא או טייס או לא יודעת מה, החלום שלי זה חברים. בשיא הכנות.
התחלתי ללמוד גיטרה, זה מרגיע אןתי ועוזר לחרדות שלי, אני מנגנת באיזה פינה אחורית בבית ספר שלא רןאים לא כי זה מביך אותי, אלא פשוט נוח לי להיות לבד.
הלימודים זאת דרך הבריחה שלי, אני לומדת בשביל עצמי ומשקיעה המון, שעות, זה מעסיק וממלא לי זמן פנוי במיוחד כשלמדתי לאהוב את החומר
אני מתאמנת בחדר כושר המון, זה גם מאוד מעודד ומוציא חרדות. ובנוסף תורם בכל המובנים

תמיד יהיה לי חלל ריק ריק בלב בגלל שאני לא מצליחה חברתית, אבל זה בהחלט קצת עוזר
מוזמנת לדבר איתי :)

היי תקשיבי בבקשה תכתבי לי בפרטי אני אשמח לדבר איתך ודבר שני את נראית מדהימה וחזקה אל תתני לזה לשבור אותך בסוף כל זה יעבור ויהיה טוב זה קרה גם לי הרבה מהדברים שכתבת בעבר והיום אני בכיתה יב' וזה שונה לגמרי ככה שבסוף הכל עובר לגבי החרדה ולגבי ההורים שלך שכועסים והכל אשמח לדבר איתך בפרטי זה פשוט מרגיש נושא אישי כזה

כואב לי לקרוא את זה כי אני יודעת שיזמינו לך משט*ה (צינזרתי כי אסור לרשום את זה כאן מסתבר) הביתה בגלל הכותרת של השאלה
וזה רק יעשה יותר גרוע
אבל יום שבת אז יש מצב שרק יתקשרו
בקיצור תיזהרי עם השאלות האלו לפעמים זה עושה ההפך מלעזור, מנסיון

היי אנונימית,
אני קוראת את הפוסט שלך ונשמע שאת עוברת לא מעט לאחרונה
כמה זמן את מרגישה ככה?
האם הרגשת ככה גם לפני שהביהס התחיל?
יצא לך לשתף מישהו/י בתחושות האלו?
שמי טל, מתנדבת בעלם דיגיטיל אשר מלווה צעירים/ות ברשת.
מזמינה אותך לא להישאר עם זה לבד ולשלוח הודעה פרטית, בה תוכלי להישאר אנונימית, נמשיך את השיחה, ננסה להבין קצת יותר ובעיקר לחשוב ביחד מה אפשר לעשות. איך זה נשמע לך?
תוכלי לשלוח כאן באתר, באינסטגרם או בטיק טוק בפרופיל nayedet.digital או באימייל [email protected]

אל תשארי עם זה לבד,
מחכה לך,
טל

היי אנונימית,
אני קורא את הפוסט שלך ושומע את הזעקה שעולה ממך, אולי גם תחושת כעס כלפי המשפחה שאולי גרמו לך להרגיש 'לבד במערכה' מולם.. ייתכן שזה מעורר בך סטרס או תחושת טלטלה.. יכול להיות גם שעולה ממך תחושת בדידות, ואני יכול לשער כמה זה עלול להכביד על המציאות היום-יומית.. לצד אותן תחושות, יכול להיות שאת גם מרגישה מותשת לאור היחסים עם בני המשפחה, אולי את מרגישה שאין לך כלים להתמודד מולם.. בנוסף, ייתכן כי עולה ממך חשש עד מתי תצטרכי לחוות את את הסטרס שאת חווה בבית הספר ובבית..
כך או כך- חשוב לי שתדעי שאת לא צריכה להישאר עם התחושות והמחשבות הללו לבדך.. יכול להיות ששיתוף חבר קרוב, מורה או יועצ/ת בית הספר, יוכל להקל רק מעצם הפריקה לאחר..
אם תרצי, תוכלי לפנות אל מוקד סיוע רגשי של השירות הפסיכולוגי חינוכי, בטלפון *6652, שלוחה 5, כדי אולי לשתף ולחשוב על דרכי התמודדות..
בנוסף, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), וחשבתי להזמין אותך לצ'אט אנונימי בו תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלו בסביבה בטוחה וללא שיפוטיות כלל.. תוכלי לפרוק את שעל ליבך, ונוכל לשמש כאוזן קשבת עם כל מה שתבחרי להביא.. נוכל לחשוב יחד על הצעדים הבאים..
מחכים לך,
מתנדב סה"ר

^כשהם עונים לך על השאלה,
זו אזהרה לפני משטרה.
מנסיון, תיזהרי יפה שלי❤