אם ההורים שלי מתייחסים אליי מתחת לכל ביקורת, האם זה מוסרי ובסדר שאחזיר להם באותו יחס?

מצד אחד עין תחת עין, מצד שני כבד את אביך ואת אמך.
בגדול כן, רק שימי לב שאת לא חוצה גבול מסוים מבחינת הכבוד להורים שלך, כי זה חד משמעית בא קודם, גם אם את מרגישה שהיחס שלהם אלייך לא הכי נעים לך.

כן

שואל השאלה:
אני לא רואה כל הגיון בכיבוד הורים במצב בו הם רק פוגעים בי. בעיני כבוד בסיסי בין אדם לאדם קודם לכיבוד הורים, ואם הם כבני אדם ובטח כהורים (שמחוייבים יותר כלפי) לא מעניקים לי כבוד בסיסי, אז למה שאכבד אותם? על זה שהם עשו אותי ובחרו לא להפיל אותי למרות שהם לא יודעים להתמודד עם הילדים שלהם? הורות בעיני היא בחירה. להיוולד זו לא בחירה. אפילו אני בהגיון בריא מבינה שאם אני מביאה ילד אבל משפילה אותו ופוטרת את עצמי מהחובות שלי כלפיו, הוא לא צריך לכבד אותי, אלא להפך- מותר לו לכעוס, לשנוא ואף לנקוט כלפיי באמצעים שימנעו התנהגות משפילה, אלימה או מסכנת (כמובן שדיברתי בגוף ראשון רק כדי להדגים, כן?)
הרי ילד לא אשם שההורים שלו הזד*ינו בלי אמצעי מניעה וכשנוצר מזה עובר הם התעצלו מלהפיל, ומשם התהליך ידוע.

לא הבנתי מה עושים לי מינוס היא ליטרלי הילדה שהם בחרו להביא לעולם והיא בן אדם ואני לא יודעת מה אתכם אבל בעיניי נהוג לכבד בני אדם ועוד יותר אם אתה זה שהחלטת להביא אותו לעולם הזה, אי אפשר לצפות לכבוד ממישהו אם אתה בעצמך לא מכבד את הבן אדם

שואל השאלה:
^מדוייק, תודה

נסי לדבר איתם על זה, אולי זה ישתפר, תגידי להם כמה את פגועה

שואל השאלה:
זה לא משהו שדיבורים יפתרו

אז אל תעשי דווקא ההיפך, גם לי הייתה תקופה קשה עם ההורים שלי כשהם התגרשו, תבקשי עובדת סוציאלית [אבל תבחרי בפינצטה, שתהיה טובה] שתעזור לך. עקרונית חייבים לך ברווחה, מקווה שיצליח לך