15 תשובות
ללכת
ללכת
אנונימי
תלכי
יכול להיות שהיה טוב ובאמת יעזור לך
אל תשכחי שאת גם לא חייבת לדבר
יכול להיות שהיה טוב ובאמת יעזור לך
אל תשכחי שאת גם לא חייבת לדבר
זה נועד לטובתך ואפילו אם זה משעמם אותך זה רק ארבעים דקות בשבוע. אני מציע לא להילחם איתם על זה
שואל השאלה:
אני לא יכולה... ככל שאני מדברת יותר על הבעיות שלי, זה רק גורם לי להרגיש בהן יותר.
אני לא יכולה... ככל שאני מדברת יותר על הבעיות שלי, זה רק גורם לי להרגיש בהן יותר.
אנונימית
אל תפסלי את זה ישר
תנסי ואם לא תרצי את זה תנסי לדבר איתם
תנסי ואם לא תרצי את זה תנסי לדבר איתם
תלכי, זה יכול לעשות לך טוב
שואל השאלה:
כבר כמעט שנה שאני הולכת. עכשיו כשהפסיכולוגית שלי בחופשת לידה, ההורים שלי מחפשים לי עוד אחת. ומניסיון- זה לא באמת עוזר לי.
כבר כמעט שנה שאני הולכת. עכשיו כשהפסיכולוגית שלי בחופשת לידה, ההורים שלי מחפשים לי עוד אחת. ומניסיון- זה לא באמת עוזר לי.
אנונימית
תלכי
תגידי להם שתלכי בשביל ניסיון ואז תחליטי
שואל השאלה:
העניין הוא שכבר הלכתי וניסיתי יותר מפסיכולוגית אחת. אמרתי להם שזה לא בשבילי, אבל הם חושבים שאני לא אצליח להחזיק בלי.
העניין הוא שכבר הלכתי וניסיתי יותר מפסיכולוגית אחת. אמרתי להם שזה לא בשבילי, אבל הם חושבים שאני לא אצליח להחזיק בלי.
אנונימית
לכי לפסיכולוג
דברי 45 דק ותלכי זה לטובתך
דברי 45 דק ותלכי זה לטובתך
שמעי, אם קשה לך ישר על ההתחלה לפתוח כשאת לא סומכת על הפסיכולוגית ועוד לא מרגישה בטוחה איתה וכו' אז את לא חייבת ישר לפתוח. את יכולה כמה מפגשים לדבר על דברים אחרים ולהכיר קצת ושאלה יהיו שיחות סתמיות, הן לא באמת סתמיות כי גם ההיכרות ותחושת הביטחון שלך חשובים מאוד למהלך הטיפול, זה ממש בסדר. יש גם טיפולים שרק אחרי שנה של מפגשים או אפילו יותר מתחילים לדבר על מה שבאמת יושב.
אבל לגבי מה שיושב עלייך, תיראי, מן הסתם ככל שמדברים יותר על הבעיות הן מרגישות יותר נוכחות וזה כואב יותר וקשה יותר, את לא היחידה שמרגישה ככה כשאת מדברת על מה שעובר עלייך, זה לא שמי שטיפול כן טוב לו ועוזר לו לא סובל בדרך. פשוט אחרי שעוברים את הכאב הראשוני והעימות הראשוני הזה עם מה שעובר עלינו אז לאט לאט זה נרגע ולומדים להתמודד איתו ואז מרגישים הרבה יותר נינוחים ושלמים. וזה לוקח זמן אבל אני יכולה להעיד שזה באמת דבר שקורה. הקטע הוא שפשוט כשמדחיקים את מה שעובר עלינו ולא מתעסקים בזה זה משפיע לך על החיים באופן שאין לך שליטה עליו ולפעמים את אפילו לא שמה לב וזה לא עובר, ככל שיעבור הזמן זה רק יחמיר ויחמיר ובסופו של דבר מתישהו את כבר לא תוכלי יותר להחזיק את זה בפנים וזה יהיה שלב שכבר קשה מאוד לצאת ממנו וזה יכול לעצור לך את החיים. אני באמת באמת ממליצה לך בכל זאת להתמודד עם מה שזה לא יהיה עכשיו כל עוד עדיין לא התפרקת. אני יודעת שזה קשה ולא נעים, זה לא אמור להיות נעים בהתחלה. זה כמו לשים יוד על פצע, זה שורף מאוד, אבל רק בהתחלה. עם הזמן ואם מתמסרים לתהליך הזה אז לאט לאט מצליחים יותר להתמודד עם מה שעוברים וללמוד מזה ולהתפתח כאדם ולהתחזק והכי חשוב- להכיר את עצמך טוב יותר.
אבל לגבי מה שיושב עלייך, תיראי, מן הסתם ככל שמדברים יותר על הבעיות הן מרגישות יותר נוכחות וזה כואב יותר וקשה יותר, את לא היחידה שמרגישה ככה כשאת מדברת על מה שעובר עלייך, זה לא שמי שטיפול כן טוב לו ועוזר לו לא סובל בדרך. פשוט אחרי שעוברים את הכאב הראשוני והעימות הראשוני הזה עם מה שעובר עלינו אז לאט לאט זה נרגע ולומדים להתמודד איתו ואז מרגישים הרבה יותר נינוחים ושלמים. וזה לוקח זמן אבל אני יכולה להעיד שזה באמת דבר שקורה. הקטע הוא שפשוט כשמדחיקים את מה שעובר עלינו ולא מתעסקים בזה זה משפיע לך על החיים באופן שאין לך שליטה עליו ולפעמים את אפילו לא שמה לב וזה לא עובר, ככל שיעבור הזמן זה רק יחמיר ויחמיר ובסופו של דבר מתישהו את כבר לא תוכלי יותר להחזיק את זה בפנים וזה יהיה שלב שכבר קשה מאוד לצאת ממנו וזה יכול לעצור לך את החיים. אני באמת באמת ממליצה לך בכל זאת להתמודד עם מה שזה לא יהיה עכשיו כל עוד עדיין לא התפרקת. אני יודעת שזה קשה ולא נעים, זה לא אמור להיות נעים בהתחלה. זה כמו לשים יוד על פצע, זה שורף מאוד, אבל רק בהתחלה. עם הזמן ואם מתמסרים לתהליך הזה אז לאט לאט מצליחים יותר להתמודד עם מה שעוברים וללמוד מזה ולהתפתח כאדם ולהתחזק והכי חשוב- להכיר את עצמך טוב יותר.
תלכי מקסימום זה יועל לך