14 תשובות
אולי הבעיה שלי היא שבחיים לא קראתי הארי פוטר?
אנונימית
שואל השאלה:
נע.
זה ספר טוב. אבל זו לא בעיה.
נע.
זה ספר טוב. אבל זו לא בעיה.
^^לא חושב שיש קשר, הארי פוטר לא באמת עזר לי לכתוב את התשובה הזו, אני ביססתי את רוב התשובה הזו על ספרים אחרים.
אני כל הזמן מנסה לכתוב ואני מרגישה שזה לא עובד בכלל ואין לי מושג אם אני כותבת טוב או שאנשים סתם מחמיאים לי :/
אנונימית
שואל השאלה:
מעניין אותי איך הצלחת להגיע לזה. כאילו הבנתי על מה אתה מדבר. ואני אוהבת לקרוא לזה 'גאון משוגע'. אבל אני לפעמים רוצה לכתוב דמויות חכמות אבל בגלל שתמיד הדמויות האלו מפתיעות אותי מאד קשה לי לחזות על מה הן יחשבו או איך הם יפעלו לעומת כל דמות אחרת בסיפור. מה שאני יודעת.. זה שתמיד לא יהיה מה שחשבתי שיקרה.
ואם כן חשבתי שזה יקרה. הוא לא חכם בצורה גאונית. כמו שארצה שהוא יהיה.
מעניין אותי איך הצלחת להגיע לזה. כאילו הבנתי על מה אתה מדבר. ואני אוהבת לקרוא לזה 'גאון משוגע'. אבל אני לפעמים רוצה לכתוב דמויות חכמות אבל בגלל שתמיד הדמויות האלו מפתיעות אותי מאד קשה לי לחזות על מה הן יחשבו או איך הם יפעלו לעומת כל דמות אחרת בסיפור. מה שאני יודעת.. זה שתמיד לא יהיה מה שחשבתי שיקרה.
ואם כן חשבתי שזה יקרה. הוא לא חכם בצורה גאונית. כמו שארצה שהוא יהיה.
איך הגעתי להגדרות הללו? קראתי כמון ספרים ושמתי לב שיש כמה דברים שחוזרים על עצמם.
נגיד שמת לב שאדון האופל הוא כמעט תמיד מבוגר יותר מהגיבור, וכבר הובס פעם, והסיבה לכך שהוא עכשיו חופשי היא כמעט תמיד באשמת הגיבור (או משהו שקשור לגיבור).
נגיד במחזור כישור הזמן, הסיבה שאדון האופל חופשי היא שהגלגול הקודם של הדמות הראשית לא נעל אותו בדרך הנכונה ובכך הוא מסוגל לעשות מה שהוא רוצה באופן מסויים.
נגיד שמת לב שאדון האופל הוא כמעט תמיד מבוגר יותר מהגיבור, וכבר הובס פעם, והסיבה לכך שהוא עכשיו חופשי היא כמעט תמיד באשמת הגיבור (או משהו שקשור לגיבור).
נגיד במחזור כישור הזמן, הסיבה שאדון האופל חופשי היא שהגלגול הקודם של הדמות הראשית לא נעל אותו בדרך הנכונה ובכך הוא מסוגל לעשות מה שהוא רוצה באופן מסויים.
שואל השאלה:
ממ מה שאני שמתי לב בהקשר למה שאמרת..
זה שתמיד משהו רע שהרשע רוצה לעשות בסופו של דבר יתגשם. כדי להציב את הגיבור במצב בלתי אפשרי. וכדי שנקודת השיא בעצם תתרחש. מרכז העלילה. ומצב המסוכן ביותר.
זאת אומרת שאם מישהו בתחילת הספר סיפר על משהו נורא שהרשע מתכנן לעשות. זה יקרה 100% בלי קשר למה הגיבור יעשה בנידון.
ממ מה שאני שמתי לב בהקשר למה שאמרת..
זה שתמיד משהו רע שהרשע רוצה לעשות בסופו של דבר יתגשם. כדי להציב את הגיבור במצב בלתי אפשרי. וכדי שנקודת השיא בעצם תתרחש. מרכז העלילה. ומצב המסוכן ביותר.
זאת אומרת שאם מישהו בתחילת הספר סיפר על משהו נורא שהרשע מתכנן לעשות. זה יקרה 100% בלי קשר למה הגיבור יעשה בנידון.
וואו אתם כל כך חכמים... איזה ספרים לקרוא כדי לדעת לכתוב?
אנונימית
^^נכון, זה גם נמצא ברשימה שלי.
^כולם, תלוי בסוג שאת רוצה לכתוב לפיו, נגיד בפנטזיה יש לך כמה חזקים (ברנדון סנדרסון, פטריק רותפס, ועוד המון אחרים) אבל גם בכל תחום אחר את יכולה למצוא כאלה.
^כולם, תלוי בסוג שאת רוצה לכתוב לפיו, נגיד בפנטזיה יש לך כמה חזקים (ברנדון סנדרסון, פטריק רותפס, ועוד המון אחרים) אבל גם בכל תחום אחר את יכולה למצוא כאלה.
שואל השאלה:
יש לך רשימה? וואלה!
יש לך רשימה? וואלה!
שואל השאלה:
את האמת שאני רואה המון סדרות.. זה באמת מסקנות שמתקבלות בהשראת חוקיות שמתווצרת.
את האמת שאני רואה המון סדרות.. זה באמת מסקנות שמתקבלות בהשראת חוקיות שמתווצרת.
שואל השאלה:
דאמ אתה טוב! תודה ממש
דאמ אתה טוב! תודה ממש
^תשובה ממש מפורטת
אני לא יודעת איך כותבים דמויות בכלל xd
אני לא יודעת איך כותבים דמויות בכלל xd
אנונימית
אני לא כותב, אבל אני קורא הרבה.
יש לדעתי 3 סוגים עיקריים של דמויות חכמות.
אחד זה הסוג המשוגע, כמו אלודין בשם הרוח או דמבלדור בהארי פוטר, דמויות שהן כל כך יותר חכמות מכל האחרים שהן חושבות בצורה אחרת לחלוטין מבני אנוש רגילים, הן יכולות להמציא דרכים מעניינות לצחוק על אנשים או ללמד אנשים בצורה מיוחדת. הן דמויות שאפשר פשוט לעשות איתן כל מיני בדיחות פנימיות, ובגלל שהן יהיו כל כך חכמות יהיה אפשר לראות את זה בתור "אתם פשוט לא מבינים למה אני מתכוון, אם תהיו יותר חכמים אז תבינו שיש לי בעצם מטרה נסתרת להביס את אדון האופל או משהו"
הסוג השני זה מה שאני אוהב לקרוא לו הסוג השחצן, נגיד ג'סנה קולין בגנזך אורות הסער או טיריון לאניסטר בשיר של אש ושל קרח, אלו דמויות חכמות מאוד, שפשוט לא הייתה להן שום תחרות בשום חלק מהחיים שלהן שהן מתנהגות בזלזול לכל האחרים, זה אפילו לא חייב להיות זלזול ישיר כמו "אני יותר חכם ממך, ואני צודק, אז פשוט תקשיב לעצה שלי" זה יכול להיות דומה יותר להתנהגות (של ג'סנה) שמחייבת את כל מי שרוצה ללמוד ממנה לעמוד בתנאים בלתי הגיוניים.
הסוג השלישי זה מה שאני אוהב לקרוא לו "הסוג העייף", אלו דמויות שיודעות שהן חכמות מאוד, אבל נמאס להן להראות את זה כל הזמן, אז הן פשוט יושבים בשקט בצד, ומידי פעם זורקים הערות שהן תמיד עוזרות יותר מכל מה שנאמר עד הרגע הזה בשיחה. דוגמא לדמות כזו יכולה להיות המאסטרים בשיר של אש ושל קרח.
יש לדעתי 3 סוגים עיקריים של דמויות חכמות.
אחד זה הסוג המשוגע, כמו אלודין בשם הרוח או דמבלדור בהארי פוטר, דמויות שהן כל כך יותר חכמות מכל האחרים שהן חושבות בצורה אחרת לחלוטין מבני אנוש רגילים, הן יכולות להמציא דרכים מעניינות לצחוק על אנשים או ללמד אנשים בצורה מיוחדת. הן דמויות שאפשר פשוט לעשות איתן כל מיני בדיחות פנימיות, ובגלל שהן יהיו כל כך חכמות יהיה אפשר לראות את זה בתור "אתם פשוט לא מבינים למה אני מתכוון, אם תהיו יותר חכמים אז תבינו שיש לי בעצם מטרה נסתרת להביס את אדון האופל או משהו"
הסוג השני זה מה שאני אוהב לקרוא לו הסוג השחצן, נגיד ג'סנה קולין בגנזך אורות הסער או טיריון לאניסטר בשיר של אש ושל קרח, אלו דמויות חכמות מאוד, שפשוט לא הייתה להן שום תחרות בשום חלק מהחיים שלהן שהן מתנהגות בזלזול לכל האחרים, זה אפילו לא חייב להיות זלזול ישיר כמו "אני יותר חכם ממך, ואני צודק, אז פשוט תקשיב לעצה שלי" זה יכול להיות דומה יותר להתנהגות (של ג'סנה) שמחייבת את כל מי שרוצה ללמוד ממנה לעמוד בתנאים בלתי הגיוניים.
הסוג השלישי זה מה שאני אוהב לקרוא לו "הסוג העייף", אלו דמויות שיודעות שהן חכמות מאוד, אבל נמאס להן להראות את זה כל הזמן, אז הן פשוט יושבים בשקט בצד, ומידי פעם זורקים הערות שהן תמיד עוזרות יותר מכל מה שנאמר עד הרגע הזה בשיחה. דוגמא לדמות כזו יכולה להיות המאסטרים בשיר של אש ושל קרח.