מעצבן אותי שלפני איזה שנה הפכתי לאתאיסט ועכשיו אין משמעות לחיים

תמצא משמעות תציב לך מטרות ותנסה להשיג אותם

חיה תחיים מה אני אעשה כבר

אהבתי את ההתרברבות שלך באיפה אתה לומד
מה זה היה משמעותי לשאלה ששאלת

שואל השאלה:
להשוויץ(:

תעשה משהו חשוב בחיים שלך.
או לפחות תנסה.
או שפשוט תעביר את הזמן בכיף.

שואל השאלה:
בנוסף, אפילו שאני אתאיסט,עדיין יש לי פחד מדברים שאני לא רואה מאחורי הגב, מה עושים?

שואל השאלה:
שום ריקנות, פשוט מוזר

גם אם תמצא משמעות זמנית, זאת רק מראית עין, אתה חי בידיעה שאין כלום ושהחיים נידונים למוות והרס ולכלום ולריק חסר משמעות

אם אלוהים לא קיים, החיים בתכליתם חסרי משמעות.
אם לבסוף אתה תמות, אז זה לא משנה בסופם, איך חיית.
אין הבדל בין אם היית קיים, לבין אם לא היית קיים. אז כן, חייך יכלו להיות בעלי חשיבות על ההיסטוריה נגיד. אבל בסופו של דבר, גם שאר האנושות נידונה להרס ומוות של היקום. לבסוף, זה לא משנה מי אתה או מה אתה עושה, החיים חסרי משמעות. לכן, תרומתו הכספית של הברון לקידום הידע האנושי, מחקרו של המדען להקלת כאב וסבל עם תרופות וחיסונים, מאמציו של הדיפלומט להבטחת שלום בעולם, קורבנות של אנשים טובים בכל מקום כדי לשפר את המין האנושי
בשורה התחתונה, כל אלה מגיעים לשום דבר. לכן אם אין אלוהים, החיים הם חסרי כל משמעות.

אם אלוהים לא קיים, אז אנחנו חייבים לחיות, בסופו של דבר, ללא תקווה. למרות שאנשים רבים שואלים איך אלוהים יכל לברוא עולם שמעורב בהרבה רוע, ללא ספק רוב הסבל בעולם הוא תוצאה של אכזריותו של האדם כלפי השני. אם אלוהים לא קיים אנחנו נעולים ללא תקווה בעולם מלא בסבל מיותר.

מצד שני, אם אלוהים כן קיים, אז לא רק שיש משמעות ותקווה, אם אלוהים קיים, זה לא עושה רק הבדל עצום עבור המין האנושי בכללי, אבל זה יכול לעשות הבדל משנה חיים בשבילך גם כן. זה לא מוכיח כי אלוהים קיים, אבל זה כן מראה שקיומו עושה הבדל עצום.

האתאיזם בורח כמו מאש מהשאלות הקשות על משמעות קיומנו
לכן, גם אם הראיות בעד ונגד אלוהים היו שוות באופן מוחלט, הדבר ההגיוני והרציונלי לעשות, לדעתי, זה להאמין בו. לדעתי זה לא הגיוני כאשר הראיות שוות, להעדיף מוות חוסר תועלת וייאוש על פני תקווה, משמעות ושמחה. אבל למעשה, הראיות לקיומו של אלוהים בעד ונגד לא שוות באופן מוחלט.
מאתגר אותך לחקור אודות פילוסופיה ישנן סיבות טובות להאמין באלוהים וטיעונים פילוסופיים חזקים

אל תחייה בעיניים עצומות מבלי לנסות לפתוח אותן.

שואל השאלה:
אני לא מסוגל להאמין במשהו שאני יודע שרק אולי קיים רק בשביל תופעות הלוואי שלו

שואל השאלה:
הם עזרו לעולם כי הם יכלו והם נהנו מזה

קראי בעיון אגיב לך

"ואיך אתה יכול להסביר שאני לא מאמינה ואני מרגישה הרבה יותר רוחנית מאשר כל הדתיים"

הדיון על אלוהים, כיצד הגעת לדת?
אלוהים לא דתי ולא הטיף לדתות, דתות זאת המצאה של בני האדם בשם אלוהים
סוג של התארגנות חברתית על מנת ליצור תחושת שייכות.

הדתיים כיום אינם מחוברים לאלוהים, הם עובדים למראית העין ועושים מצוות חיצוניות ואין בהם שום דבר רוחני או פנימי.

אלוהים לא זקן קטנוני בשמיים שלא רוצה שתהיי בטלפון בשבת, אלוהים הרבה מעבר, אלוהים זאת סיבה, אינטילגנציה, ישות פרסונלית, אהבה טהורה.


"מה זה משנה שזה סוף העולם יום אחד" אני נוגע בנקודה פילוסופית מאתגר

אם אלוהים לא קיים החיים חסרי משמעות
אם את נידונה למוות, זה לא באמת משנה איך חיית, אין בכלל הבדל אם היית קיימת או לא, כי בסופו של דבר כמו סופך יהיה סוף האנושות לנצח והיקום יהיה ריק נצחי, כשאת תמותי ותחדלי מקיומך זה לא משנה באמת מי היית או מה עשית. החיים חסרי משמעות.

שלום עולמי? איכות הסביבה? תרופות לסרטן? בסוף הכל מסתיים בשום דבר, וכל מה שנותר לנו זה להנות מהכאן והעכשיו הזמני והקצר.. כי אוטוטו נמות, הכל נגמר ונהפוך לכלום נצחי.

הנקודה כזאת, בדיון פילוסופי זה שאם אלוהים קיים, יש הרבה מעבר לקיום הזמני והקצר,
שואל השאלה נכון יש פאן רגשי ("תופעות לוואי שכך קראת להן") אבל אחרי מחקר פילוסופי אני סבור שיש עדויות חותכות להכרח קיומו של אלוהים, אם תרצו אפרט ובנוסף אסתור את מהימנות הנטורליזם.

אני בסיטואציה לא רחוקה ממה שאתה מתאר, באופן אישי אני חושבת שלפעול למען דברים שחשובים לך מעניק משמעות, בין אם בתחום הפוליטי, החברתי, האקדמי/לימודי... חוסר משמעות זה דבר שקשה לנו להתמודד איתו, וזה אנושי ומובן, גם להישאר בהרגשה הזו זו חוויה מעניינת בעיני. בתקופה זו אני באופן אישי משתדלת ללמוד דברים חדשים ולנסות לחשוב על העולם מנקודות חדשות מתוך סקרנות גרידא ואני מרגישה שזה מעניק לחיים שלי משמעות רבה, ייתכן שזה יהיה רלוונטי גם לך.

אם אתה לא מאמין אתה לא יכול להכריח את עצמך להאמין. גם לפני שהפכת לאתאיסט, האם ה' זה מה שהעיר אותך בבוקר? מה שעזר לך להתאושש אחרי ויכוח? מה שנתן משמעות לכל שנייה שלך? כנראה לא, כי, אתה יודע... יש סיבה שהפכת לאתאיסט.
אני לא חושבת שההרגשה החלולה הזאת קשורה לדת, אלה יותר לגיל ההתבגרות.

סביר להניח שלא יהיו מיליוני אנשים שיבכו על זה שאתה תלך, זה לא משנה אם יש איזשהי "משמעות נסתרת"- אתה יכול לקבוע מטרה כמו למות שמח ולא מתחרט על כלום. תראה מה אתה אוהב לעשות ותמצה את כל מה שיש לחיים להציע לך

אם אין משמעות לחיים שלך כאתאיסט תחזור לדת

תאמין שיהיה טוב

אתה חי רק פעם אחת. תציב לך מטרות גבוהות, ותשיג אותם - תעשה מה שעושה אותך מאושר. לא צריך דת בשביל משמעות לחיים