תשובה אחת
^זה ממש לא דומה לבית ספר.
בעבר הייתה בעיה קשה הציבור הדתי והיא שרוב מי שהתגייס לצה"ל - חזרה בשאלה. הציבור הדתי נחשב לציבור אידאליסטי במיוחד, שמחפש לעשות שירות משמעותי וכמה שיותר, להגיע הכי רחוק שיש, והם לא היו מוכנים לוותר על הגיוס למרות כל המצב שהיה.
בעקבות הבעיה הזו, ישבו לחשוב מה קורה שם ומה אפשר לעשות. אחרי הרבה דיונים, שיחות, מחשבות, התלבטויות הוקמה המכינה הקדם צבאית הראשונה - "בני דוד - עלי" בעלי. (מכינה ישיבתית, דתית). לאט לאט הוקמו עוד ועוד מכינות דתיות.
במכינות הדתיות הדגש הוא על אמונה. יש שיעורי תורה, יש מכינות שמשלבות גם לייחד גמרא, אבל רוב היום מוקדש לאמונה (פרט לעלי שיש שם דגש גם על גמרא, אבל מלא מלא מלא אמונה). משולבים גם תכנים של הכנה לצבא - טיולים, שיחות עם אנשי צבא, שבועות חוץ, שטח, שיחות חול, אימונים (בדרך כלל ברמה גבוהה) ועוד הרבה תכנים. בנוסף יש התנדבויות, וחיזוק כל הערכים הדתיים של האדם. כמובן שזה משתנה ממקום למקום.
עם השנים ראו שזה עבד, ויותר ויותר דתיים לא הורידו את הכיפה ונוצר מצב שבו רוב הדתיים שהתגייסו לצה"ל - נשארו דתיים. עם הזמן הצבא גם כן התאים את עצמו לציבור הדתי.
לאט לאט ראו שרוב הדתיים מגיעים רחוק ואצל הציבור החילוני אין ביקוש לשירות משמעותי, אבל המכינות הדתיות עזרו להקים את המכינות החילוניות הראשונות (נחשון, רבין, גליל עליון, מיצר) בשביל לעלות את המוטיבציה של החילוניים לשירות משמעותי. הדגש שם על מנהיגות. התכנים של הצבא שציינתי קודם רלוונטים גם כאן. גם במכינות חילוניות יש לימודי יהדות אבל לא ברמה של הדתיים, בשביל לחזק את הזהות של החבר'ה. רוב היום הם לומדים שיעורים בידע כללי, ושוב הדגש הוא על מנהיגות.
ברוב המכינות (גם דתיות וגם חילוניות) המכונה מנוהלת על ידי התלמידים עצמם. הכול כולל הכול - אוכל, טיולים, מרצים - הכול עליהם. זה משתנה מאוד ממקום למקום. יש כאלו שפחות, יש כאלו שיותר., אבל בחילוניות יש דגש גדול יותר על זה בשביל לפתח את המנהיגות.
עוד הבדל גדול הוא שיטת החינוך. ברוב המכינות הדתיות עובדים בשיטה פתוחה - כלומר כל אחד נכנס לאיזה שיעור שבא לו. בדרך כלל פעילויות חוץ כן יוגדרו כחובה, אבל לא תמיד. אם הבן אדם לא יקום בבוקר - לא יקרה כלום. אם לא יכנס לשיעור - לא קרה כלום. וכן הלאה. הסיבה שרוצים שזה יבוא מהחניך עצמו וכן ההכנה במכינות הדתיות יותר הכנה לחיים מאשר הכנה לצבא.
לעומת זאת, במכינות החילוניות, לרוב על הלו"ז חובה, בדיוק כמו בצבא. וזה בגלל שרוצים להבין אותם בעיקר לצבא, לטווח קצר ולא לטווח ארוך.
עוד הבדל הוא שמכינות הדתיות לרוב סוגרים יותר מהחילוניות, ואצל המכינות הכלליות אין בין הזמנים, ככה שלו"ז חגים שונה לגמרי.
הבדל אחרון הוא שברוב המכינות הדתיות יש שנה ב', ב-2 לפי מה שידוע לי יש גם שנה ב' ארוכה וזה תופס מאוד, במכינות הכלליות פחות תופס.
בעבר הייתה בעיה קשה הציבור הדתי והיא שרוב מי שהתגייס לצה"ל - חזרה בשאלה. הציבור הדתי נחשב לציבור אידאליסטי במיוחד, שמחפש לעשות שירות משמעותי וכמה שיותר, להגיע הכי רחוק שיש, והם לא היו מוכנים לוותר על הגיוס למרות כל המצב שהיה.
בעקבות הבעיה הזו, ישבו לחשוב מה קורה שם ומה אפשר לעשות. אחרי הרבה דיונים, שיחות, מחשבות, התלבטויות הוקמה המכינה הקדם צבאית הראשונה - "בני דוד - עלי" בעלי. (מכינה ישיבתית, דתית). לאט לאט הוקמו עוד ועוד מכינות דתיות.
במכינות הדתיות הדגש הוא על אמונה. יש שיעורי תורה, יש מכינות שמשלבות גם לייחד גמרא, אבל רוב היום מוקדש לאמונה (פרט לעלי שיש שם דגש גם על גמרא, אבל מלא מלא מלא אמונה). משולבים גם תכנים של הכנה לצבא - טיולים, שיחות עם אנשי צבא, שבועות חוץ, שטח, שיחות חול, אימונים (בדרך כלל ברמה גבוהה) ועוד הרבה תכנים. בנוסף יש התנדבויות, וחיזוק כל הערכים הדתיים של האדם. כמובן שזה משתנה ממקום למקום.
עם השנים ראו שזה עבד, ויותר ויותר דתיים לא הורידו את הכיפה ונוצר מצב שבו רוב הדתיים שהתגייסו לצה"ל - נשארו דתיים. עם הזמן הצבא גם כן התאים את עצמו לציבור הדתי.
לאט לאט ראו שרוב הדתיים מגיעים רחוק ואצל הציבור החילוני אין ביקוש לשירות משמעותי, אבל המכינות הדתיות עזרו להקים את המכינות החילוניות הראשונות (נחשון, רבין, גליל עליון, מיצר) בשביל לעלות את המוטיבציה של החילוניים לשירות משמעותי. הדגש שם על מנהיגות. התכנים של הצבא שציינתי קודם רלוונטים גם כאן. גם במכינות חילוניות יש לימודי יהדות אבל לא ברמה של הדתיים, בשביל לחזק את הזהות של החבר'ה. רוב היום הם לומדים שיעורים בידע כללי, ושוב הדגש הוא על מנהיגות.
ברוב המכינות (גם דתיות וגם חילוניות) המכונה מנוהלת על ידי התלמידים עצמם. הכול כולל הכול - אוכל, טיולים, מרצים - הכול עליהם. זה משתנה מאוד ממקום למקום. יש כאלו שפחות, יש כאלו שיותר., אבל בחילוניות יש דגש גדול יותר על זה בשביל לפתח את המנהיגות.
עוד הבדל גדול הוא שיטת החינוך. ברוב המכינות הדתיות עובדים בשיטה פתוחה - כלומר כל אחד נכנס לאיזה שיעור שבא לו. בדרך כלל פעילויות חוץ כן יוגדרו כחובה, אבל לא תמיד. אם הבן אדם לא יקום בבוקר - לא יקרה כלום. אם לא יכנס לשיעור - לא קרה כלום. וכן הלאה. הסיבה שרוצים שזה יבוא מהחניך עצמו וכן ההכנה במכינות הדתיות יותר הכנה לחיים מאשר הכנה לצבא.
לעומת זאת, במכינות החילוניות, לרוב על הלו"ז חובה, בדיוק כמו בצבא. וזה בגלל שרוצים להבין אותם בעיקר לצבא, לטווח קצר ולא לטווח ארוך.
עוד הבדל הוא שמכינות הדתיות לרוב סוגרים יותר מהחילוניות, ואצל המכינות הכלליות אין בין הזמנים, ככה שלו"ז חגים שונה לגמרי.
הבדל אחרון הוא שברוב המכינות הדתיות יש שנה ב', ב-2 לפי מה שידוע לי יש גם שנה ב' ארוכה וזה תופס מאוד, במכינות הכלליות פחות תופס.
באותו הנושא: