רק אני חסרת חברים בלימודים/בית ספר?

אני בכיתה חדשה, עיר חדשה וכו'. זה לא כאילו אני "ילדת צומי" ואני מכירה אנשים אבל פשוט לא מדברת איתם, אין לי ליטרלי אף אחד, לבד לגמרי. אני מנסה לפתח שיחות - לא. הולך. לי. תחושת הדחייה הזו ככ מתישה אותי... אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון/:
למה אנשים לא יכולים להיות חברותיים? פשוט לבוא ולגשת? אפילו ביום הראשון לא, למהההה? עד פאקינג עכשיו נשארתי ככה, באמת כאילו אני מקווה שאתם ממש לא כאלה...
מה אתם הייתם עושים אם היה לכם ילד/ה חדש/ה בכיתה? נגיד בת, הייתם ניגשים אליה, להגיד היי לפחות? או שהייתם פשוט נשארים עם החברים שלכם ולא היה אכפת לכם? בכנות. אני מיואשת כבר כל פעם שאני צועדת לשם. פור דה ראקורט אני בכיתה ט