נמאס לי מהבית הזה באלי לברוח

אמא שלי אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי ובאתי,היא צעקה עליי שאין ליחברים ושאני כל היום בחדר.כל השיחה ניסיתי לרמוז לה שתיקח אותי לפסיכולוג,הכי רחוק שהגענו זה היועצת של הבית ספר.היא חפרה לי שיש לי בעיה ושאני צריכה להשתנות,היא לא מבינה שאני לא רוצה בזה בדיוק כמוה?היא לא מבינה שקשה לי חברתית?היא לא מבינה שזה לא בשליטתי?!היא אומרת לי שאני שונה וצועקת עליי שאני אהיה רגילה כמו אחים שלי,מאיימת עליי שהיא תעביר אותי לאיזה בית ספר שבאלה ומחייבת אןתילהביא חברות הביתה.התאפקתי לא לבכות שהיא אמרה לי את כל זה והגוש דמעות כבר היה לי בגרון,אחרי שהיא סיימה ברחתי לחדר להוציא הכל והיא הכריחה אותי לבוא לסלון ולהיות עם המשפחה,חצי שעה שטפתי את העיניים שלי שלא תראה שבכיתי.נמאס לי.אי אף פעם לא תבין אותי.גם אם אני אראה לה מה שכתבתי היא לא תבין מה הבעיה ותהפוך הכל עליי.מה אני אמורה לעשות?אוף וואי