אני פעילה באתר 3 שנים כמעט, ועכשיו עברתי על הפרחים שלי

ממשיכים רגיל מדברים יותר נפתחים יותר לקשרים מה שהיה מת. קומי שחררי ותקדמי הלאה

שואל השאלה:
אני יודעת ששאלתי את זה כבר אתמול בלילה, וקיבלתי כמה תשובות שעזרו לי כלכך. אני באמת אשמח לקבל עוד, אתם לא מבינים כמה זה עוזר לי רגשית

אני שמח שהצלחתי לעזור איכשהו , ממש מרגש אותי יקרה :)
אני מקווה שתקבלי עוד תשובות שיעזרו לך.
ויתנו לך עוד דרכי התבוננות שונים.

אני יודעת שזה מוזר אבל הייתי בדיוק ככה והלכתי לטיפול nlp וזה לא עזר ברגע אחד זה התחיל לעזור אחרי כמה טיפולים אבל בדיעבד אני מרגישה מאוד שיפור והצלחתי להתגבר קצת על החרדה החברתית שלי
בין הלפני הטיפולים לאחרי הטיפולים יש הבדל כל כך ענק, התביישתי לדבר אפילו עם מוכרים בסופר
מקווה שתצליחי למצוא את עצמך❤
בהצלחה :)

אני ממש מזדהה איתה, בבקשה אם אתם יכולים לנעוץ. אני גם רוצה לקבל תשובות

שואל השאלה:
^^^אתה ממש ריגשת אותי והתחלתי לבכות.
תודה רבה לך

למה כתבת את זה שוב?

אה עכשיו ראיתי תתעלמי ממה שכתבתי
אני חושבת שכדאי שתקחי מחברת וכל יום תכתבי משהו טוב שקרה לך אל תשללי ישר
את יכולב גם לכתוב דברים קטנים

ביסודי כשעברתי לבית ספר חדש גם אני הייתי בול ככה
הייתי מקבלת שיתוק כזה כשהייתי מנסה לדבר מרוב שהחרדה היתה גדולה, זה היה שלוש שנים של סבל
אין מה להתבייש בזה, לא יעזור לך להסתכל על עצמך בעבר ולהגיד שאת לא מכירה את עצמך
אנשים משתנים, מגלים דברים חדשים, מתבגרים, מתפתחים..
את יכולה לטפל בזה ולנסות ללכת לטיפולים שיעזרו לך להתגבר, לי אישית לא עזר ועבר עם הזמן אבל שווה לנסות
אני ממש מבינה איך את מרגישה, זה כאילו את נלחמת בעצמך ואת לא מצליחה

חחח אני אותו הדבר, אני פה כבר 10 שנים ורואה איזה תשובות הייתי כותבת בגיל 13 וכן, זה מאוד שונה.
אבל את כבר לא ילדה קטנה יותר. את מתבגרת ומשתנה ולא כל העולם נשאר קשתות בענן ונצנצים, זה חלק מהחיים. לאט לאט, לומדים להתמודד עם זה ולהיות נבונים, מאושרים ומרוצים בכל זאת. אל תאבדי תקווה. החיים פשוט לא פשוטים כמו שהם היו נראים לנו כשהיינו ילדים קטנים, וזה בסדר.
כל המחסומים האלה הם דברים שעם התמדה ונסיון וטעיה, במהלך השנים, לומדים להתמודד איתו (סמכי עליי יש לי bpd וכשהייתי בת 16 חשבתי שבחיים לא אוכל להתמודד עם זה אבל הנה, אני פה :).
יהיו לך תקופות מאוד קשות וארוכות, אבל זה חלק מהדברים שצריך ללמוד להתמודד איתם בחיים ואת תראי איך לאט לאט זה יהיה יותר ויותר קל.
בקיצור, תמשיכי לעשות מה שאת אוהבת, תלמדי טוב בבית הספר, תשקיעי בעצמך, ואולי אפילו בלי שתשימי לב דברים טובים יבואו לקראתך. אומרת מנסיון.

אין מה לעשות, מתבגרים. כשהייתי בן 13 הייתי תמים ועם שמחת חיים אינסופית ורצון לגלות הכל. היום אני יותר שקט, נבון, קר רוח.
כיום עדיין נשאר בי חלק ממה שהייתי, אבל השתניתי וזה לגיטימי וטבעי. בגיל 13 את עדיין לא מכירה את עצמך הכי טוב עם כמה שזה נשמע מוזר, וככל שמתבגרים מגלים יותר דברים על עצמך. תתרכזי בהווה ותעשי הכל כדי לשפר אותו ולחיות חיים טובים, ולמרות שאני לא מכיר אותך, את בן אדם מדהים

אני פה 3 וחצי שנים,
עברתי עכשיו על התשובות שלי מפעם, בהחלט אפשר לומר שפעם שהשתניתי אבל גם אם אני חושב שהוא לרעה, הרי שאני רואה רק בדברים הטובים,
אפשר להתעודד מזה ולהבין שבעתיד נחשוב שעכשיו הייתה תקופה יפה.

זה באמת לא פשוט, לאבד את עצמך זה משהו עם כל-כך הרבה משמעות, זה לא פשוט בכלל.
אני חושבת שאת צריכה לחפש את המקום שלך, לחפש דברים שאת אוהבת לעשות, לחפש חלומות ולדעת מה את רוצה. תמצאי אנשים שיקבלו אותך לא משנה מה, תמצאי תחביבים חדשים.
זה כמובן לא קל בכלל, אפילו קשה, אבל זה אפשרי
אני יודעת שההרגשה הזאת שאת מרגישה עכשיו היא מייסרת ונוראית, אבל אני מבטיחה לך שזה יכול להשתנות.
דברים יכולים להיות אחרת.
אני מאמינה בך, ואני בטוחה שאת מדהימה ומסוגלת לזה 3>

אני גם מזדהה איתך גם אני ככל שאני מתבגר אני יותר מופנם ומגלה שיש לי חרדה חברתית פעם כשהייתי יותר קטן בן 10 בערך לא היתה לי בעיה לדבר עם כולם ולשאול ולהתעניין בשלומם של אנשים היום אני כבר בן 18 ומרגיש יותר ביישן אפילו.

אני ממש מבינה אותך, זה באמת קשה
אני יודעת שזה לא כך כך מנחם, אבל תזכרי שבקרוב את הולכת לצבא או לעבודה, ותהיה לך הזדמנות להיות את החדשה ולהתחיל חיים חדשים.
ובקשר לעכשיו, תזכרי גם שאת היחידה שיכולה לשנות את המצב שלך, ואם תתחילי לדבר עם אנשים בבית ספר, אפילו בקטנה, הכל יהיה טוב- גם אם הם פתאום יחשבו שאת מוזרה או משהו(שאני משערת המחסום העיקרי שלך הוא מה יחשבו עלייך)
תזכרי אז מה!!! מי יראה אותם יותר בחיים שלך! למי אכפת מה הם חושבים! זה לא משפיע עלייך בשום צורה- יש לך עוד כל כך הרבה שנים לחיות ולהשתנות, אל תתקעי עכשיו בלהתבאס בשנתיים הספציפיות האלה
תשמחי שהנקודת פתיחה שלך כל כך "גרועה", ככה שכל דבר קטן שתעשי ירגיש חשוב ומשנה.
בהצלחה❤

אני כל כך מבינה אותך כי הסיפור שלי ושלך דומה בול.
תלכי לתרפיסטית או פסיכולוגית זה מאוד עזר לי ואני מרגעשה הרבה יותר טוב עכשיו

את צריכה להבין שאת משתנת גם בעוד כמה שנים לא תהיי אותה בת אדם תנסי לשנות כיוון אם את לא אוהבת את הכיוון שלך עכשיו

האני שלך מוגדר כל רגע מחדש.
אנחנו עוברים חוויות והאופי שלנו מתעצב בהתאם, במידה מסוימת אפשר להגיד שאוי ואבוי לנו אם היינו נשארים בדיוק אותו דבר.
ברור שהשאיפה היא להיות טובים יותר, אבל לצורך זה יותר בריא להתרכז בשאלה "מי אני רוצה להיות?" ופחות להתאבל על מה שהיינו ונדמה שאבד. כי יש מצב שלא נחזור להיות בדיוק מי שהיינו בעבר, אבל אנחנו יכולים לבחור בהווה מה להיות. ואולי בעתיד גם זו תהיה צורה של "אני" להתגעגע אליה קצת... :)
מעבר לזה, קשה לי להאמין שאופי פשוט נעלם, למרות שאנחנו משתנים. את יכולה להשתמש בניסיון העבר שלך וללמוד מעצמך, למשל לקחת תכונה שנראה לך שפחות נוכחת היום ולחשוב מה עשית שגרם לה לנכוח, מהן הפעולות החיוביות שהניעו אותך לשם. לא תמיד מה שעבד פעם יעבוד היום, אבל אולי שווה לנסות.
את את תמיד. לפעמים יותר קרובה למהות העמוקה שלך ולפעמים פחות, אבל זאת תמיד את בתוכך, כשרע, כשטוב. ואולי קשה לך להאמין לזה, אבל אותך לא איבדת. חבקי אותך, ככה, איך שאת. בלי התניות.
וגם אם נניח שכן, שמשהו באופי שלך באמת הטשטש, קחי את זה כהזדמנות ליצירה נקייה, יש לך דף חדש. ו/או לבירור של המהות הפנימית שלך, להתבוננות.
השאלה שלך מסכמת הכל- "איך ממשיכים מכאן?", זה מה שבאמת מעניין, מה בא לך שיהיה?
מכאן לעוף על זה❤

אני פה מגיל 9 ואני בת 18 עכשיו
לצערי כשאני עוברת על הודעות ישנות אני רואה רק פדופילים שמטרידים ילדה קטנה ותמימה:(

עצוב כמה שהמצב שלנו דומה..
אני מצטערת לשמוע את מה שאת כותבת..
החיים הורסים אנשים
החברה והסביבה, התהיות, המחשבות.
זה כמו רעל שחודר אלייך, מחריב הכל.
החיים משפיעים עלינו הרבה יותר מדי.. ואני לא חושבת שזה בסדר לתת להם
אני לא יודעת מה זה אותו דבר שחוסם ומגביל אותך.. אבל חשוב שתגלי
אני קוראת את מה שאת כותבת וזה לא הכי נראה שאותה הילדה נעלמה
היא עדיין כאן איתך
וגם היא קצת כועסת
אבל צריך להבין שהחיים עוברים, מלמדים.. ועם זאת גם מדרדרים, גורעים.
צריך ללמוד לקבל אותם, עם הטוב והרע.
אבל זה לא אומר שצריך להניח לדברים להיות כמו שהם
תשני את מה שמפריע לך
מפריעה לך הסביבה? תחליפי אותה.
אבל האם זו הסביבה שמפריעה.. או בעצם דרך החשיבה שלך?
החיים הם קשים, המחשבות משתלטות עלינו.
אנחנו משועבדים להן עם כל צעד ובחירה שאנחנו עושים..
תשחררי אותן. תפעלי על להט הרגע
תשימי -- על אחרים.
תשמיעי את קולך אם זה מה שאת רוצה. תצעקי, תצרחי, תלחשי.. כל דבר שיעשה לך טוב, כל צעד וצעד הוא טוב
זה לא קל, אני מסכימה.
חחח מי כמוני יודעת..
אבל תנסי
לנסות זה חשוב
תחפשי את אותה נערה אבודה, כשתמצאי אותה, תקשיבי לה.
אני יודעת שאת יודעת איך היית רוצה שהכל יהיה..
ואני יודעת שאת חושבת שזה בלתי אפשרי להשיג את אותם הדברים..
אבל אני גם יודעת שאת יכולה להצליח
את נשמעת כמו ילדה מדהימה ואני ממש מצטערת שלשם החיים נגררו
אל תתני לחברה להשקיט את אותה ילדה..
לגבי החרדות.. אני ממליצה מאוד לנסות מדיטציה, זה עוזר מאוד
אני אצרף לך קישור למטה לאפליקציה נחמדה
בלי קשר לאפליקציה יש גם המון פודקאסטים בספוטיפיי בנושא.
לי אישית זה בין הדברים היחידים שדי עוזרים לצאת החוצה
לגבי החברים, אנשים נכנסים ועוזבים את חיינו כל הזמן
את לא הרסת כלום, אל תחמירי עם עצמך כלכך..
אלה שלא נשארו בחייך לא שווים את תסכולך
אני בטוחה שאם רק תיפתחי קצת הרבה מאוד אנשים ירצו להיות בחברתך
אני כאן בשבילך אם את צריכה, לכל דבר.
ואני רק רוצה לציין, שאותה ילדה נבונה, תמימה, טובת לב וחכמה לא נעלמה לה כמו שאולי נדמה לך
היא עדיין כאן, ואפשר להבחין בזאת בקלות דרך כתיבתך היפה והעצובה
את אדם מדהים. יהיה בסדר אני מבטיחה.

❤❤❤

??^