15 תשובות
מה הגיע קודם התרנגול או הביצה
בעיקרון לאף בעיה פילוסופית אין ממש פיתרון, בגלל זה הן נקראות בעיות פילוסופיות.
יש את הספר "ההיסטוריה של הפילוסופיה לכל הגילים" והוא מלא בבעיות פילוסופיות
יש את הספר "ההיסטוריה של הפילוסופיה לכל הגילים" והוא מלא בבעיות פילוסופיות
הבעיה הפסיכופיזית, בעיית הסיבתיות.
your new boyfriend -
יש לזה פתרון; התרנגולת.
יש לזה פתרון; התרנגולת.
אנונימי
^^מה היא בעיית הסיבתיות?
^הניסיון להתגבר על ביקורתו של יום על הסיבתיות והאינדוקציה.
^^^אבל התרנגולת באה מן הביצה
ה' ברא חיות מוגמרות.
אנונימי
מוזמן לחפש פרדוקסים, אני חושבת שאולי שם תוכל למצוא את מה שאתה מחפש
תפוחי זהב
כמדומני שבעיית הסיבתיות נפתרת או לחילופין נעלמת בפילוסופיה של קאנט.
כמדומני שבעיית הסיבתיות נפתרת או לחילופין נעלמת בפילוסופיה של קאנט.
^יש בפילוסופיה הקאנטית נקודת תורפה קשה, עליה כבר הצביע שלמה מיימון, קאנט לא מסוגל להוכיח התאמה הכרחית בין המבנה המפואר שיצר (על כל הקטגוריות, הסכמות, הפסטולטים וכו' של התבונה הטהורה) לבין המציאות. כלומר, אם קאנט היה צודק בעיית הסיבתיות הייתה נפתרת, אבל לקאנט אין שום יכולת להוכיח קורלציה הכרחית בין הסיסטמה שלו לעולם. בעיית הסיבתיות עומדת בעינה במיוחד לאחר הביקורות הפוזטיביסטיות, הפסיכולוגיסטיות, ההיסטוריציסטיות, והמטריאליסטיות על קאנט, שהביאו לשקיעת המעמד האובייקטיבי של כינון העולם ע"י הסובייקט אצל הנאו־קאנטים של שלהי המאה ה־19. מה שכן, בעיית הסיבתיות רלוונטית היום הרבה פחות מבעבר. לא המדענים הם אלו השקועים בדוגמטיות בעת הם משתמשים בסיבתיות, אלא הפילוסופים הם הדוגמטים במחשבתם שהבעיה הנושנה הזו, שבהחלט היה בה לערער על המכניזם והדטרמניזם של הפיזיקה הקלאסית, שווה משהו היום (להרחבה ראה את ספרו הנהדר של שמואל הוגו־ברגמן משנות השלושים של המאה הקודמת: "המאבק על חוק הסיבתיות בפיזיקה החדישה").
לא הבנתי על איזו בעיה הצבעת בדיוק. על חוסר היכולת של קאנט להוכיח את התאוריה שלו? מה כוונתך בהתאמה הכרחית?
הפילוסופיה שלו היא הסבר אלטרנטיבי ואלגנטי לתפיסה האנושית ואני לא רואה מדוע העדר הוכחה צריך להניא אותנו מלראות בשיטותיו נכונות (או לכל הפחות אם נכיל את קאנט על עצמו נצטרך לומר שהם תיאור מדויק של המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי הסובייקט)
או אולי כוונתך לביקורות שציינת אחר כך (שאליהם אינני מודע ובהחלט צריך להרחיב לאחר הלימוד של את הפילוסופיה הקאנטיאית.) אם כי לא ברור לי כיצד ניתן לחלוק על השיטה הכללית של קאנט (ולא על חלוקה אחרת פנימית יותר של מושגים או דינמיקות) שבהחלט מחלצת אותנו מהבעיה שבסיבתיות
הפילוסופיה שלו היא הסבר אלטרנטיבי ואלגנטי לתפיסה האנושית ואני לא רואה מדוע העדר הוכחה צריך להניא אותנו מלראות בשיטותיו נכונות (או לכל הפחות אם נכיל את קאנט על עצמו נצטרך לומר שהם תיאור מדויק של המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי הסובייקט)
או אולי כוונתך לביקורות שציינת אחר כך (שאליהם אינני מודע ובהחלט צריך להרחיב לאחר הלימוד של את הפילוסופיה הקאנטיאית.) אם כי לא ברור לי כיצד ניתן לחלוק על השיטה הכללית של קאנט (ולא על חלוקה אחרת פנימית יותר של מושגים או דינמיקות) שבהחלט מחלצת אותנו מהבעיה שבסיבתיות
^אין לקאנט דרך להוכיח התאמה של הבניין שלו למציאות. נוכל לדמות לנו מבנה שיהיה מפואר ככל שיהיה, כל עוד הוא לא נוגע במציאות, ולא תתכן הוכחה עתידית של קורלציה שלו למציאות, הוא חסר כל משמעות כהסבר לעולם (נוכל להמשיל זאת עם סיפור הבריאה התנ"כי, שעם כל הנוי והאלגנטיות שלו אל מול תאוריית המפץ, עדיין נעדיף אותה בשל הקורלציה שלה עם המציאות. אמנם פה הוכחת הקורלציה היא אמפירית, אך כוונתי להוכחה לקורלציה במובן הרחב של מילה). טענה כמו זו של הגל שהבאת, על פיה האמת חושפת את עצמה כפי שחושף האור את עצמו, אם להשתמש בניסוח של שפינוזה, היא טענה פסיכולוגיסטית מובהקת (ששוללת את עצמה, אגב), שאין שום דרך להגיע ממנה אל האמת האובייקטיבית; בהנחה שזו קיימת (והלוגוצנטריזם, והנחת מדע זמנו כאמת, אלו הן בעיות נוספות אצל קאנט). אמנם הפרגמטיציסט יכול לטעון לנו שהוא אינו מחפש תאוריה שתתאים למציאות, אלא אך ורק תאוריה שימושית, אך לאותו פרגמטיציסט נשיב שאם כך ראוי לו לקבל את תורת הריאליזם הנאיבי, שכן היא השימושית והיעילה ביותר שלא לצורך מציאת האמת.
בין כה ובין כה, המבנה של קאנט הוא "ארמון פורח באוויר", במינוחו של מיימון.
בין כה ובין כה, המבנה של קאנט הוא "ארמון פורח באוויר", במינוחו של מיימון.
כיצד ניתן להשוואת בין תאוריה פילוסופית למדעית? ראשית הוכחה אמפירית איננה קבילה באופן פילוסופי. ושנית אני יכול לטעון שהתאוריה שלו היא זאת שצריכה להתקבל לאחר שחתכנו את כלל ההסברים האונולוגים והאפיסטמולוגים האחרים עם תערו של אוקהם. אני יודע שניתן גם לטעון שהתורה שלו איננה אלגנטית ופשוטה יותר אלא להיפך, ובכל זאת היא מכילה כמה טענות חזקות שלא נראה שניתן לחלוק עליהן. אתן דוגמה, האם ניתן לטעון שקיים דבר לכשלעצמו? שקיים דבר מעבר לתפיסה האנושית שיהיה ניתן לתפיסה אנושית? אני סבור שאין אף פילוסוף שיטען שכן. ומכאן כבר תורתו של קאנט יותר ממתבקשת (לא ברמת הפרקטיקה אלא ביסודות שעליה נשענת).
^לכן הבהרתי שמדובר בדוגמה על הוכחה אמפירית. עזוב, אנלוגיה שגויה, קרא את הטענות בלבד. העולם כשלעצמו מכניס ליותר בעיות משהוא פותר, הן מצד ההנחה הישית המיותרת שלו (קאנט נזקק לו לצורך גבול ההכרה, אבל פיכטה ומיימון כבר הצביעו על הבעייתיות בגבול מסוג זה), והן מצד ההפרדה בינו לפנומנון (כפי שביקרו מרקס ואחרים). בכל מקרה, גם אם ניתן להתגבר על הבעיות הללו, התפיסה הדואלית של קאנט אלגנטית ופשוטה הרבה פחות מפנומנליזם או מוניזם, למשל.