האם דברים גאוניים בגלל היוצר שלהם או שבגלל שהיוצר שלהם נחשב גאון אנשים מחשיבים אותם לגאוניים?

יש שקילות בין האופציות. אם יש אמן שעד עתה יצר אומנות נשגבת, ולפתע יצר אומנות שנראית כנחותה בהרבה מיצירותיו הקודמות, אחשוב שככל הנראה מדובר בחוסר הבנה שלי את היצירה החדשה שיצר האמן, ואתאמץ למצוא בה את הגאונות שאפיינה את היוצר עד היצירה הזו. אם אמצא, אזי אשייך זאת ליוצר (שכן ידוע לי שהוא גאון, וכנראה הוא לא קלע לגאונות שמצאתי במקרה), אם לא אמצא, אזי סביר שהבעיה היא בי, שכן לא הגיוני לומר שעד עתה היה היוצר גאון בתחומו ולפתע קם בבוקר כשגאוניותו נשארה לנום.

שואל השאלה:
אבל האם הוא היה מלכתחילה גאון או שרק אנחנו מחפשים בו את הגאוניות הזו?
עיין ערך מיסטר בין.
הוא מראה שם "גאונות" של היוצר בתמונה בנונית לחלוטין ללא שום יופי מיוחד או משמעות כלשהי.
ייתכן, שכאשר האמן יודע שמכירים אותו אז הוא מרשה לעצמו ליצור יצירות גרועות ונותן להמון לימצוא את היופי בתוכן.
עיין ערך הפסל הבלתי נראה.

נניח למשל שאנחנו מוצאים קנבס לבן שעליו מצוייר פס כחול, פס שצוייר על ידי לאונרדו די סר פיירו דה וינצ'י בעצמו. כולם משתאים מהיופי הענוג שביצירה, שמחים על גילויה, דוקטורטים נכתבים, אסכולות מתפתחות, פולמוסים פרשניים ליצירה נעשים חריפים יותר ויותר. עד שלפתע מגיע חוקר ואומר שזה בכלל ציור שצויר על ידיו בילדותו, ואביו שהיה היסטוריון וחוקר של אמנות הרנסנס החליט לעשות מעין הונאה לצורכי כסף. השאלה כעת היא: האם כאשר הילד צעק שהמלך הוא עירום הדיונים התכופים של מיטב אנשי האופנה על הסיבה שבגינה בגדי הקיסר כה נאים, נעלמו כלא היו? בשאלה העקרונית הזו, האם הגאונות נמצאת באדם או בחברה שסביבו, התשובה ברורה לדעתי - הגאונות נמצאת בחברה, אך זאת חייבת מושא כלשהו לבנות עליו את השיח הענף, ללא המצע הרגולטיבי הזה השיח נכנס לכאוס. עלינו לחשוב שבעולם אידיאלי השיח על הציור ועל בגדי המלך היה נמשך גם לאחר הגילוי המפתיע.

שואל השאלה:
אז אתה בעצם מסכים איתי.

אני תמיד מסכים איתך!

שואל השאלה:
שהחברה היא הגאונית וכל אמן יכול לנצל אותנו לטובתו האישית.

שואל השאלה:
חח.
מן הסתם לא תמיד, מאחר שאתה לא יודע מי אני ואתה יודע שאני לא אתה.
אבל תודה(:

^^לא בדיוק. טענתי היא שהגאונות של האמן קיימת, אך היא נמצאת בחברה.

^עם עצמי אני מסכים פחות משאני מסכים עם אחרים.

שואל השאלה:
אתה בעצם טוען שברגע שהחברה חושבת שמישהו פשוט הוא גאון הם יתוו לו גאונות שלא שייכת לו?
ובכך הוא למעשה הופך לגאון? בלי ידיעתו?

אדגים זאת עם אדם שזכה לתואר "לא־נורמלי". אי־הנורמליות של אותו אדם נמצאת בתוך החברה, שכן אם ניקח את האדם ונבודד אותו באי סגור, לא יהיה שום ביטוי לאי־הנורמליות שלו, וזאת מפני שזו תכונה שלו שנמצאת בחברה שמסביבו, אך מהותית היא שלו. כוונתי היא, שיש תכונות ששייכות לאדם אך לא נמצאות בו עצמו, גאונות היא תכונה זהה.

שואל השאלה:
מה? אבל נורמליות היא תכונה יחסית לחברה ואילו גאונות זו תכונה עצמית. במיוחד במקרה הזה שבו החברה היא זו שמעניקה לו את התואר גאון ללא כל הצדקה.

טענתי היא שגאונות היא תכונה שנמצאת בחברה גם כן.

שואל השאלה:
אבל האם זה נכון לקרוא לו גאון לאחר שאתה יודע שלא הייתה מחשבה מאחורי זה או שמא עצם המחשבה היא הגאונות גם ללא ביטוי במציאות.

אם לא הייתה מחשבה ביצירה, ועדיין מצאו בה גאונות. אז הגאונות היא תכונה של היצירה.

שואל השאלה:
אז למעשה, היוצר, טיפש ככל שיהיה יכול ליצור יצירה גאונית ממנו אלפי מונים על ידי התחזות לגאון.

שואל השאלה:
אם כך, יצירות אנושיות כמו איינשטיין לא מעידות כלל על גאונותו של ה' אלא רק על כמה אנו חושבים שהוא גאון.
ולכן, על פי יצירותיו לא ניתן לאמוד את חוכמתו.
( בלי שום קשר למידע אחר שיש לנו עליו ).
מה שלמעשה סותר את כל אלו שמייחסים בורא לעולם מופלא זה מעצם היותו מופלא.

^^לא אמרתי את זה.

^זו לא ביקורת טובה. כי יותר סביר לומר שהיוצר גאון, מאשר לומר שהוא טיפש ויצא לו פוקס.

שואל השאלה:
הרגע הוכחנו שלא צריך שהיצירה עצמה תיהיה טובה אלא רק שיאמינו שהיא כזו.
כמו הפסל הבלתי נראה שלי והפס הכחול שלך.
כך גם העולם שנראה לנו מופלא לאחר ניתוח מעמיק יכל להיות פשוט ביותר וכל העומק הוא רק שלנו.

על זאת אני מסכים.