למה כשהבנות גודלות ומתעניינות בבנים, הן נהיות יותר ממורמרות ושונאות אחד את השניה (אפילו בתוך חברות)?

כי הן לא עושות את כל מוסד הזוגיות רק אחרי חתונה בקדושה וטהרה אלא רק הולכות אחרי ההורמונים וכו'

כי הסצינה הרומנטית תחרותית, והרבה בנות חושבות שעדיף להן להסתכסך עם בנות חברות כדי להשיג חבר.

ברור שרק "חברות" יש להן קייס בכלל לקנא או לשנוא-לא מקנאים או שונאים מישהי שאין לך אתה קשר כלשהו...

זה טבעי-כי בעיני חברות כולן שוות, ומי שמקבלת יותר תשומת לב-מעוררת כעס, או סוג של חרדה, כמו הזנחת החברות, התנשאות וכו'... אפשר לומר, שה"שנאה" באה הרבה פעמים כמנגנון המקדם הגנה."הרי במילא היא תיכף תעלם לנו.."
ותמיד תהיה המחשבה או החשיבה (הלא נכונה, אגב) שהיות ואנו "שוות" מה שקורה לה, היה צריך כביכול לקרות גם לי,"במה היא טובה ממני?" וכו'..

אהבת אמת וחברות-נמדדת על פי קיטריונים אחרים, נאמנות, פרגון שמחה בשמחתה-ומצטערת בשבילה, זה בד"כ בא, מאוחר יותר ורק כשיש "מרחב מחיה" והתרחקות לסירוגין, מתוך הסכמה.