6 תשובות
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
שמירת כשרות היא שם כולל לאיסורים רבים בתחום האוכל:
איסור על אכילת בהמות, חיות, עופות ודגים שאינם כשרים, גם בבהמות הכשרות חל איסור על אכילת חלקים מהם, ויש צורך להוציא את הדם ואת החלקים הבעייתים, ובדיקה של חלקים שיכולים לגרום לבהמה או לעוף להיות טריפה, כמו כן דיני הכשרות מחייבים שמירה על הרחקה בין בשר לחלב, ואיסור על דברים האסורים מבישול עם מאכלים כשרים
אז למה לשמור על כשרות?
אנחנו שומרים על כשרות כי ככה ה' ציוה אותנו, אנחנו מבינים שאם ה' ציוה יש לו סיבות שאת חלקם כנראה לא נבין לעולם, ולמרות זאת אנחנו מנסים לברר ולהבין בכלים שאנחנו מבינים.
אז מהו הטעם?
כי ה' רוצה לגרום לנו לזכך את תאוותינו - אדם חי בעולם שבו תאוותיו יכולות לגרור אותו, כולנו רואים אנשים שנגררים אחרי תאוותיהם, והעולם כולו מבין שהוא צריך איזה מצפון - מצפן רוחני שנותן לו כיוון ומשהו רוחני על מנת שלא ירגיש כמו בהמה.
התורה נותנת לנו איסורים וסייגים ברורים על מנת שלא נמשך אחרי תאוותינו אלא נוכל לשלוט על עצמנו ולווסת את התאוות במקומות שאנחנו צריכים לשמור עליהן.
שמעתי מרב אחד שכשהוא היה צעיר הוא למד בישיבה, והגיע אליו ילד שאינו שומר מצוות ללמוד לבר המצווה, הוא ראה אותו לומד הלכות איסור והיתר של מאכלים אסורים והוא שאל אותו מה הוא לומד, הרב הסביר לו, ולאחר שהילד חזר הביתה אמא שלו התקשרה לרב, ושאלה אותו מה הוא לימד אותו, הוא נלחץ מהשאלה, ואז האמא הסבירה שאף פעם הילד שלה לא שאל שאלות על האוכל שהוא אוכל, ופתאום היום הוא שאל אם מה שהוא אוכל זה כשר, והיא שמחה שהילד מתעניין ושואל ולא אוכל בלי לשאול שאלות.
בדיוק הלכות הכשרות נועדו בשביל שנשאל שאלות, שלא נלך אחרי תאוותנו מבלי לשים לה מעצורים.
ישנם טעמים נוספים פנימיים - הקב"ה יודע שיש במאכלים הלא כשרים דברים שאיננו ראוים לאוכלם, אם מפני שהם לא יכולים לתרום לגופנו מבחינה רוחנית, ואם מפני שאינם מתאימים ליהודים לטבע נפשם.
כמובן שאכילת כשר משפיעה עלינו הן במישור הרוחני והן במישור של המידות כפי שהזכרנו קודם זה אמור להפוך אותנו לאנשים שואלים יותר ומבררים יותר, אנשים שיש להם שאלות על האוכל שהם אוכלים, ולא אנשים שהשאלה היחידה על האוכל שהם אוכלים היא אם בא להם לאכול אותו. גם במישור הרוחני התורה מבטיחה שמי שאוכל מאכלות אסורות נפשו מטמטמת, אין הכוונה שהוא יתחיל לחשוב בצורה לא רציונלית, אבל בהחלט מבחינה רוחנית העולם שלו נפגם.
למה יש מנהגים שונים בין העדות?
מטבע הדברים במהלך השנים ישנם מחלוקות כיצד להבין את התורה, לדוגמה: התורה כתבה שלא לאכול את גיד הנשה, אך לא כתבה בדיוק היכן הוא נמצא, דברים אלו נתקבלו במסורת, ויש קהילות שאצלם המסורת נשכחה ולכן הם לא סומכים על הסרת גיד הנשה אלא לא אוכלים כלל את החלק האחורי, ישנם מחלוקות לגבי הוצאת הדם מהבשר, וגרימה לבשר שיהיה בלי איסור דם.
ישנם מחלוקות רבות שנובעות ממסורת, או מהבנה אחרת של המקורות הקדומים שאוסרים איסורים שונים (ישנם תשובות רבות באתר שמרחיבות על נושא זה)
- אתר כיפה
שמירת כשרות היא שם כולל לאיסורים רבים בתחום האוכל:
איסור על אכילת בהמות, חיות, עופות ודגים שאינם כשרים, גם בבהמות הכשרות חל איסור על אכילת חלקים מהם, ויש צורך להוציא את הדם ואת החלקים הבעייתים, ובדיקה של חלקים שיכולים לגרום לבהמה או לעוף להיות טריפה, כמו כן דיני הכשרות מחייבים שמירה על הרחקה בין בשר לחלב, ואיסור על דברים האסורים מבישול עם מאכלים כשרים
אז למה לשמור על כשרות?
אנחנו שומרים על כשרות כי ככה ה' ציוה אותנו, אנחנו מבינים שאם ה' ציוה יש לו סיבות שאת חלקם כנראה לא נבין לעולם, ולמרות זאת אנחנו מנסים לברר ולהבין בכלים שאנחנו מבינים.
אז מהו הטעם?
כי ה' רוצה לגרום לנו לזכך את תאוותינו - אדם חי בעולם שבו תאוותיו יכולות לגרור אותו, כולנו רואים אנשים שנגררים אחרי תאוותיהם, והעולם כולו מבין שהוא צריך איזה מצפון - מצפן רוחני שנותן לו כיוון ומשהו רוחני על מנת שלא ירגיש כמו בהמה.
התורה נותנת לנו איסורים וסייגים ברורים על מנת שלא נמשך אחרי תאוותינו אלא נוכל לשלוט על עצמנו ולווסת את התאוות במקומות שאנחנו צריכים לשמור עליהן.
שמעתי מרב אחד שכשהוא היה צעיר הוא למד בישיבה, והגיע אליו ילד שאינו שומר מצוות ללמוד לבר המצווה, הוא ראה אותו לומד הלכות איסור והיתר של מאכלים אסורים והוא שאל אותו מה הוא לומד, הרב הסביר לו, ולאחר שהילד חזר הביתה אמא שלו התקשרה לרב, ושאלה אותו מה הוא לימד אותו, הוא נלחץ מהשאלה, ואז האמא הסבירה שאף פעם הילד שלה לא שאל שאלות על האוכל שהוא אוכל, ופתאום היום הוא שאל אם מה שהוא אוכל זה כשר, והיא שמחה שהילד מתעניין ושואל ולא אוכל בלי לשאול שאלות.
בדיוק הלכות הכשרות נועדו בשביל שנשאל שאלות, שלא נלך אחרי תאוותנו מבלי לשים לה מעצורים.
ישנם טעמים נוספים פנימיים - הקב"ה יודע שיש במאכלים הלא כשרים דברים שאיננו ראוים לאוכלם, אם מפני שהם לא יכולים לתרום לגופנו מבחינה רוחנית, ואם מפני שאינם מתאימים ליהודים לטבע נפשם.
כמובן שאכילת כשר משפיעה עלינו הן במישור הרוחני והן במישור של המידות כפי שהזכרנו קודם זה אמור להפוך אותנו לאנשים שואלים יותר ומבררים יותר, אנשים שיש להם שאלות על האוכל שהם אוכלים, ולא אנשים שהשאלה היחידה על האוכל שהם אוכלים היא אם בא להם לאכול אותו. גם במישור הרוחני התורה מבטיחה שמי שאוכל מאכלות אסורות נפשו מטמטמת, אין הכוונה שהוא יתחיל לחשוב בצורה לא רציונלית, אבל בהחלט מבחינה רוחנית העולם שלו נפגם.
למה יש מנהגים שונים בין העדות?
מטבע הדברים במהלך השנים ישנם מחלוקות כיצד להבין את התורה, לדוגמה: התורה כתבה שלא לאכול את גיד הנשה, אך לא כתבה בדיוק היכן הוא נמצא, דברים אלו נתקבלו במסורת, ויש קהילות שאצלם המסורת נשכחה ולכן הם לא סומכים על הסרת גיד הנשה אלא לא אוכלים כלל את החלק האחורי, ישנם מחלוקות לגבי הוצאת הדם מהבשר, וגרימה לבשר שיהיה בלי איסור דם.
ישנם מחלוקות רבות שנובעות ממסורת, או מהבנה אחרת של המקורות הקדומים שאוסרים איסורים שונים (ישנם תשובות רבות באתר שמרחיבות על נושא זה)
- אתר כיפה
וכתוב :)
ויקרא פרק יא
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. ב דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. ג כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ. ד אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. ה וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. ו וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. ז וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם. ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם. ט אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים--אֹתָם תֹּאכֵלוּ. י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם. יא וְשֶׁקֶץ, יִהְיוּ לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וְאֶת-נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. יג וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה. יד וְאֶת-הַדָּאָה--וְאֶת-הָאַיָּה, לְמִינָהּ. טו אֵת כָּל-עֹרֵב, לְמִינוֹ. טז וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף; וְאֶת-הַנֵּץ, לְמִינֵהוּ. יז וְאֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַשָּׁלָךְ, וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף. יח וְאֶת-הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת-הַקָּאָת, וְאֶת-הָרָחָם. יט וְאֵת, הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה, לְמִינָהּ; וְאֶת-הַדּוּכִיפַת, וְאֶת-הָעֲטַלֵּף. כ כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף, הַהֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. כא אַךְ אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף, הַהֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע: אֲשֶׁר-לא (לוֹ) כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו, לְנַתֵּר בָּהֵן עַל-הָאָרֶץ. כב אֶת-אֵלֶּה מֵהֶם, תֹּאכֵלוּ--אֶת-הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ, וְאֶת-הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ; וְאֶת-הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ, וְאֶת-הֶחָגָב לְמִינֵהוּ. כג וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף, אֲשֶׁר-לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. כד וּלְאֵלֶּה, תִּטַּמָּאוּ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. כה וְכָל-הַנֹּשֵׂא, מִנִּבְלָתָם--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. כו לְכָל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת, וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִטְמָא. כז וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-כַּפָּיו, בְּכָל-הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל-אַרְבַּע--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. כח וְהַנֹּשֵׂא, אֶת-נִבְלָתָם--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב; טְמֵאִים הֵמָּה, לָכֶם. {ס}
כט וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ: הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. ל וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ, וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשָׁמֶת. לא אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם, בְּכָל-הַשָּׁרֶץ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. לב וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי, אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר. לג וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר-יִפֹּל מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ. לד מִכָּל-הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם--יִטְמָא; וְכָל-מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל-כְּלִי יִטְמָא. לה וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו, יִטְמָא--תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ, טְמֵאִים הֵם; וּטְמֵאִים, יִהְיוּ לָכֶם. לו אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר; וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא. לז וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם, עַל-כָּל-זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ--טָהוֹר, הוּא. לח וְכִי יֻתַּן-מַיִם עַל-זֶרַע, וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו--טָמֵא הוּא, לָכֶם. {ס}
לט וְכִי יָמוּת מִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר-הִיא לָכֶם לְאָכְלָה--הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. מ וְהָאֹכֵל, מִנִּבְלָתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב; וְהַנֹּשֵׂא, אֶת-נִבְלָתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. מא וְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--שֶׁקֶץ הוּא, לֹא יֵאָכֵל. מב כֹּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע, עַד כָּל-מַרְבֵּה רַגְלַיִם, לְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--לֹא תֹאכְלוּם, כִּי-שֶׁקֶץ הֵם. מג אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם. מד כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. מה כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. מו זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְהָעוֹף, וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם; וּלְכָל-נֶפֶשׁ, הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ. מז לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.
ויקרא פרק יא
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. ב דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. ג כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ. ד אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. ה וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. ו וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. ז וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם. ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם. ט אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים--אֹתָם תֹּאכֵלוּ. י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם. יא וְשֶׁקֶץ, יִהְיוּ לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וְאֶת-נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. יג וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה. יד וְאֶת-הַדָּאָה--וְאֶת-הָאַיָּה, לְמִינָהּ. טו אֵת כָּל-עֹרֵב, לְמִינוֹ. טז וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף; וְאֶת-הַנֵּץ, לְמִינֵהוּ. יז וְאֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַשָּׁלָךְ, וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף. יח וְאֶת-הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת-הַקָּאָת, וְאֶת-הָרָחָם. יט וְאֵת, הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה, לְמִינָהּ; וְאֶת-הַדּוּכִיפַת, וְאֶת-הָעֲטַלֵּף. כ כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף, הַהֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. כא אַךְ אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף, הַהֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע: אֲשֶׁר-לא (לוֹ) כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו, לְנַתֵּר בָּהֵן עַל-הָאָרֶץ. כב אֶת-אֵלֶּה מֵהֶם, תֹּאכֵלוּ--אֶת-הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ, וְאֶת-הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ; וְאֶת-הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ, וְאֶת-הֶחָגָב לְמִינֵהוּ. כג וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף, אֲשֶׁר-לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. כד וּלְאֵלֶּה, תִּטַּמָּאוּ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. כה וְכָל-הַנֹּשֵׂא, מִנִּבְלָתָם--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. כו לְכָל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת, וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִטְמָא. כז וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-כַּפָּיו, בְּכָל-הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל-אַרְבַּע--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. כח וְהַנֹּשֵׂא, אֶת-נִבְלָתָם--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב; טְמֵאִים הֵמָּה, לָכֶם. {ס}
כט וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ: הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. ל וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ, וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשָׁמֶת. לא אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם, בְּכָל-הַשָּׁרֶץ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. לב וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי, אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר. לג וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר-יִפֹּל מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ. לד מִכָּל-הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם--יִטְמָא; וְכָל-מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל-כְּלִי יִטְמָא. לה וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו, יִטְמָא--תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ, טְמֵאִים הֵם; וּטְמֵאִים, יִהְיוּ לָכֶם. לו אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר; וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא. לז וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם, עַל-כָּל-זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ--טָהוֹר, הוּא. לח וְכִי יֻתַּן-מַיִם עַל-זֶרַע, וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו--טָמֵא הוּא, לָכֶם. {ס}
לט וְכִי יָמוּת מִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר-הִיא לָכֶם לְאָכְלָה--הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. מ וְהָאֹכֵל, מִנִּבְלָתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב; וְהַנֹּשֵׂא, אֶת-נִבְלָתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. מא וְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--שֶׁקֶץ הוּא, לֹא יֵאָכֵל. מב כֹּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע, עַד כָּל-מַרְבֵּה רַגְלַיִם, לְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--לֹא תֹאכְלוּם, כִּי-שֶׁקֶץ הֵם. מג אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם. מד כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. מה כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. מו זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְהָעוֹף, וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם; וּלְכָל-נֶפֶשׁ, הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ. מז לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.
כן כתוב. זה כתוב בצורה הזאת "לא תבשל גדי בחלב אימו"
עכשיו בשביל לדעת את הכוונות קיבלנו את התורה שבעל פה שנכתה על ידיי רבי עקיבה כדיי שלא ישכח תורה מישראל.
ולדוגמא כמו שאני אכעס על מישהו שנוהג בצורה מסכנת את עובריי הדרך ואצעק לו מי נתן לך רישיון.....
אין הכוונה שאני באמת מתעניין במורה שלו אלה רוצה לומר לו שהוא נוהג בצורה מסכנת.
ככה זו התורה שבעל פה כשישראל התחילו לשכוח את הכוונות של התורה ולפרש אותה כמו שבא להם אז הוכרח הדבר שצריך לרשום את הכוונות וזו היא התורה שבעל פה
עכשיו בשביל לדעת את הכוונות קיבלנו את התורה שבעל פה שנכתה על ידיי רבי עקיבה כדיי שלא ישכח תורה מישראל.
ולדוגמא כמו שאני אכעס על מישהו שנוהג בצורה מסכנת את עובריי הדרך ואצעק לו מי נתן לך רישיון.....
אין הכוונה שאני באמת מתעניין במורה שלו אלה רוצה לומר לו שהוא נוהג בצורה מסכנת.
ככה זו התורה שבעל פה כשישראל התחילו לשכוח את הכוונות של התורה ולפרש אותה כמו שבא להם אז הוכרח הדבר שצריך לרשום את הכוונות וזו היא התורה שבעל פה
לא הכל אמרו הליו כתוב בתורה. יש גם תורה שבעל פה, ויש דברים שהם מדרבן, התרוה (דברים יז, ח-יא) אמרה להקשיב לחכמים.
רשום בתנך ז"א בתורה שבכתב על האיסור וגם בתורה שבע"פ
אנונימית
גם מה שכולם כאן כתבו וגם מחקרים הראו שזה יותר בריא
אז שתדעו שכל מה שה' מצווה עלינו יש לו משמעות
וגם יש בזה משהו מוסרי (''לא תבשל גדי בחלב אמו")
שלא אוכלים את הגדי עם החלב של אמא שלו, תחשבו על זה..
אז שתדעו שכל מה שה' מצווה עלינו יש לו משמעות
וגם יש בזה משהו מוסרי (''לא תבשל גדי בחלב אמו")
שלא אוכלים את הגדי עם החלב של אמא שלו, תחשבו על זה..
אנונימית