אני צריכה ביקורת בונה למונולוג שכתבתי

(זאת רק ההתחלה של המונולוג)
"לא חשבתי שככה תראה את המקום הזה בפעם הראשונה. קשור לכיסא, בדיוק כמו כל האנשים שהיו פה לפנייך. רק שלעומתם, אני חשבתי שאתה תצא מפה בחיים. אני דימיינתי אותך צועד לפה, אחרי ששנינו עמדנו תחת החופה והבטחת לי שתאהב אותי לא משנה מה, רואה את מה שאני באמת עושה בזמן שאני אומרת לך שאני יוצאת עם חברות. רואה את מה שהחברה מחשיבה כחטא. ואתה עומד ומסתכל, מחזיק לי את היד ומצטרף אליי, כי הבטחת לאהוב אותי תמיד. כי זה מה שבעל ואישה עושים. (שתיקה קצרה) לא?
כמובן שאף אחד מאיתנו בחיים לא ידע. והכל באשמתך."