17 תשובות
סיפור המעשה:
הסיפור מתאר מסע של אם חרדית מירושלים אל בתה החיה בקיבוץ במדבר, במטרה להחזירה הביתה, לעולם החרדי. בזמן המסע חל תהליך של היוודעות פנימית ביחסה של האם אל הסובב אותה ואל האנשים הקרובים לה.
העלילה:
נושא הסיפור הוא יחסי אם ובתה ומסע התוודעות של האם ומהפך בליבה.
ויקטוריה באה למדבר כועסת ורוגזת על בתה. על שזו פנתה עורף לערכים ולדרך החיים עליהם חונכה. לא רק שיצאה מהדת אל חיי הקיבוץ שהם סמל ל"התפקרות" בעיני החרדים, אלא גם מן העיר המסמלת תרבות, ארגון חיים וסדר היא מצאה מקום במדבר, שמסמל את הטבע, הראשוניות ולמעשה את כל ההוויה הציונית. האם, ויקטוריה כמסמלת בדמותה את העדה החרדית מתחלחלת לרעיון שבתה חיה בחטא עם חבר הקיבוץ.
ויקטוריה מנסה להגן על ערכיה, כבודה וכבוד משפחתה ע"י הצלת הבת מהתפקרות. מתוך המפגש עם הבת, חווית חייה של הבת ואהוב ליבה, היא לומדת כי המפגש האמיתי הוא החשוב ובכך מתחיל מפנה בחיי הנפש שלה ובקבלתה את בתה תוך בדיקה פנימית עמוקה, של חייה וערכיה.
מתוך המפגש האמיתי עם בתה היא מבינה כי הבת מאושרת וצודקת בבחירת דרכה.
היא מתרשמת כי בתה חיה עם דובי המתואר בפשטותו ובאהבתו את התפוחים. פשטות זו חוזרת על עצמה בעוצמת אהבתו לרבקה וטיפולו בה.
עיצוב חיי הנפש של הדמויות נעשה ע"י פיזור רמזים. למשל, החלום על אלקיים הצורף - תחושת החמצה של האהבה והתסכול בחיי האהבה של ויקטוריה.
מתוך הרמזים צומחת דמות שלאשה החיה את חייה חיים ללא אושר, חיים התואמים מסגרת וחוקים החסרים תחושות נפש ואהבה.
ויקטוריה היא אשה דתיה, מנהגיה דתיים (מברכת על התפוח, מטפחת על ראשה). מסתבר, ששליחותה, היא שליחות של אחרים - של בעלה, של המסורת. היא אינה מודה בכך שהיא שולחת גם את עצמה לבחינה זו של חייה.
המפגש החריף עם הקיבוץ ועם בתה, הנראית טוב יותר, ועם דובי האוהב והמטפח, מביא אותה לגילוי שחייה שלה הם בעצם החמצה של חיי אושר ואהבה.
היא מבינה שבתה מאושרת וצודקת בדרכה ובערכיה שהם ערכי הגינות וצניעות ומתאימים גם בעולם שהוא אינו, דווקא חרדי.
חיים מאושרים, היא מבינה, אפשר לחיות גם ללא נישואין .
ויקטוריה עוברת מהפך.
היא מצליחה לקבל את העולם החילוני השונה מהעולם החרדי. כשהיא חוזרת אל בעלה בירושלים היא שונה.
למרות השוני והמהפך שעברה, היא לא עוזבת את הבית, אלא מנסה לפתח מערכת יחסים חדשה עם בעלה, כדרך התמודדות אופטימית. לראיה היא מביאה תפוח בדבש, סמל להתחדשות.
ויקטוריה היא דמות עגולה שחל בה שינוי דרמטי. מדמות של אשה שמרנית, מסוגרת ואדוקה בדעותיה ודרכיה, שבאה להגן על ערכיה וכבודה ולהציל את בתה מחיי הפקרות, היא הופכת לאשה פתוחה, מבינה ומוכנה להתמודד עם השינוי שחל בה.
הסיפור מתאר מסע של אם חרדית מירושלים אל בתה החיה בקיבוץ במדבר, במטרה להחזירה הביתה, לעולם החרדי. בזמן המסע חל תהליך של היוודעות פנימית ביחסה של האם אל הסובב אותה ואל האנשים הקרובים לה.
העלילה:
נושא הסיפור הוא יחסי אם ובתה ומסע התוודעות של האם ומהפך בליבה.
ויקטוריה באה למדבר כועסת ורוגזת על בתה. על שזו פנתה עורף לערכים ולדרך החיים עליהם חונכה. לא רק שיצאה מהדת אל חיי הקיבוץ שהם סמל ל"התפקרות" בעיני החרדים, אלא גם מן העיר המסמלת תרבות, ארגון חיים וסדר היא מצאה מקום במדבר, שמסמל את הטבע, הראשוניות ולמעשה את כל ההוויה הציונית. האם, ויקטוריה כמסמלת בדמותה את העדה החרדית מתחלחלת לרעיון שבתה חיה בחטא עם חבר הקיבוץ.
ויקטוריה מנסה להגן על ערכיה, כבודה וכבוד משפחתה ע"י הצלת הבת מהתפקרות. מתוך המפגש עם הבת, חווית חייה של הבת ואהוב ליבה, היא לומדת כי המפגש האמיתי הוא החשוב ובכך מתחיל מפנה בחיי הנפש שלה ובקבלתה את בתה תוך בדיקה פנימית עמוקה, של חייה וערכיה.
מתוך המפגש האמיתי עם בתה היא מבינה כי הבת מאושרת וצודקת בבחירת דרכה.
היא מתרשמת כי בתה חיה עם דובי המתואר בפשטותו ובאהבתו את התפוחים. פשטות זו חוזרת על עצמה בעוצמת אהבתו לרבקה וטיפולו בה.
עיצוב חיי הנפש של הדמויות נעשה ע"י פיזור רמזים. למשל, החלום על אלקיים הצורף - תחושת החמצה של האהבה והתסכול בחיי האהבה של ויקטוריה.
מתוך הרמזים צומחת דמות שלאשה החיה את חייה חיים ללא אושר, חיים התואמים מסגרת וחוקים החסרים תחושות נפש ואהבה.
ויקטוריה היא אשה דתיה, מנהגיה דתיים (מברכת על התפוח, מטפחת על ראשה). מסתבר, ששליחותה, היא שליחות של אחרים - של בעלה, של המסורת. היא אינה מודה בכך שהיא שולחת גם את עצמה לבחינה זו של חייה.
המפגש החריף עם הקיבוץ ועם בתה, הנראית טוב יותר, ועם דובי האוהב והמטפח, מביא אותה לגילוי שחייה שלה הם בעצם החמצה של חיי אושר ואהבה.
היא מבינה שבתה מאושרת וצודקת בדרכה ובערכיה שהם ערכי הגינות וצניעות ומתאימים גם בעולם שהוא אינו, דווקא חרדי.
חיים מאושרים, היא מבינה, אפשר לחיות גם ללא נישואין .
ויקטוריה עוברת מהפך.
היא מצליחה לקבל את העולם החילוני השונה מהעולם החרדי. כשהיא חוזרת אל בעלה בירושלים היא שונה.
למרות השוני והמהפך שעברה, היא לא עוזבת את הבית, אלא מנסה לפתח מערכת יחסים חדשה עם בעלה, כדרך התמודדות אופטימית. לראיה היא מביאה תפוח בדבש, סמל להתחדשות.
ויקטוריה היא דמות עגולה שחל בה שינוי דרמטי. מדמות של אשה שמרנית, מסוגרת ואדוקה בדעותיה ודרכיה, שבאה להגן על ערכיה וכבודה ולהציל את בתה מחיי הפקרות, היא הופכת לאשה פתוחה, מבינה ומוכנה להתמודד עם השינוי שחל בה.
הופעת המוטיבים:
הלב הוא גם מוטיב חוזר לאורך הסיפור ומבטא את תחושותיה הפנימיות של הדמות הראשית ואת המהפך שחל בה.
"לבה סוער בה", "כאילו אין בלבה עליו", "כשבא דובי לקחתה לחדר האוכל.. לבה כבר הלך אחריו" , "הקשיחה לבה לעומתו", "ולבה תפח בה פתאום", ו"לבה כבר מפויס".
בנוסף למוטיב הלב חוזר לאורך הסיפור הבטוי: הפך. "הפכה במוחה", "ומה אם תהפוך לה רבקה גבה", כל הדרך הפכה בדעתה" ועוד.
ביטוי זה מדגיש את המהפך שהתרחש בלה של ויקטוריה, היא באה כועסת, היא חוזרת שונה - משהו התהפך בה. לבה מפויס ואוהב כלפי רבקה.
התפוחים ממלאים תפקיד של מוטיב סיפור המסגרת. התפוח מופיע באכספוזיציה, אחרי שהופיע בכותרת הסיפור. וכמו כן, התפוח בדבש בסיום הסיפור מוטיב התפוח מוסיף משמעות כאשר הוא נבנה במקביל להופעת דמותה של רבקה ומלווה אותה - התפוח פורח ומתפתח היטב במקום "הגידול" המתאים לו ביותר, ביחד עם הדאגה והמסירות של המטפל בהם דובי. אותו דובי מסייע לתמוך ולהיות ביחד עם רבקה שנראית טוב, פורחת ומלבלבת ליד דובי ובמדבר.
בסיפור "תפוחים מן המדבר" מוטיב יחסי "הורים בנים" בא לידי ביטוי בסיפור על יחסי אם ובתה הבאות מאותו עולם ערכים אך בוחרות בדרכים שונות. "מרד הנעורים" בא לידי ביטוי בעזיבתה של הבת רבקה, את ביתה, את משפחתה ואת ערכי ומנהגי העולם בו גדלה. הבת ה"מורדת" בערכי העולם הישן של אמה, כדרכו של עולם, נקראת לסדר. האם טורחת לעשות את הדרך הארוכה עד למדבר, ובכך ניתן להבין עד כמה השבר נורא בעיניה. היא מגלה כי החיים קשורים ליחסים המושתתים על אהבה ואמת. היא פונה אל עולם חדש, כאילו "טעמה מעץ הדעת". כעסה של האם ודאגתה הרבה לבתה מובלעים בסיפור. מוטיב זה שזור ומופיע בסיפורים שונים בספרות העולמית, מסתיים בתהליך התוודעות של האם אל עצמה ומהפך בליבה.
מוטיב ההיפוך מתקשר למוטיב התפוח ולמוטיב יחסי "אם-בת". התפוח ביסודו אינו גידול מדברי - הוא זקוק למים, לקור ולהשקעה מיוחדת במשאבים כדי לקבל תוצאות מוצלחות. כך גם ההיפוך ביחסי האם אל בתה. רק במקום המדברי, המרוחק, שבו חיה בתה חיים מופקרים כביכול, נוצר ההיפוך ביחסה של האם אל בתה וביחסה והבנתה את חייה שלה עצמה וחיי משפחתה.
הלב הוא גם מוטיב חוזר לאורך הסיפור ומבטא את תחושותיה הפנימיות של הדמות הראשית ואת המהפך שחל בה.
"לבה סוער בה", "כאילו אין בלבה עליו", "כשבא דובי לקחתה לחדר האוכל.. לבה כבר הלך אחריו" , "הקשיחה לבה לעומתו", "ולבה תפח בה פתאום", ו"לבה כבר מפויס".
בנוסף למוטיב הלב חוזר לאורך הסיפור הבטוי: הפך. "הפכה במוחה", "ומה אם תהפוך לה רבקה גבה", כל הדרך הפכה בדעתה" ועוד.
ביטוי זה מדגיש את המהפך שהתרחש בלה של ויקטוריה, היא באה כועסת, היא חוזרת שונה - משהו התהפך בה. לבה מפויס ואוהב כלפי רבקה.
התפוחים ממלאים תפקיד של מוטיב סיפור המסגרת. התפוח מופיע באכספוזיציה, אחרי שהופיע בכותרת הסיפור. וכמו כן, התפוח בדבש בסיום הסיפור מוטיב התפוח מוסיף משמעות כאשר הוא נבנה במקביל להופעת דמותה של רבקה ומלווה אותה - התפוח פורח ומתפתח היטב במקום "הגידול" המתאים לו ביותר, ביחד עם הדאגה והמסירות של המטפל בהם דובי. אותו דובי מסייע לתמוך ולהיות ביחד עם רבקה שנראית טוב, פורחת ומלבלבת ליד דובי ובמדבר.
בסיפור "תפוחים מן המדבר" מוטיב יחסי "הורים בנים" בא לידי ביטוי בסיפור על יחסי אם ובתה הבאות מאותו עולם ערכים אך בוחרות בדרכים שונות. "מרד הנעורים" בא לידי ביטוי בעזיבתה של הבת רבקה, את ביתה, את משפחתה ואת ערכי ומנהגי העולם בו גדלה. הבת ה"מורדת" בערכי העולם הישן של אמה, כדרכו של עולם, נקראת לסדר. האם טורחת לעשות את הדרך הארוכה עד למדבר, ובכך ניתן להבין עד כמה השבר נורא בעיניה. היא מגלה כי החיים קשורים ליחסים המושתתים על אהבה ואמת. היא פונה אל עולם חדש, כאילו "טעמה מעץ הדעת". כעסה של האם ודאגתה הרבה לבתה מובלעים בסיפור. מוטיב זה שזור ומופיע בסיפורים שונים בספרות העולמית, מסתיים בתהליך התוודעות של האם אל עצמה ומהפך בליבה.
מוטיב ההיפוך מתקשר למוטיב התפוח ולמוטיב יחסי "אם-בת". התפוח ביסודו אינו גידול מדברי - הוא זקוק למים, לקור ולהשקעה מיוחדת במשאבים כדי לקבל תוצאות מוצלחות. כך גם ההיפוך ביחסי האם אל בתה. רק במקום המדברי, המרוחק, שבו חיה בתה חיים מופקרים כביכול, נוצר ההיפוך ביחסה של האם אל בתה וביחסה והבנתה את חייה שלה עצמה וחיי משפחתה.
חח אני מרגישה שאת מתחרה בי^
אפיון דמויות ראשיות:
ויקטוריה: בתחילת הסיפור היא מצטיירת כאישה חרדית טיפוסית. חשיבתה סטריאוטיפית: היא חושבת על בתה כסוררת, ומבקשת להחזירה למוטב בכל מחיר. כל התרחישים שהיא מעלה בראשה הם סטריאוטיפיים, והמציאות תמוטט את כולם. פרטים שונים הנמסרים עליה מצביעים על היותה עקרת בית תלותית וצייתנית. כך למשל, נמסר לנו שבמשך 4 שנים היא לא נסעה לשום מקום, היא חוששת לנסוע לבדה באוטובוסים, ופוחדת שלא תדע להסתדר. עיניה לא רגילות לשמש פרט המרמז, שאת רוב חייה היא בילתה סגורה בבית. בשלב מאוחר יותר בסיפור היא אומרת לרבקה בתה שבעלה לא הרשה לה לבקר את בתם, ורבקה עוקצת אותה בשאלה "האם אין לך רצון משלך?". בשלב מאוחר עוד יותר ויקטוריה מעידה על עצמה שאף פעם לא ניהלה שיחת נפש אמיתית עם אף אחד מילדיה. כנראה, משום שהייתה טרודה בטיפול בסיסי בילדים רבים, וילדיה לא החשיבו אותה לסמכות בבית. עם זאת, ויקטוריה איננה אישה אטומה והרגש המרכזי, המאפיין אותה, הוא אהבת בתה. היא באמת אוהבת את רבקה, לכן כשהיא רואה שבתה מאושרת, היא מקבלת אותה ואת חייה החדשים. השינוי בה לא חל בפתאומיות, היא עוברת תהליך קשה של היפתחות הדרגתית. אך למרות, כל ניסיונותיה להתנגד לשינוי, היא לא מ
צליחה וגם לא רוצה להתווכח עם המציאות, שעיניה רואות היטב. לאחר שהשינוי מתחולל בה, היא רואה את חייה שלה מפרספקטיבה חדשה לחלוטין. למשל, היא מבינה שפספסה את ההזדמנות לאהוב ולהיות אהובה, משום שלא היה בה אומץ, שיש לבתה. החלום שהיא חולמת בלילה מעיד על שינוי בתפיסת העולם שלה. הוא חושף את הבנתה (בעקבות סיפור בתה) שהאהבה היא מהות החיים והאוצר האמיתי, ושהיא עצמה פספסה את הזדמנות הפז. כשהיא נוסעת לירושלים היא אישה חדשה: היא כבר לא מתכוונת לציית לבעלה, אלא להפך מתכננת להתייצב מולו ולהגן את תפיסת העולם החדשה שלה באומץ. היא לא רוצה לשקר לעצמה ולאחותה, אלא מתכוונת לומר לה את האמת העצובה.
ויקטוריה: בתחילת הסיפור היא מצטיירת כאישה חרדית טיפוסית. חשיבתה סטריאוטיפית: היא חושבת על בתה כסוררת, ומבקשת להחזירה למוטב בכל מחיר. כל התרחישים שהיא מעלה בראשה הם סטריאוטיפיים, והמציאות תמוטט את כולם. פרטים שונים הנמסרים עליה מצביעים על היותה עקרת בית תלותית וצייתנית. כך למשל, נמסר לנו שבמשך 4 שנים היא לא נסעה לשום מקום, היא חוששת לנסוע לבדה באוטובוסים, ופוחדת שלא תדע להסתדר. עיניה לא רגילות לשמש פרט המרמז, שאת רוב חייה היא בילתה סגורה בבית. בשלב מאוחר יותר בסיפור היא אומרת לרבקה בתה שבעלה לא הרשה לה לבקר את בתם, ורבקה עוקצת אותה בשאלה "האם אין לך רצון משלך?". בשלב מאוחר עוד יותר ויקטוריה מעידה על עצמה שאף פעם לא ניהלה שיחת נפש אמיתית עם אף אחד מילדיה. כנראה, משום שהייתה טרודה בטיפול בסיסי בילדים רבים, וילדיה לא החשיבו אותה לסמכות בבית. עם זאת, ויקטוריה איננה אישה אטומה והרגש המרכזי, המאפיין אותה, הוא אהבת בתה. היא באמת אוהבת את רבקה, לכן כשהיא רואה שבתה מאושרת, היא מקבלת אותה ואת חייה החדשים. השינוי בה לא חל בפתאומיות, היא עוברת תהליך קשה של היפתחות הדרגתית. אך למרות, כל ניסיונותיה להתנגד לשינוי, היא לא מ
צליחה וגם לא רוצה להתווכח עם המציאות, שעיניה רואות היטב. לאחר שהשינוי מתחולל בה, היא רואה את חייה שלה מפרספקטיבה חדשה לחלוטין. למשל, היא מבינה שפספסה את ההזדמנות לאהוב ולהיות אהובה, משום שלא היה בה אומץ, שיש לבתה. החלום שהיא חולמת בלילה מעיד על שינוי בתפיסת העולם שלה. הוא חושף את הבנתה (בעקבות סיפור בתה) שהאהבה היא מהות החיים והאוצר האמיתי, ושהיא עצמה פספסה את הזדמנות הפז. כשהיא נוסעת לירושלים היא אישה חדשה: היא כבר לא מתכוונת לציית לבעלה, אלא להפך מתכננת להתייצב מולו ולהגן את תפיסת העולם החדשה שלה באומץ. היא לא רוצה לשקר לעצמה ולאחותה, אלא מתכוונת לומר לה את האמת העצובה.
רבקה: בת למשפחה חרדית, שהתאהבה בבחור חילוני בגיל 16, התכתבה עמו במשך שנתיים, ולאחר מכן, ברחה אליו. מעשיה ואורח חייה של רבקה מאפיינים אותה בתור דמות מרדנית, אמיצה ועקשנית. היא לא פוחדת למרוד בהוריה ולשנות את אורח חייה באופן קיצוני. יתרה מזו, היא חותרת לעצמאות מוחלטת, לכן היא בכלל לא ממהרת להתחתן עם דובי. היא שואפת להוכיח לעצמה ולכולם שהיא מסוגלת לחיות חיים עצמאים ולבחור את בחירותיה באופן חופשי לחלוטין. היא בחורה דעתנית, שיודעת להגן על עמדותיה. זאת אפשר לראות בשיחותיה עם אמה. איננה חוששת מעימות גלוי, למרות שהיא6 אוהבת את אמה ומכבדת אותה. אפשר גם לראות שהיא בחורה חרוצה, שלא מפחדת מעבודה פיזית. מפי אחרים היא מאופיינת בתור אישה "משכמה ומעלה" אנשים מעריכים ומכבדים אותה, למרות שהיא עדיין בחורה מאוד צעירה, כמעט ילדה. אולם, מזיכרונותיה של ויקטוריה עולה שבני משפחתה של רבקה ראו בה נערה גולמית ומטומטמת. בבית הוריה לא זכתה להערכה ולכבוד. עד כדי כך שהם ניסו לכפות עליה שידוך משפיל. אבל היא מצאה בעצמה כוח להתנגד ליחס זה, ויצאה להגשים את עצמה בסביבה אחרת, שהתאימה לה יותר. משיחתה עם אמה עולה שהיא כועסת מאוד על אביה, שלדבריה, התעלם ממנה. דמות האב חסרה לה מאוד, ודובי, שהיה מבוגר ממנה במספר שנים, שימש עבורה גם כתחליף לאב.
תהליך של שינוי, שאותו עוברת ויקטוריה לאורך הסיפור:
השינוי שחל בוויקטוריה לא מתרחש בן-רגע, אלא מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט, אתאר את כל שלביו:
תהליך של שינוי, שאותו עוברת ויקטוריה לאורך הסיפור:
השינוי שחל בוויקטוריה לא מתרחש בן-רגע, אלא מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט, אתאר את כל שלביו:
בשלב הראשון של התהליך: וויקטוריה, כאמור, מצטיירת בתור דמות נוקשה ואטומה. היא מדמיינת את הפגישה עם בתה לפי תסריט סטריאוטיפי של עוינות ועימות. כשהיא נחשפת לראשונה לנוף המדברי היא מרגישה זרות מוחלטת - "כמי שהגיעה מארץ זרה". זרות זו מקבילה לאי-הבנה מוחלטת של החלטת הבת לעבור לקיבוץ חילוני. בשלב זה של הסיפור מובלטת הניגודיות בין עולמה של האם לזה של הבת.
גם בפגישה הראשונה עם הבת נמצא גילויים של זרות ואי-הכרה. היא לא מזהה את בתה, ששינתה את תסרוקתה ואת אופן לבושה, ורואה בה אישה זרה. תגובתה הראשונית היא צער ונזיפה. גם כאן בולטת הניגודיות בין שני עולמות למשל, בין לבושה החילוני של רבקה ללבושן המקובל של נשים חרדיות.
בסצנת ההיכרות עם דובי בפעם ראשונה מטשטשת הניגודיות. אך הניסיון בא מדובי ולא מוויקטוריה. בפעם ראשונה וויקטוריה מופתעת: הדברים לא מתרחשים לפי אף אחד מן התרחישים שבנתה בראשה. היא מייד שמה לב לכך דובי הוא איש חם ולבבי (שמו ילדותי וחם). בשלב זה של התפתחות העלילה לראשונה מופיע מוטיב ההקלה "וידיה קלות פתאום"
בשלב הבא וויקטוריה מנסה להתנגד לקירבה שנוצרה "לגמה מן המיץ לגימה גרועה". אך התנגדותה רק מחזקת את הקרבה: רבקה ודובי טופחים על גבה, והתפקידים מתחלפים. לפתע, וויקטוריה מרגישה שהם הבוגרים, ואילו היא התינוקת "כדרך שעושים לתינוק" (עמ' 71).
גם בפגישה הראשונה עם הבת נמצא גילויים של זרות ואי-הכרה. היא לא מזהה את בתה, ששינתה את תסרוקתה ואת אופן לבושה, ורואה בה אישה זרה. תגובתה הראשונית היא צער ונזיפה. גם כאן בולטת הניגודיות בין שני עולמות למשל, בין לבושה החילוני של רבקה ללבושן המקובל של נשים חרדיות.
בסצנת ההיכרות עם דובי בפעם ראשונה מטשטשת הניגודיות. אך הניסיון בא מדובי ולא מוויקטוריה. בפעם ראשונה וויקטוריה מופתעת: הדברים לא מתרחשים לפי אף אחד מן התרחישים שבנתה בראשה. היא מייד שמה לב לכך דובי הוא איש חם ולבבי (שמו ילדותי וחם). בשלב זה של התפתחות העלילה לראשונה מופיע מוטיב ההקלה "וידיה קלות פתאום"
בשלב הבא וויקטוריה מנסה להתנגד לקירבה שנוצרה "לגמה מן המיץ לגימה גרועה". אך התנגדותה רק מחזקת את הקרבה: רבקה ודובי טופחים על גבה, והתפקידים מתחלפים. לפתע, וויקטוריה מרגישה שהם הבוגרים, ואילו היא התינוקת "כדרך שעושים לתינוק" (עמ' 71).
בשלב הבא הקרבה הולכת וגוברת: בשיחה עם רבקה בפעם ראשונה בחיים נוצרת בין השתיים תקשורת אמיתית, ממנה מתחילה ההתקרבות. לכן נאמר שוויקטוריה דיברה עם בתה "כאשר לא דיברה עם ילדיה מעודה". כאן עולה מוטיב הראיה המתקשר לנושא של הבנה וגילוי. וויקטוריה מתחילה לראות את האמת ולהבין את בתה "ועיניה ראו וידעו טוב מראה פני בתה". וויקטוריה מתחילה לגלות את זהותה האמיתית של בתה "וכל דמותה כולה היא עצמה".
באותה השיחה קורה דבר נוסף: וויקטוריה לראשונה מקשיבה לדברי בתה. הקשבה זאת מחזקת את הקרבה. הבת אומרת לה את כל האמת על חייה. וויקטוריה מנסה להתגונן ולהדחיק את האמת. למשל, היא שואלת "באמת?"- על השידוך שניסו לכפות על רבקה.
שלב המשבר: זהו שלב חשוב מאוד בעלילה. בו וויקטוריה מצליחה להתגבר על האנטגוניזם (קונפליקט). היא זונחת את תכניתה להביא את בתה הביתה בכוח. היא מתחילה להפנים את הערכים החדשים, להם נחשפה בעקבות השיחה עם הבת "התהפכו לה הדברים פתאום".
באותה השיחה קורה דבר נוסף: וויקטוריה לראשונה מקשיבה לדברי בתה. הקשבה זאת מחזקת את הקרבה. הבת אומרת לה את כל האמת על חייה. וויקטוריה מנסה להתגונן ולהדחיק את האמת. למשל, היא שואלת "באמת?"- על השידוך שניסו לכפות על רבקה.
שלב המשבר: זהו שלב חשוב מאוד בעלילה. בו וויקטוריה מצליחה להתגבר על האנטגוניזם (קונפליקט). היא זונחת את תכניתה להביא את בתה הביתה בכוח. היא מתחילה להפנים את הערכים החדשים, להם נחשפה בעקבות השיחה עם הבת "התהפכו לה הדברים פתאום".
נסיגה: אולם, בהמשך חלה נסיגה קלה, משום שלא קל לוויקטוריה לשנות את תפיסת עולמה מן הקצה אל הקצה. בחלק השני של השיחה (לאחר שדובי חוזר לחדר) היפוך התפקידים מתחדד. הבת נוזפת באמה "ואת, אין לך רצון מעצמך?". וויקטוריה מנסה להתגונן בפני השינוי החל בא על-ידי כך שהיא תוקפת את דובי, ומנסה להפיל את כל האשמה עליו.
אולם, כשדובי עונה לה בהומור, קשה לה שלא לחבב אותו "והיא עצרה את צחוקה בכוח".
לאחר מכן, ויקטוריה מגלה, שלה ולדובי יש "אהבה משותפת", רבקה. היא גם מגלה את בתה מחדש, כאדם בוגר, עצמאי ועומד על דעתו. בשלב זה וויקטוריה מרגישה קרבה לדובי.
בהמשך השיחה דובי מספר את הסיפור על מטע התפוחים. בניגוד לתפוח "שלבו רע", אותו הביאה וויקטוריה מן הבית, מתברר לה שדווקא במדבר מגדל דובי תפוחים טובים, המסמלים את אהבתו לבתה. העצים שהוא שותל במדבר "מניב פירות כעץ גן-עדן". וויקטוריה מפנימה את הסיפור של דובי.
עכשיו חלים בוויקטוריה כמה שינויים מרחיקי לכת: בפעם ראשונה בחייה היא גאה בבתה. היא גם מתחילה לראות את חייה באופן חדש. לדוגמה, לראשונה היא מרגישה צער כל כך שבזמנו לא הגשימה את אהבת נעוריה.
בשיחה השנייה עם בתה (לפני השינה) חל היפוך תפקידים מוחלט בין אם לבת. רבקה אומרת לוויקטוריה שהיא לא יודעת כלום על אהבה, ולאחר מכן, נאמר שהיא מרגיעה את וויקטוריה "כאם המרגיעה את ילדתה". השיחה, שהתחילה כוויכוח, מסתיימת באווירה של איחוד וקרבה.
החלום, שאותו חולמת וויקטוריה בלילה מסכם את חייה, כפי שהיא רואה אותם אחרי השינוי שחל בא. היא יודעת שהיא ראתה את פרי עץ הדעת, אך לא העזה לגעת בו.
אולם, כשדובי עונה לה בהומור, קשה לה שלא לחבב אותו "והיא עצרה את צחוקה בכוח".
לאחר מכן, ויקטוריה מגלה, שלה ולדובי יש "אהבה משותפת", רבקה. היא גם מגלה את בתה מחדש, כאדם בוגר, עצמאי ועומד על דעתו. בשלב זה וויקטוריה מרגישה קרבה לדובי.
בהמשך השיחה דובי מספר את הסיפור על מטע התפוחים. בניגוד לתפוח "שלבו רע", אותו הביאה וויקטוריה מן הבית, מתברר לה שדווקא במדבר מגדל דובי תפוחים טובים, המסמלים את אהבתו לבתה. העצים שהוא שותל במדבר "מניב פירות כעץ גן-עדן". וויקטוריה מפנימה את הסיפור של דובי.
עכשיו חלים בוויקטוריה כמה שינויים מרחיקי לכת: בפעם ראשונה בחייה היא גאה בבתה. היא גם מתחילה לראות את חייה באופן חדש. לדוגמה, לראשונה היא מרגישה צער כל כך שבזמנו לא הגשימה את אהבת נעוריה.
בשיחה השנייה עם בתה (לפני השינה) חל היפוך תפקידים מוחלט בין אם לבת. רבקה אומרת לוויקטוריה שהיא לא יודעת כלום על אהבה, ולאחר מכן, נאמר שהיא מרגיעה את וויקטוריה "כאם המרגיעה את ילדתה". השיחה, שהתחילה כוויכוח, מסתיימת באווירה של איחוד וקרבה.
החלום, שאותו חולמת וויקטוריה בלילה מסכם את חייה, כפי שהיא רואה אותם אחרי השינוי שחל בא. היא יודעת שהיא ראתה את פרי עץ הדעת, אך לא העזה לגעת בו.
דרך חזרה לירושלים: זהו השלב האחרון בסיפור, שבו השינוי כבר שלם. סצנת הסיום קשורה בתקבולת ניגודית לסצנת הפתיחה (הביטוי "אפשר ש..." מקשר בין שתי הסצנות). עכשיו, וויקטוריה היא אדם שונה. היא בוחרת לפעול בדרך עצמאית, כנה, אמיצה ולא שגרתית: היא מתכננת לשקם את יחסיה עם אחותה, לחזור לאינטימיות שהייתה בין שתיהן בילדות, ולנסות לשכנע את בעלה בצדקת דרכה.
פירוש חלומה של ויקטוריה:
בחלומה איש אלמוני, שעומד עם גבו אליה, פותח את הווילון ומראה לה את עצי גן העדן- עץ החיים ועץ הדעת. התפוח מעץ הדעת מתגלגל לידיו, ובידיו הופך לזהב ואבנים טובות. האיש מסתובב וויקטוריה רואה שזה משה אלקיים, אהוב נעוריה. משמעות החלום: לאחר השיחות עם בתה, וויקטוריה חשה את תחושת הפספוס. היא מרגישה שראתה מרחוק את האהבה, שעכשיו מצטיירת בעיניה בתור הדבר החשוב בחיים. ומי שהראה לה את אפשרות האהבה היה משה אלקיים, שבו התאהבה בגיל 15. הוא זה שהושיט לה את תפוח האהבה. אך לא היה בה האומץ לקחתו. התפוח הופך בידיו לזהב ואבנים טובות, אולי, משום שוויקטוריה הבינה שהאהבה היא האוצר האמיתי בחיים, וזה היה האוצר שהציע לה משה אלקיים.
פירוש חלומה של ויקטוריה:
בחלומה איש אלמוני, שעומד עם גבו אליה, פותח את הווילון ומראה לה את עצי גן העדן- עץ החיים ועץ הדעת. התפוח מעץ הדעת מתגלגל לידיו, ובידיו הופך לזהב ואבנים טובות. האיש מסתובב וויקטוריה רואה שזה משה אלקיים, אהוב נעוריה. משמעות החלום: לאחר השיחות עם בתה, וויקטוריה חשה את תחושת הפספוס. היא מרגישה שראתה מרחוק את האהבה, שעכשיו מצטיירת בעיניה בתור הדבר החשוב בחיים. ומי שהראה לה את אפשרות האהבה היה משה אלקיים, שבו התאהבה בגיל 15. הוא זה שהושיט לה את תפוח האהבה. אך לא היה בה האומץ לקחתו. התפוח הופך בידיו לזהב ואבנים טובות, אולי, משום שוויקטוריה הבינה שהאהבה היא האוצר האמיתי בחיים, וזה היה האוצר שהציע לה משה אלקיים.
מוטיבים וסמלים:
מוטיב תפוחים: זהו המוטיב המרכזי בסיפור, מוטיב סמלי, כמובן. לפי חז"ל, שמנסים להשיב על השאלה איזה פרי היה פרי עץ הדעת, אחת האפשרויות היא תפוח. ז"א שתפוח מסמל בתרבותנו פיתויים אסורים ואהבה ארוטית אסורה. בסצנה הראשונה מוזכר "תפוח שלבו רע". את התפוח הזה מביאה וויקטוריה מביתה. כלומר, היא באה מבית, שאין בו אהבה. אחר-כך, דובי מספר על מטע התפוחים המיוחדים שלו. תפוחים, בעלי טעם של פרי גן העדן מסמלים את אהבתו הגדולה לרבקה, אהבה שעושה אותה יפה, מוערכת ומאושרת. את האהבה הזאת מצאה במדבר דווקא. בחלומה של וויקטוריה מופיעים שני העצים עץ החיים ועץ הדעת סמוכים זה לזה. כלומר, וויקטוריה הבינה שאהבה ארוטית איננה חטא, כפי שחשבה בהתחלה, אלא מהות החיים. התפוחים מוזכרים שוב בסיום: וויקטוריה מביאה עמה הביתה את התפוחים הנהדרים של דובי. כאן התפוחים מסמלים את כל מה שהיא למדה על מהות האהבה. היא לא חוזרת מן המדבר בידיים ריקות, אלא עם לקח חשוב, שהיא למדה מבתה והחבר שלה. ולבסוף, מוזכרים התפוחים שהיא מתכוונת להגיש לבעלה: היא רוצה להעביר לו את כל מה שלמדה על האהבה. לשאלה האחרונה, שהיא מתכוונת לשאול את בעלה, יש משמעות סמויה, והיא "האם אתה יו
דע את טעם האהבה?"
מוטיב הראיה: הוא מוטיב סמלי וגם מאפיין. הראיה מסמלת בסיפור את גילוי האמת, ההבנה והקבלה
פירוש הכותרת:
שם הסיפור הוא בבחינת אוקסימורון, שהרי לא ייתכן שיגדלו תפוחים במדבר. ככה חשבה וויקטוריה בתחילת הסיפור. אך במהלך הסיפור היא תגלה שדווקא במדבר מגדל דובי תפוחים נהדרים, דווקא במדבר זכתה רבקה לאהבת אמת, לה לא הייתה זוכה בסביבתה החרדית. כותרת זו ממקדת את הנושא המרכזי בסיפור: השינוי שחל בתפיסת עולמה של וויקטוריה בעקבות המפגש עם בתה. שינוי זה מסומל על-ידי התפוחים שהיא הביאה מן המדבר, מרבקה.
מוטיב תפוחים: זהו המוטיב המרכזי בסיפור, מוטיב סמלי, כמובן. לפי חז"ל, שמנסים להשיב על השאלה איזה פרי היה פרי עץ הדעת, אחת האפשרויות היא תפוח. ז"א שתפוח מסמל בתרבותנו פיתויים אסורים ואהבה ארוטית אסורה. בסצנה הראשונה מוזכר "תפוח שלבו רע". את התפוח הזה מביאה וויקטוריה מביתה. כלומר, היא באה מבית, שאין בו אהבה. אחר-כך, דובי מספר על מטע התפוחים המיוחדים שלו. תפוחים, בעלי טעם של פרי גן העדן מסמלים את אהבתו הגדולה לרבקה, אהבה שעושה אותה יפה, מוערכת ומאושרת. את האהבה הזאת מצאה במדבר דווקא. בחלומה של וויקטוריה מופיעים שני העצים עץ החיים ועץ הדעת סמוכים זה לזה. כלומר, וויקטוריה הבינה שאהבה ארוטית איננה חטא, כפי שחשבה בהתחלה, אלא מהות החיים. התפוחים מוזכרים שוב בסיום: וויקטוריה מביאה עמה הביתה את התפוחים הנהדרים של דובי. כאן התפוחים מסמלים את כל מה שהיא למדה על מהות האהבה. היא לא חוזרת מן המדבר בידיים ריקות, אלא עם לקח חשוב, שהיא למדה מבתה והחבר שלה. ולבסוף, מוזכרים התפוחים שהיא מתכוונת להגיש לבעלה: היא רוצה להעביר לו את כל מה שלמדה על האהבה. לשאלה האחרונה, שהיא מתכוונת לשאול את בעלה, יש משמעות סמויה, והיא "האם אתה יו
דע את טעם האהבה?"
מוטיב הראיה: הוא מוטיב סמלי וגם מאפיין. הראיה מסמלת בסיפור את גילוי האמת, ההבנה והקבלה
פירוש הכותרת:
שם הסיפור הוא בבחינת אוקסימורון, שהרי לא ייתכן שיגדלו תפוחים במדבר. ככה חשבה וויקטוריה בתחילת הסיפור. אך במהלך הסיפור היא תגלה שדווקא במדבר מגדל דובי תפוחים נהדרים, דווקא במדבר זכתה רבקה לאהבת אמת, לה לא הייתה זוכה בסביבתה החרדית. כותרת זו ממקדת את הנושא המרכזי בסיפור: השינוי שחל בתפיסת עולמה של וויקטוריה בעקבות המפגש עם בתה. שינוי זה מסומל על-ידי התפוחים שהיא הביאה מן המדבר, מרבקה.
שואל השאלה:
אוקיי אני אגיד לכם מה השאלות:
1. בעקבות הצפייה בסרט, האם כך דמיינתם את הדמויות שהכרתם בסיפור? הסבירו דבריכם והדגימו לפי סצנות מהסרט ומהסיפור- התייחסו לפחות לשתי דמויות
2. מהן הסיטואציות בהן הסרט העצים את הדרמטיות לעומת הסיפור. תארו אותן והסבירו מהם האמצעים שיצרו בסרט את הדרמטיות- התייחסו לפחות לשתי סיטואציות
3. מה בחר יוצר הסרט להוסיף על הסיפור? פרטו את התוספות וחוו דעתכם עליהן. האם תוספות אלו פגמו בחוויה שלכם או תרמו לה? נמקו דבריכם-התייחסו לפחות לשתי תוספות
אוקיי אני אגיד לכם מה השאלות:
1. בעקבות הצפייה בסרט, האם כך דמיינתם את הדמויות שהכרתם בסיפור? הסבירו דבריכם והדגימו לפי סצנות מהסרט ומהסיפור- התייחסו לפחות לשתי דמויות
2. מהן הסיטואציות בהן הסרט העצים את הדרמטיות לעומת הסיפור. תארו אותן והסבירו מהם האמצעים שיצרו בסרט את הדרמטיות- התייחסו לפחות לשתי סיטואציות
3. מה בחר יוצר הסרט להוסיף על הסיפור? פרטו את התוספות וחוו דעתכם עליהן. האם תוספות אלו פגמו בחוויה שלכם או תרמו לה? נמקו דבריכם-התייחסו לפחות לשתי תוספות
אנונימית
שואל השאלה:
מישהו קיבל את השאלות האלה? פליז תעזרו לי
מישהו קיבל את השאלות האלה? פליז תעזרו לי
אנונימית
לא צפיתי בסרט זה כבר תלוי בך
שואל השאלה:
כוסאמק
כוסאמק
אנונימית
אומייגד כןכן עשיתי את העבודה הזאת יש לי מלא סיכומים נראלי
אני אעזור את צריכה פשוט סיכום כולל?
נשמע לי ממש מוכר
נראלי שאני
נראלי שאני