אני לא יודעת אם ללכת להלוויה של סבא שלי

קודם כל אני משתתפת בצערך:(
דבר שני לדעתי עם כמה שקשה לך את צריכה ללכת, זה מכבד אותו ואני בטוחה שהוא היה רוצה לראות (מלמעלה) אותך שם

אני גם לא הייתי בהלוויה של סבתא רבתה שלי
את לא חייבת ללכת זה בסדר גם אם לא
העיקר שלא תשכחי אותו זאת הדרך הכי טובה לכבד אותו ואת מה שהוא עשה בשבילך

משתתפת בצערך:( אני מציעה לך ללכת כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך אחרי זה,מקסימום לא להיות בכל החלקים,מחוויה אישית שתי הסבתות שלי נפטרו לאחת באתי ולא הייתי בהכל כי הייתי ממש קטנה.. ולסבתא השנייה לא הגעתי אבל אז הרגשתי לא טוב עם זה,בקיצור ללכת.. גם אולי זה יעזור לך להתמודד עם האבל בכך שתדברו עליו

אבל ברור שגם אם לא תגיעי זה לא אומר שלא כיבדת אותו אבל פשוט תעשי לעצמך טוב בזה שתלכי

אני בדיוק במצב שלך משתתפת בצערך

משתתפת בצערך, אם ממש קשה לך אל תלכי.

ברור שכן, וברור שזה יהיה קשה אבל זה קשה לכולם
לדעתי, את תתחרטי בעתיד אם לא תלכי

הייתי במצבך, לי אישית ללכת עזר לסגור מעגל..
אבל זו רק דעתי

אני חושבת שאת תתחרטי על ההזדמנות הזאת באמת להיפרד ממנו

אם ההלוויה בבית קברות ליד הקברים אל תלכי
יש דרכים אחרות לכבד זה יהיה טו מאץ'
אם ההלוויה רחוק ממקום קבורתו תלכי

הייתי הולכת כדי לכבד אותו.

אני גם תהיתי אם ללכת להלוויה של סבא שלי כי זה נורא קשה להיפרד מבנאדם קרוב אבל רציתי פרידה אחרונה, לסגור מעגל ולכבד את זה אז באתי למרות שהיה לי מאוד קשה לעשות את זה
אם את מרגישה שאת לא יכולה אל תלכי זה תלוי בהרגשה שלך

סבא שלי נפטר לפני שלושה חודשים, הוא היה חולה מאוד כבר שנים וכל כמה חודשים היה מתאשפז בביהח. לפני שהוא נפטר הוא היה בערך חודש בביהח ואז נפטר מדום לב. אני ישנתי שהתקשרו למשפחה שלי, ושהתקשרו אליי והודיעו לי שהוא נפטר זה היה רק אחרי כמה שעות. באותו זמן הייתי בידיוק בבית של סבתא שלי (זה היה יום שבת) אז אני ודודים שלי סידרנו הכל לשבעה. אני יכולה לגיד לך שכמוך, במשך כל החודש שהוא היה מאושפז לא ביקרתי אותו. וזה כאב לי בלב שלא הלכתי להיפרד ממנו. שכולם הלכו לקבור אותו או לגילוי מצבה אני נשארתי בבית. ידעתי שאם אני אלך אז יהיה מראה לא מלבב עיניים. וגם צדקתי. שבוע אחרי שהחודש התאבלות נגמר הלכתי לבד (כאילו אני ההורים שלי ואחים שלי) ונפרדתי רישמית. עם עצמי. בכיתי עם עצמי והתאבלתי עם עצמי. אני חושבת שבסוף זה בחירה שלך לבין עצמך.

לכי

היי,
יקרה, אני רואה שהפוסט נכתב לפני כמה ימים, אבל חשוב לי מאוד להגיב לך.
מתארת לעצמי כמה קשה להכיל את הפרידה הזו, בייחוד כשאני מבינה מדברייך שהייתם קרובים מאוד... אני שומעת שאת נקרעת בין הרצון להגיע להלוויה ולהיפרד ממנו, לבין החשש שאולי להגיע לשם יהיה מציף מדי עבורך...
קשה לתת תשובה חד משמעית במצב הזה, אבל חשוב שתזכרי שאף פעם לא מאוחר ללכת לשם ולהיפרד, גם אם לא במסגרת ההלוויה. אם תרצי להמשיך לדבר על מה שאת מרגישה, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט של עמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. מדובר בצ'אט אנונימי שנפתח כל ערב (לא כולל שישי). בצ'אט נשמח להיות שם בשבילך, להקשיב ולנסות לתמוך. אני מצרפת את הלינק לאתר, את מוזמנת בכל עת.
שלך,
מתנדבת סה"ר.