18 תשובות
אין דבר כזה להגיע לחיי החלומות שלך בלי כאב.
זה קשה ומתיש, אבל צריך לעבוד קשה בשביל להגיע לחיים שאת חולמת עליהם. וכשתגיעי, תהיי הכי מאושרת בעולם.
שואל השאלה:
אבל זה כל כך קשה.
וזו לא פעם ראשונה...
זה נמשך כל כך הרבה זמן, וניסיתי הכל. פניתי לכולם..
מתי זה יעבור כבר?
אנונימית
אני לא רוצה סתם להגיד הבטחות שווא כי אני לא יודעת באיזה מצב את נמצאת בחיים, אז קשה לי לענות על השאלה שלך.
אבל כשאת מכוונת למטרה גדולה כמו חיי החלומות שלך, הדרך עד למטרה קשה בהתאם. יכול להיות שלא ניסית את הכל, אולי לא ניסית מספיק, אל תתייאשי.
אחרי כל הזמן הזה אם תתייאשי, את לא תסלחי לעצמך. עברת יותר מדי בשביל לחזןק אחורה.
שואל השאלה:
אני לא יכולה יותר.
כבר כמעט שנתיים שאין לפחות שבוע בלי בכי, בלי יום בלי תחושת דיכאון, אפילו רק לכמה שעות.
קשה לי.
יש לי ולכולם ציפיות ענקיות ממני.
אני לבד, וקשה לי.
קשה לי כל כך.
ומה יהיה בהמשך? הצלקות ישארו. זה לא משהו שיעבור בקלות כזו.
אנונימית
אוקיי, אני מבינה.
יכול להיות שהבעיה היא במטרה שהצבת לעצמך? אולי את שואפת לדבר גדול מדי?
שואל השאלה:
הוא לא גדול מדי. לא אמור להיות.

כל מה שאני רוצה זה חיים טובים.
החיים שאני תמיד מחכה שיגיעו.
אבל הזמן עוזל לי.
אני מפחדת שזה יגיע למצב בילתי הפיך.
ומה יהיה הסוף?
אף אחד לא יודע מי אני באמת.
אף אחד.
אני כותבת את זה בבכי שנמשך כבר שעתיים.
איך זה אפשרי? איך לא עזלו לי הדמעות?
כמה קשה החיים כבר יכולים להיות?
אני סובלת. למה?
אנונימית
את מחכה שהם יגיעו או שאת עושה דברים בשביל שהם יגיעו?
אני מניחה שאת עושה, לא?
ואיך זה יגיע למצב בלתי הפיך?

אני חושבת שאת צריכה להתחיל להפחית לחץ, גם אם אני אומרת את המובן מאליו. כל הציפיות, והמטרות שלך, מאוד משפיעות עלייך לרעה.
את נראית סובלת כל כך, באמת, שחווית כל כך הרבה. אבל איזו עוד ברירה יש לך?
שואל השאלה:
אני לא יודעת.
אין לי מושג מה לעשות.
אבל כואב לי כל כך. חשבתי על(את/ה יודע/ת) כל כך הרבה. אני רק בת 13.
למה זה מגיע לי?
מה לעשות?
בבקשה. אני בנקודה הכי שפלה וקשה בחיי.
אל תנטשו אותי, בבקשה. רק עזרה.
אנונימית
אלוהים, כל כך קשה לקרוא את זה. כמה את חזקה, כמה את חווית, ילדה בת 13 לא אמורה לחוות את כל זה.
זה לא מגיע לך, אל תאשימי את עצמך. יש לך עוד חיים שלמים לפניך, שהמצב יכול להשתפר.
לא חשבתי לרגע שאת בת 13... שיתפת מישהו במה שאת מרגישה? ניסית?
שואל השאלה:
כן.מנהלת בית ספר, הורים, מחנכת ואפילו פסיכולוגית.
למה אף אחד לא רוצה לעזור לי?
אלוהים, למה?
כואב לי כל כך. בא לי לצרוח, שלא יוכלו להתעלם.
אני רועדת פה כולי מכאב..
איך לשפר את זה?
אני לא רוצה לוותר..
אנונימית
אף אחד לא רוצה לעזור או אף אחד לא יכול לעזור? יש הבדל בינהם.
את רוצה לספר לי מה קרה, מה גורם לך להרגיש כל כך מזעזע, או שאת מעדיפה שלא? את רוצה בפרטי אולי?
שואל השאלה:
אני כבר לא יודעת.
יש כל כך הרבה אופציות.
קשה לי לנשום.
קשה לי לזוז.
קשה לי לסתום את הפה, מתאפקת לא לצרוח.
וזה רק חלק ממה שכל האופציות האלו, גורמות לי להרגיש.
אנונימית
שואל השאלה:
אני מפחדת שזה לא יגמר.
בבקשה..
אנונימית
אוקיי, אוקיי, בסדר.
קחי על עצמך שליטה, את שולטת ברגשות שלך, לא את. תקשיבי, אם את רוצה לצרוח - תצרחי לכרית, או לכי למקום רחוק ותצרחי.
את חייבת מקום להוציא בו את הרגשות האלה, את חייבת מישהו לשתף, את חייבת מישהו שייעץ לך...
תנסי עוד פסיכולוגים, אולי לא פגשת את האחד הנכון, וזה בסדר.
תשתי מים, תרגעי, תספרי עד עשר ותחשבי עם עצמך בדיוק מה עובר עלייך.
תכתבי רשימה, או תרשים זרימה כזה, תפרקי את הרגשות שלך ואת כל סערת הרגשות שלך לנושאים ותראי איך הכל מסתדר.
כשאת מסתכלת על התמונה הגדולה, ולא כלואה בתוך עצמך, יותר קל למצוא פיתרון...

למה כבר מגיל 13 את מתחילה לתכנן כל כך רחוק?
תלוי מה זה
תלוי אם בסופו של דבר זה יועיל במשהו טוב
בגדול כמעט כל דבר יש דרך פחות מעצבנת לעשות אותו
אפילו אנשים שהתפרסמו התפרסמו מכל מיני שיטות
ואולי החיים שאת חולמת עליהם יאמללו אותך כי כל הזמן תהיי עסוקה ותהיי משועבדת לזה
אולי זה לא הזמן
עכשיו קראתי שכתבת שאת בת 13
זה יותר גיל לגדול ולחקור
פחות להכנס לתעשייה אינטנסיבית של עבודה
גם יש לך לימודים ובית ספר לעבור בטח
גם החלום שלך זה עוד דבר שיכול להשתנות
ואם את בכל זאת לא רוצה לוותר
אז תקחי צעדים קטנים יותר
המטרה זה שיהיה לך טוב לא שתאמללי את עצמך
ושוב יש מצב שזה משהו שיתאים יותר שתעשי אותו יותר בעתיד
אם הלחימה הזאת גורמת לדיכוי עצמי, תפסיקי. תקבלי את עצמך ואת החיים שיש לך עכשיו. תשמחי בהם ובסוף לא תירצי שום חיים אחרים
הי אנונימית,

אני קורא את השאלה שכתבת ואת התגובות ולא יכולתי שלא להתייחס...

איני יודע מה הביא אותך לכתוב את הדברים, האם זה רק הרצון לממש את עצמך או שישנם מצוקות או קשיים אחרים עימם את מתמודדת ועליהם לא הרחבת...

יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) וחשוב לי מאד שתשמרי על עצמך ושתצליחי בכל מה שתבחרי לעשות... במידה ותרצי להתיעץ איתנו או לחלוק את המחשבות והתחושות, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט האנונימי שהעמותה מפעילה... בצ'אט תוכלי לשתף אותנו בכל מה שתרצי... בקצב שלך... אנחנו נקשיב , וננסה לסייע כמה שנוכל.

מחכה לך,
מתנדב סה"ר