2 תשובות
אני אכתוב לך בערך על 2 המשמועויות ותנסי להרחיב בעצמך קצת בנוגע לשאר..
הסיפור "צלליות" שנכתב על ידי אמיר גויטפרוינד מסופר מנקודת מבט של ילד המשולבת עם זו של הדמות הראשית, הדוד נתן.
בסיפור מוצגות משמעויות רבות ושונות, חלקן סמליות וחלקן ריאליות, יצירה זו מעבירה לנו אותן בצורה יוצאת דופן. בעזרת תיאורים מוטונומיים או רגשיים, רגשות המועלים על ידי הדמויות, ביקורות והיוצא בזאת.
מקום התרחשות היצירה הוא ככל הנראה בשכונת שיכונים אי שם בראשית שנות ה70 של המאה ה20.
הסיפור מציג את חייו של הדוד נתן, הדמות הראשית, אדם פשוט שתחביבו העיקרי הוא לקסום בצלליות. הדרך בה אמיר מציג את חייו של נתן מראה לנו כי הוא מקיים חיים כפולים.
ביומיום דוד נתן מתהלך כפקיד קטן ואפור במשרדי מס ערך מוסף. החלל שבו הוא נאלץ לעבוד הוא בעל משמעות מוטונומית וסימלית: חדר צר, משרדון עלוב, שולחן סדוק, אלפי טפסים. לא רק זה, מחיצת גבס מונחת שם, מפרידה וחוסמת. מפרידה את נתן מפקידים ומהקהל, מן המציאות והחברה. ניתן אף לקחת את זה למקום כואב אף יותר, אותו שולחן סדוק בעצם מציג לנו את אותה נפש סדוקה של נתן, מצבו הנפשי של הדוד לא הכי זוהר.
הדוד נתן מבודד, נדחק לפינה, דחוי והחלל סוגר עליו. מתוך אותה שגרה אפורה וריקה הוא מוצא קרן אור! אותו גיר גבס ריק וקר הפך פתאום למופע צלליות מלבלב, מופע מלא חיים. הדוד נתן מתחייה בפרץ יצירתיות, "עיניו זוהרות" ומתוך אותה בדידות נוצרה לה מן אומנות קסומה, אותה אומנות מקרבת את נתן אל הקהל המוקסם והופכת אותו למוקד של עניין והערצה.
הדוד נתן לא עסוק ברחמים עצמיים, אותן צלליות שהיה מפיח בין משמרת למשמרת הסבו לו אושר אמיתי ומתמשך, כשהוא מקיים צלליות הוא נמצא באופוריה הגדולה של חייו. יותר מזאת, הדוד הסתפק במועט, לא ראה כי משהו חסר. היה אופטימי ושמח על חלקו.
הסיפור "צלליות" שנכתב על ידי אמיר גויטפרוינד מסופר מנקודת מבט של ילד המשולבת עם זו של הדמות הראשית, הדוד נתן.
בסיפור מוצגות משמעויות רבות ושונות, חלקן סמליות וחלקן ריאליות, יצירה זו מעבירה לנו אותן בצורה יוצאת דופן. בעזרת תיאורים מוטונומיים או רגשיים, רגשות המועלים על ידי הדמויות, ביקורות והיוצא בזאת.
מקום התרחשות היצירה הוא ככל הנראה בשכונת שיכונים אי שם בראשית שנות ה70 של המאה ה20.
הסיפור מציג את חייו של הדוד נתן, הדמות הראשית, אדם פשוט שתחביבו העיקרי הוא לקסום בצלליות. הדרך בה אמיר מציג את חייו של נתן מראה לנו כי הוא מקיים חיים כפולים.
ביומיום דוד נתן מתהלך כפקיד קטן ואפור במשרדי מס ערך מוסף. החלל שבו הוא נאלץ לעבוד הוא בעל משמעות מוטונומית וסימלית: חדר צר, משרדון עלוב, שולחן סדוק, אלפי טפסים. לא רק זה, מחיצת גבס מונחת שם, מפרידה וחוסמת. מפרידה את נתן מפקידים ומהקהל, מן המציאות והחברה. ניתן אף לקחת את זה למקום כואב אף יותר, אותו שולחן סדוק בעצם מציג לנו את אותה נפש סדוקה של נתן, מצבו הנפשי של הדוד לא הכי זוהר.
הדוד נתן מבודד, נדחק לפינה, דחוי והחלל סוגר עליו. מתוך אותה שגרה אפורה וריקה הוא מוצא קרן אור! אותו גיר גבס ריק וקר הפך פתאום למופע צלליות מלבלב, מופע מלא חיים. הדוד נתן מתחייה בפרץ יצירתיות, "עיניו זוהרות" ומתוך אותה בדידות נוצרה לה מן אומנות קסומה, אותה אומנות מקרבת את נתן אל הקהל המוקסם והופכת אותו למוקד של עניין והערצה.
הדוד נתן לא עסוק ברחמים עצמיים, אותן צלליות שהיה מפיח בין משמרת למשמרת הסבו לו אושר אמיתי ומתמשך, כשהוא מקיים צלליות הוא נמצא באופוריה הגדולה של חייו. יותר מזאת, הדוד הסתפק במועט, לא ראה כי משהו חסר. היה אופטימי ושמח על חלקו.
תחפש בסיכומים באינטרנט
אנונימית
באותו הנושא: