10 תשובות
אל תעשי את זה
בבקשה
בבקשה
לא יודעת אבל וודאית מספיק בשביל שתסיימי בבית חולים!!!
לא לאכול שום דבר לא גורם ללרדת במשקל אבל גם אל תנסי אתזה זה לא דבר בריא
תרדי בדרך הנכונה תעשי ספורט תאכלי בריא לא צריך להרעיב את עצמך
תרדי בדרך הנכונה תעשי ספורט תאכלי בריא לא צריך להרעיב את עצמך
אם לא תאכלי במשך שבוע כן תרדי במשקל אבל בצורה הכי לא בריאה שיש ואחרי שתאכלי את תשמיני יותר ממה שתרזי, יהיה לך ריח רע מהפה, סחרחורות, בחילות ועוד. אם את באמת רוצה לרדת במשקל עדיף לך לאכול מסודר ולהתחיל לעשות ספורט
בבקשה ממך אל תעשי את זה
היי,
אני בדרך כלל לא עונה לשאלות מהסוג הזה אבל חשוב לי לענות על זה.
תני לי לספר לך משהו קטן עליי:
לפני כחודש וחצי-חודשיים אובחנתי עם הפרעות אכילה. קשה לי לחשוב על אוכל, קשה לי שאומרים לך "רק עוד כמה ביסים", "מה הבעיה שלך לאכול?", "זה רק אוכל", אבל האנשים שאומרים לי את זה, כל יום, כל שבוע הם האנשים שהתחילו הכל, שאמרו לי "תסתכלי על התחת שלך", "תראי כמה השמנת בחופש", "יש לך פוטנציאל להיות שווה, אבל את שמנה", "דוגמנית צריכה להיראות כמוך? איכ".
כל זה התחיל להעלות לי קולות בראש. התחלתי לשאול את עצמי "האם אני שמנה?", "האם אנשים עושים לי טובות כשהם אומרים לי שאני נראית טוב?", "אולי אני צריכה להרזות, רק טיפה?".
בסופו של דבר החלטתי לעשות דיאטה. הדיאטה הזו כמעט הרגה אותי.
בהתחלה, חתכתי מהתפריט את כל החטיפים והממתקים, והתחלתי להתאמן פעמיים בשבוע. נשמע בריא, לא? כן, בהתחלה זה היה בריא, אבל אני תמיד אמרתי לעצמי שזה לא מספיק, שאני יכולה יותר, שאני עדיין לא מה שאני רוצה להיות.
אז התחלתי להתאמן פעם ביום, ולהוריד את ארוחת הבוקר והערב. הגעתי למצב שאני אוכלת ארוחה אחת ביום ומתאמנת עד שאני נשחקת לגמרי.
בסוף היום הייתי אומרת לעצמי "עדן, כל הכבוד, הצלחת להשתלט על היצרים שבך".
במשך משהו כמו חודשיים, כל יום, אני עשיתי את ה"דיאטה" הזו.
בסופו של דבר, הגעתי למשקל שרציתי. אמרתי לעצמי שהצלחתי להשתלט על הגוף שלי, שהצלחתי לעצור את עצמי, ואם יכולתי עד עכשיו, למה לא להמשיך? למה לא להרזות עוד קצת, ועוד קצת?
במשך ארבעה חודשים, זה כל מה שעשיתי. אכלתי ארוחה אחת, בקושי, ביום, והתאמנתי מהרגע שחזרתי מבית הספר, עד המקלחת בערב.
הוצאתי את האנרגיה שלא הייתה לי. הכנסתי את עצמי לבור שלא ידעתי שנכנסתי אליו בכלל, כי הוא משהו שהחשבתי ל"דבר טוב".
התשתי את עצמי. שחקתי את עצמי. הגעתי למצב שהגוף שלי הוא רק מכונה שמתאמנת בלי אנרגיה, ואז, אז נפגשתי עם החבר הכי טוב שלי.
הוא אמר לי שתי מילים שהרסו אותי. "בואנה, רזית". שתי המילים הללו נתנו לי את הכוח לא לאכול יומיים שלמים. בסופו של דבר התעלפתי. הגעתי לבית חולים והדופק שלי היה ממש נמוך. הכריחו אותי לאכול, ולא כי האוכל שם היה טעים, אלא כדי לשרוד.
עכשיו ברוך ה' אני בטיפול, ומנסה להשתקם, כמה שאפשר.
בואי נעבור אלייך,
סביר להניח שאת כותבת את השאלה הזו מתוך שנאה לגוף שלך. שאת חושבת שאת לא טובה מספיק, שמעירים לך הערות פוגעניות על הגוף *שלך*.
הגוף שלך הוא מערכת מדהימה שגורמת לך לקום כל בוקר, ללמוד, לדבר, לשמוע.
לפעמים לחשוב על אוכל, יכול לגרום לך להרגיש שמנה, להרגיש שאת "בהמה".
אני לא רוצה שתגיעי למצב שאני הגעתי אליו. אני מבקשת ממך, ומתחננת אלייך, בבקשה, אל תעשי את זה לעצמך. אני מדברת מתוך ניסיון, ואני אומרת לך שלא לאכול שבוע לא יביא איתו דברים טובים.
תזכרי שהגוף שלך הוא שלך, ואת יכולה לבחור לאהוב כל מילימטר בו (אני עוד לא עשיתי את זה, אבל אני ממליצה לך לעשות את זה. הקדימי תרופה למכה).
תזכרי שהמון אנשים אוהבים אותך, ולא משנה כמה תשקלי, או איך תיראי.
אני מקווה שעזרתי, ואם את צריכה משהו, כל דבר, את יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי.
3>
אני בדרך כלל לא עונה לשאלות מהסוג הזה אבל חשוב לי לענות על זה.
תני לי לספר לך משהו קטן עליי:
לפני כחודש וחצי-חודשיים אובחנתי עם הפרעות אכילה. קשה לי לחשוב על אוכל, קשה לי שאומרים לך "רק עוד כמה ביסים", "מה הבעיה שלך לאכול?", "זה רק אוכל", אבל האנשים שאומרים לי את זה, כל יום, כל שבוע הם האנשים שהתחילו הכל, שאמרו לי "תסתכלי על התחת שלך", "תראי כמה השמנת בחופש", "יש לך פוטנציאל להיות שווה, אבל את שמנה", "דוגמנית צריכה להיראות כמוך? איכ".
כל זה התחיל להעלות לי קולות בראש. התחלתי לשאול את עצמי "האם אני שמנה?", "האם אנשים עושים לי טובות כשהם אומרים לי שאני נראית טוב?", "אולי אני צריכה להרזות, רק טיפה?".
בסופו של דבר החלטתי לעשות דיאטה. הדיאטה הזו כמעט הרגה אותי.
בהתחלה, חתכתי מהתפריט את כל החטיפים והממתקים, והתחלתי להתאמן פעמיים בשבוע. נשמע בריא, לא? כן, בהתחלה זה היה בריא, אבל אני תמיד אמרתי לעצמי שזה לא מספיק, שאני יכולה יותר, שאני עדיין לא מה שאני רוצה להיות.
אז התחלתי להתאמן פעם ביום, ולהוריד את ארוחת הבוקר והערב. הגעתי למצב שאני אוכלת ארוחה אחת ביום ומתאמנת עד שאני נשחקת לגמרי.
בסוף היום הייתי אומרת לעצמי "עדן, כל הכבוד, הצלחת להשתלט על היצרים שבך".
במשך משהו כמו חודשיים, כל יום, אני עשיתי את ה"דיאטה" הזו.
בסופו של דבר, הגעתי למשקל שרציתי. אמרתי לעצמי שהצלחתי להשתלט על הגוף שלי, שהצלחתי לעצור את עצמי, ואם יכולתי עד עכשיו, למה לא להמשיך? למה לא להרזות עוד קצת, ועוד קצת?
במשך ארבעה חודשים, זה כל מה שעשיתי. אכלתי ארוחה אחת, בקושי, ביום, והתאמנתי מהרגע שחזרתי מבית הספר, עד המקלחת בערב.
הוצאתי את האנרגיה שלא הייתה לי. הכנסתי את עצמי לבור שלא ידעתי שנכנסתי אליו בכלל, כי הוא משהו שהחשבתי ל"דבר טוב".
התשתי את עצמי. שחקתי את עצמי. הגעתי למצב שהגוף שלי הוא רק מכונה שמתאמנת בלי אנרגיה, ואז, אז נפגשתי עם החבר הכי טוב שלי.
הוא אמר לי שתי מילים שהרסו אותי. "בואנה, רזית". שתי המילים הללו נתנו לי את הכוח לא לאכול יומיים שלמים. בסופו של דבר התעלפתי. הגעתי לבית חולים והדופק שלי היה ממש נמוך. הכריחו אותי לאכול, ולא כי האוכל שם היה טעים, אלא כדי לשרוד.
עכשיו ברוך ה' אני בטיפול, ומנסה להשתקם, כמה שאפשר.
בואי נעבור אלייך,
סביר להניח שאת כותבת את השאלה הזו מתוך שנאה לגוף שלך. שאת חושבת שאת לא טובה מספיק, שמעירים לך הערות פוגעניות על הגוף *שלך*.
הגוף שלך הוא מערכת מדהימה שגורמת לך לקום כל בוקר, ללמוד, לדבר, לשמוע.
לפעמים לחשוב על אוכל, יכול לגרום לך להרגיש שמנה, להרגיש שאת "בהמה".
אני לא רוצה שתגיעי למצב שאני הגעתי אליו. אני מבקשת ממך, ומתחננת אלייך, בבקשה, אל תעשי את זה לעצמך. אני מדברת מתוך ניסיון, ואני אומרת לך שלא לאכול שבוע לא יביא איתו דברים טובים.
תזכרי שהגוף שלך הוא שלך, ואת יכולה לבחור לאהוב כל מילימטר בו (אני עוד לא עשיתי את זה, אבל אני ממליצה לך לעשות את זה. הקדימי תרופה למכה).
תזכרי שהמון אנשים אוהבים אותך, ולא משנה כמה תשקלי, או איך תיראי.
אני מקווה שעזרתי, ואם את צריכה משהו, כל דבר, את יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי.
3>
ואו זה באמת כאב לי לקרוא אתזה, אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו:)
בבקשה אל תעשי את זה זה יגרום לנזקים לא נורמליים ובעיות אכילה, אם את רוצה לרדת במשקל כבר עדיף שתלכי לדיאטניות תבני תוכנית אכילה ותעשי ספורט אבל לא יותר מדי
ל א
ל ע ש ו ת
א ת
ז ה
!!!!
ל ע ש ו ת
א ת
ז ה
!!!!
בבקשה לא